מוזיקה

עדכנו אותנו




מפשירים: קרח תשע מתאחדים ולא מביטים לאחור

יום שישי 01 בפברואר 2013 00:28 מאת: ערן לאור, עכבר העיר

קרח תשע חוזרים להופעת איחוד אחרי יותר מעשור, לא לפני שבדקו עם ערן לאור שזה לא מתנגש עם משחק של הפועל



קרח תשע. "טוב לחזור"

(צילום: אדם נישמע)

פרסומת

"מקליטים מחדש את 'אחד מהטובים' ומוציאים עוד חודש. לא להפצה בינתיים. אופציה ל־6 בפברואר בבארבי. סיכוי שיתנגש עם הפועל?", סימס לי אורי מייזלמן באוקטובר האחרון. הוא ידע שאשמח לשמוע את החלק הראשון בהודעה, ושאהיה היחיד באותו רגע שיוכל לבדוק לו את החלק השני. עניתי לו: "מרגש" וש"זה יום רביעי בשבוע. משחק ליגה בטוח לא יהיה, מאירופה כבר עפנו ממילא ואין מחזור גביע באותו יום". כך, בשתי הודעות טקסט סתומות למדי, יצאה לדרך הופעת האיחוד של קרח תשע.

» קרח תשע בהופעה - כל הפרטים

היומנוער נשאר בבית



מוצאי שבת האחרונה, חדר חזרות בדרום העיר. נעם רותם, אוהד קוסקי, רועי הדס ואורי מייזלמן, מגובים בחגית מרום על הקלידים ובמפיק המוזיקלי אביחי טוכמן, שעבד עם רותם על אלבומו האחרון "ברזל ואבנים". קצת אחרי שכולם פורקים ציוד ומתכוננים, רותם וטוכמן מדברים על העיבודים החדשים של חלק משירי הלהקה בגרסת 2013. רותם מעיר על שינוי גדול מדי באחד מהם, שעלול להפוך אותו ללא מזוהה. "מי שמגיע", מרגיע אותו טוכמן, "ממילא מכיר כל מילה".

עיבודים חדשים לשירים מפעם. צפו בגרסת 2013 ל"אחד מהטובים":



האמת היא ששניהם צודקים. אני מכיר בעל פה את כל השירים של קרח תשע, ובכל זאת, כשהם מנוגנים בחזרה לוקח לי רגע או שניים לקלוט באיזה מהם מדובר. זו לא רק המוזיקה עצמה, שמקבלת קצב אחר, אלא גם השירה של רותם, דקה פחות ורצינית יותר. "זה באמת נשמע אחר", אני אומר לו אחר כך. "אין שום סיבה שזה יישמע אותו דבר", הוא נחרץ, "יש משהו מאוד מטופש בלחזור על עצמך, אין בזה שום טעם. בוב דילן, למשל, מסרב להקשיב לביצועי עבר של עצמו. אם הוא רוצה לשמוע שיר ישן שלו, הוא מקשיב לקאבר של מישהו אחר לשיר הזה. אותו דבר מבחינתי - מה שהיה לפני כמעט 20 שנה, שיישאר שם. הפעם אנחנו מבצעים את השירים לפי מה שנשמע טוב ורלוונטי לעכשיו. זה לא יהיה כיף לעשות את זה אחרת".

לפני שנתיים בדיוק ריאיינתי אותו כאן ב"עכבר" לרגל יציאת "ברזל ואבנים" המצוין. למרות קריירת הסולו המוצלחת (אלבומו השני “עזרה בדרך” חוזר בכל רשימה שבוחרת את אלבומי העשור הקודם), הרגשתי שאני חייב לשאול אותו על איחוד אפשרי של קרח תשע. רותם, שנראה מתורגל יתר על המידה בלענות על זה, אמר ש"במהלך השנים אנחנו נפגשים לא מעט, שומרים על קשר, אפילו עושים חזרה מדי פעם. ומה שקורה זה שתמיד בחזרה הראשונה נורא כיף, אבל זו שאחריה - דיכאון. פתאום כולם חוזרים 20 שנה אחורה. אם אי פעם יהיה איזה משהו חדש שנרגיש צורך להגיד כולנו ביחד, זה יקרה. אבל בינתיים אין כזה". עכשיו יש.

