מוזיקה

עדכנו אותנו




עשרת הקליפים הטובים של השנה

יום ראשון 16 בספטמבר 2012 07:36 מאת: סער גמזו, עכבר העיר

המראות השבורות של גלעד ונינט, הקולנוע הנטוש של גבע אלון והסיפור העצוב על הרקדן הכי טוב בעולם. אלו עשרת הקליפים שעשו את השנה החולפת לצבעונית הרבה יותר



בזכות האנימציה. עמית ארז

(צילום מסך)

פרסומת
תעשיית הקליפים בישראל פרחה השנה והניבה כמה תוצרים ראויים במיוחד. חלק משמעותי מהצמיחה הזו מגיע בזכות התקדמות טכנולוגית שהפכה את עניין הפקת הקליפים לקל ונגיש יותר עבור כל אחד. חלק אחר מהצמיחה נזקך לזכות כניסתם של שמות כמו וניה היימן וקותימן לתעשייה הזו. הרמה גבוהה, היצירתיות חוגגת והרמה מתקרבת מאד לקליפים שמגיעים אלינו ממעבר לים. אתם בחרתם ודירגתם, אלה הקליפים שעשו לכם את השנה.

» האלבומים שעשו לנו את השנה
»
שנת הקליפים של קותי

מקום עשירי: אלקטרה – Starve

אפשר היה להגיד שהצילומים התת מימיים הם העניין, או להתלהב מהבחורות בבגדי ים שמופיעות בקליפ, או אולי אפילו להידלק על האפקט שנוצר בגלל ההאטה של הצילום. בתכל'ס, מה שמדהים פה באמת, הוא שהלהקה ביימה, צילמה, הפיקה וערכה את הקליפ הזה בכוחות עצמה בתוך 24 שעות. אם זה לא אינדי, אז מה כן?



מקום תשיעי: The Walking Man – My Game

הסיפור שמאחורי הקליפ הוא כל נושא המראות, עיוות המציאות בהשתקפות והפירוק במערכת היחסים לשיקופים שהאחד יוצר לשנייה. אנחנו מי שאנחנו, דרך עינו של מי שאהבנו. אבל גם אם לא בא לכם על פסיכולוגיה של זוגיות, אתם יכולים לעוף מבימוי מעולה של רם מצא ומשחק מעולה לא פחות של הגיבורים – גלעד כהנא ונינט. הטקסט שמופיע בפופ-אפים במהלך הקליפ גם יחכים אתכם וגם יצחיק אתכם, אחלה דיל, לא?



מקום שמיני: בום פם - אין גלים

בלי פרשנות מיותרת, הנה שש סיבות להתלהב מהקליפ הזה של בום פם: שיר קיץ אדיר, קרולינה משחקת אותה גיטריסטית צוקים, עמי שלו חורש את טיילת צ'רלס קלור בריצה, אלרן דקל מזיע בפקקים של תל אביב, נערות צעירות רצות בשדה חרציות, וקותי אחד שהופך את הכל לקליפ מרענן כמו קפיצת ראש למים קרירים בשיא הקיץ.



מקום שביעי: נערות ריינס – הילוך איטי

אנדי וורהול היה הראשון שחשב שיכול להיות מעניין להקרין על להקה שמנגנת אימג'ים ממקרנים. הוא התחיל את זה עם הוולווט אנדרגראונד, פינק פלויד התלהבו מהרעיון, ומהר מאד הוא הפך לסוג של סטנדרט בהופעות רוק פסיכדלי. הריינסים לוקחים את אותו הרעיון, מנקים ממנו (כמעט לחלוטין) את סממני הפסיכדליה ונותנים לו אווירת וינטאג' נהדרת. העריכה הנהדרת של גיא גולדשטיין מרימה את הכל עוד כמה שלבים, ומייצרת קליפ חכם ופשוט. בדיוק כמו השיר שאותו הוא מלווה.



מקום שישי: קותימן – Dover D

לפעמים, הדברים הכי מעניינים ויפים קורים בלי תכנון מיותר. אמן הגרפיטי דובר די התחיל בפרויקט מיוחד של ציור על המדרגות הנעות בבניין עיריית תל אביב. הוא צירף אליו את קותי שיתעד ויזואלית את הפרויקט. מכיוון שמדובר למעשה בקליפ דוקומנטרי, יש פה אווירה אחרת וקצב שמוכתב על ידי הקטע שכתב קותימן לקליפ. לא ברור אם זו הדרך השונה שבה קותי עובד, או הסיפור שמאחורי הקליפ, אבל לקליפ הזה יש ערך מוסף ששווה לא פחות ממנו.



מקום חמישי: The Raw Men Empire – Orange Land


מי שעוקב אחרי הרביעייה הזו יודע שכדאי מאד לצפות מהם לבלתי צפוי. לא במובן האוונגרדי והאבסטרקטי, אלא יותר בקטע של ללכת עם היצירתיות בלי לדעת לאן. הגיבור האמיתי בקליפ הזה הוא הסלואו-מושן. יחד עם עודד פרבר, שביים וצילם, הם הפכו את האפקט הזה לסיפור שלם. כל מילה נוספת תהיה ספוילר.



מקום רביעי: הפשרות – הרקדן הכי טוב בעולם

התגובה הראשונה לצפייה בקליפ הזה, עוד לפני שהוא מסתיים, היא חיוך. קשה לא להמשך אחרי רוח השטות המתוחכמת של השיר והקליפ שמלווה אותו. לכאורה, סיפור אנושי קורע לב על עלייתו ונפילתו של הרקדן הכי טוב בעולם. בפועל, ארבע דקות של הנאה היסטרית. הצילום המעולה של קותימן, והעריכה הקצבית של נגה כהן אלורו יוצרים דינמיקה יוצאת דופן, בעיקר כי היא לא מתאמצת להיות מה שהיא לא.



מקום שלישי: גבע אלון – Come Here Anytime

נדב צופי צילם וביים את הקליפ הזה במסגרת פרויקט גמר, ובחר לעשות את זה על חורבותיו של קולנוע רמה ברמת גן, רגע לפני שהדחפורים עלו עליו. ההתכתבות המודעת בין הלוקיישן לשפה של הקליפ מכניסה את הצופה לאווירה של אולם קולנוע כבר מהפריים הראשון. תאורה נכונה ובחירה נהדרת של פילטרים הופכים את עיי החורבות של קולנוע רמה לבית עמוס זיכרונות של שוברי קופות וכוכבי עבר.



מקום שני:
Amit Erez & The Secret Sea – Whenever The Sun Comes

הקליפ הזה הוא המחשה נהדרת לקליפ שמצליח ללכוד את האווירה של המוזיקה, ולבטא אותה בצורה ויזואלית. קצת כישוף, קצת קסם וחיבור נהדר בין צילום לאנימציה. הקליפ ממשיך את התמה היצירתית של עטיפת האלבום ותפאורת הבמה בהופעות של ההרכב, ומרחיב את עולם הדימויים שלהם. עדין, לירי, אניגמטי ופשוט. במובן הכי אסתטי של המילה.



מקום ראשון: אסף אבידן - Different Pulses

וניה היימן, שביים את הקליפ הקסום הזה, מצליח לנתק את הצופה מהשיר ולחבר אותו אליו מחדש דרך הקשר אחר. השפה של היימן בקליפ הזה היא קולנועית לגמרי, וממשיכה את העשייה היצירתית והמקורית שלו. הוא צולם בישראל, אבל הקליפ מרגיש כאילו הגיע ממקומות רחוקים, אולי אפילו כאלה שלא קיימים במציאות. נכון, ילדים גונבים את ההצגה, אבל בזכות הקפדה ומחשבה נכונה, הם משאירים כאן מספיק מקום גם לשיר עצמו.






תגיות: The Raw Men Empire, The walking man, אלקטרה, אסף אבידן, בום פם, גבע אלון, הפשרות, נערות ריינס, סער גמזו, עמית ארז, קותימן

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5