#alt
קרח תשע, השבוע בחזרה. כאילו לא התפרקו מעולם (צילום: אורן זיו)
 

כבר ארבעה חודשים שהם עובדים ביחד מחדש על הופעת האיחוד, למרות שלא באמת נפרדו אף פעם: לאחר פירוק הלהקה בשנת 2000, כשרותם פנה לעשות את המוזיקה שלו לבד, שלושת האחרים הקימו את ההרכב קוסקים; הקשר בין החבורה נשמר כל הזמן - בחזרות משותפות, בהתארחויות שונות זה אצל זה ואפילו בכמה מיני איחודים מחתרתיים. אולי בגלל זה אין פה איזו התרפקות נוסטלגית גדולה - לא רק בביצועים, אלא גם ביניהם. מין אווירת עסקים כרגיל כזו, כאילו קרח תשע לא התפרקה בכלל. עוברים שיר־שיר, משפצים, מעירים, בסך הכל מרוצים ממה שיוצא להם. את הבדיחות שומרים להפסקה, שבה רותם מספר על השתתפותו המוצלחת יותר ב"לעוף על המיליון" (ב־60 אלף שקל עצר ולקח את הכסף, למרות התעקשות ההפקה שימשיך לשחק) והמוצלחת פחות ב”אחד נגד מאה” (היה ב"נבחרת" והכשיל את יואב קוטנר בשאלה המכרעת); הדס משתעשע כשמייזלמן פונה לרותם ב"נשמה"; קוסקי אומר ששכח את היומנוער שלו בבית ואין לו איפה לרשום את תאריכי החזרות הבאות; ומייזלמן לוקח מגאפון שמצא על איזה מדף ומודיע באמצעותו כי “הלווייתו של המנוח אוהד קוסקי תצא משער גאולה בשתיים וחצי”. רותם מתלהב ומציע לפתוח עם זה את ההופעה.

את מייזלמן, איש הנוער העובד והלומד ומדריך קבוצות בסיורים במחנות הריכוז וההשמדה בפולין, אני מכיר כבר יותר מעשר שנים תחת שני הכובעים שלו כמתופף – בקרח תשע ובמשחקים של הפועל. במקרה האחרון, עניין הכובע הוא לא רק מטאפורי; בבלומפילד הוא ידוע בכינוי "אורי כובע גרב", שדבק בו בגלל – אין כאן הפתעות גדולות – כובע צמר אדום שנדמה שמלווה אותו מאז ומתמיד. בין היתר הוא גם משתייך לקבוצת אוהדים מצומצמת שבוחרת ומתאימה לכל שחקן את שיר העידוד שלו, בהתבסס על מיטב להיטי הזמר העברי והלועזי, במה שהפך לטריידמרק של יושבי בלומפילד האדומים. בשאר הזמן אנחנו חולקים חיבה משותפת לניואנסים (אס.אם.אס אקראי ממנו בצהרי יום כיפור האחרון: "רחוב העליה. בוקר. אדם בן 50. 'אדוני, גמר חתימה טובה. אתה גר פה באזור? יופי, אתה יודע איפה יש פה מכון ליווי?'") ותחרות שאינה נושאת פרסים שמטרתה להיות זה שמסמס ראשון כשדמות ידועה בדרגה כזו או אחרת הולכת לעולמה. לאחרונה - בלי להזכיר שמות - אני מנצח.

מודים שטוב לחזור



בחזרה לקרח תשע. אמצע שנות ה־90, פוסט נירוונה ורצח רבין, השאירו לך בתור תיכוניסט בעיר לוויין של תל אביב שתי ברירות מוזיקליות־תרבותיות: בריט־פופ (בלר, אואזיס, פאלפ, סווייד, ג'ינס וסניקרס של אדידס, שתיקות במחששה) או מוזיקה שחורה (טופאק, פאף דדי, מכנסי בגיז ונעלי אייר ג'ורדן, צחוקים בקפיטריה). לי היה ברור לגמרי איפה אני ממוקם, ולכן כששמעתי בפעם הראשונה את "סרטים", הסינגל הראשון של קרח תשע, ירדתי לסניף קרביץ בגבעתיים וקניתי את האלבום "תחילתם של החיים הנכונים" (גם היום אני סבור שמדובר בשם מעולה). הייתי מקשיב לו שוב ושוב, מוקסם מהמילים המרירות־מתוקות ומהמלודיות הסוחפות. אבל יותר מהכל, אני חושב, זה היה הקול של נעם רותם, שנשמע לי כמו הדבר הכי קרוב בעברית לדיוויד בואי, או לפחות לברט אנדרסון.

היינו גם הולכים, כמה חברים, להופעות שלהם. כולם זוכרים את החימום שלהם לסווייד בהאנגר ב־97’ (בלהקה מדווחים משחק כדורגל סוער בין הלהקות לפני הבאלאנס), ועד היום אני מוכן להישבע שברוק עצמאות 98’ בראשון לציון הם נתנו את ההופעה הכי טובה, אפילו יותר מסחרוף ופורטיס. בטח שיותר מאביב גפן. אחר כך הגיע האלבום השני ("קרח תשע"), ואז הפירוק. אני לא זוכר זעקות שבר גדולות במיוחד כשזה קרה. גם רותם לא. "כשקרח יצאו", הוא אמר לי בראיון הקודם, "המדיה מאוד מאוד לא אהבה אותנו. כמות ההשמצות נגדנו היתה כבר לא חוקית".

#alt
גרסת הניינטיז. מימין לשמאל: הדס, רותם, קוסקי ומייזלמן (צילום: יח"צ NMC)
 

אם מחפשים הסבר לכך, אפשר למצוא אותו באופי של קרח תשע וחבריה. הם תמיד דמו בעיני – אז וגם היום – לילדי חוץ. במובן הגיאוגרפי זה נכון – רותם הגיע מקרית חיים לכפר סבא, שם פגש את הדס ומייזלמן ויחד הם חברו לקוסקי – אבל כמה להקות באמת גדלו פה בתל אביב? העניין, אם כך, טמון יותר בשירים עצמם. אצל קרח תשע לא היה “נשכור לנו חדר בדרום תל אביב ונחיה כמו גדולים”, אלא "שוב לילה, נפגשים בסנטר ומלכלכים, ככה על קירות ועל גינות של אחרים" (מתוך "המפלגה של הנמוכים". ממש, אגב, כמו "בעיר הגדולה בשישי שבת, מחפשים עניינים” ב”כמה יוסי"). המבט מבחוץ הזה, הלא מתערבב, הציני לעתים, לא הקל עליהם את החיים (זוכרים את סערת יעל בר זוהר?). "העולם לא הבין על מה אנחנו מדברים", סיפר רותם לאחרונה, ותלה בכך את אחת הסיבות לפירוק הלהקה.

לאורך השנים ניסו בקרח תשע לברוח מתיוגים כמו "ישרא־בריט־פופ" וכיוצא בזה. אז נכון, גם העיבודים החדשים לקראת ההופעה לוקחים מרחק נשימה הגון מהניינטיז, אבל אי אפשר שלא לנתק את הופעת האיחוד הזו ממה שקורה בשנים האחרונות, שמתהדרות בפניית פרסה לא קטנה אל עבר שנות ה־90, גם מוזיקלית; רק בשנתיים שעברו זכינו להופעות איחוד של בלר, פאלפ וסווייד. כל אחת מהן אף הוציאה קצת חומרים חדשים. זה דווקא לא בתכנון של קרח תשע, למרות שבהופעה הם יבצעו את "אין עוד לילה", שלא הוקלט לאחד מאלבומיהם וזמין רק בגרסת בוטלג רעועה ביוטיוב. וההמשך? גם פה אין תוכניות גדולות. הופעה נוספת באפריל, בודקים אופציות לעוד כמה. אלבום חדש לא ייצא מפה, לפחות לא כרגע.

בכלל לא בטוח שזה ישנה משהו לקהל שיגיע בשבוע הבא לבארבי, משום שטיבן של הופעות איחוד הוא שאתה לא מסתכל בהן קדימה, אלא בעיקר, אם לא רק, אחורה. כל הצלילים והקולות החדשים לא יצליחו למנוע מהקהל – אלו שהיו בשנות ה־90 תיכוניסטים והיום נושקים ל־30 מלמעלה או מלמטה – לנדוד במחשבות חזרה לימים ההם. חלק יחייכו וחלק יתעצבו, אני מניח, אבל זה כבר תלוי במי הם היו אז ובאיפה הם היום.

"לא הבינו על מה אנחנו מדברים". "איתו לנצח" בפסטיבל ערד:



שבת בלילה בחדר החזרות, לקראת סיום של ראן נוסף על כל השירים. קוסקי מת לצאת כבר להפסקה אחרונה וגורר אחריו את השאר. רותם נותר לבד עם חגית והקלידים וממליץ לי להישאר גם - "זה משהו טוב", הוא מבטיח - לפני שהוא מבצע את “סליחה שניצחנו” מהאלבום השני של הלהקה. “עכשיו אנחנו כבר מודים/ שטוב לחזור”, הוא מכריז בתחילתו, ומסיים בשורות שמתמצתות את כל מה שקרח תשע רצתה לומר אבל אף אחד לא ממש הבין אז: “כשאתם צעקתם בוז אנחנו לא ראינו/ כי הרי זו בסך הכל בדיחה/ אולי חשבנו/ שגם אתם תבינו/ אבל אם לא אנחנו מבקשים סליחה, שניצחנו".

» קרח תשע בהופעה - כל הפרטים





תגיות: ערן לאור, קרח תשע

(14 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5