מסכמים שנה: הקשיבו היום למיתוסים של מחר

יום שני 20 באוגוסט 2012 07:00 מאת: ניר גורלי, עכבר העיר

עם שמות כמו גבע אלון, רות דולורס וייס, בלקן ביט בוקס ונינט, אפשר לומר שאנו חיים באחת התקופות הטובות והפוריות בתולדות היצירה הישראלית. הצביעו למצעד הישראלי השנתי של עכבר העיר וקול הקמפוס


נינט וגבע אלון

(צילום: יניב דרוקר/ יח"צ)

פרסומת

לפני שנתיים וחצי פרסמתי את הטור הראשון שלי בעכבר העיר. הנושא בו בחרתי לעסוק, ערב יום העצמאות דאז, היה העדרו של גיבור הגיטרה מסצנת הרוק הישראלי של התקופה. לתחושתי היו קיימים בארץ לא מעט כישרונות (בטור התייחסתי לשלושה), שבראיה רחבה פשוט לא באו לידי ביטוי בנוף המקומי. בהרבה מובנים אני עדיין חושב ככה, אבל עם פרספקטיבה אחרת, אולי במעט בוגרת יותר, התמונה בכל זאת נראית אחרת. איך? פשוט צמצמתי את ההסתכלות.

» בחרו את אלבום השנה שלכם

העדשה הרחבה תופסת בפריים את המיינסטרים ההולך ומתנוון; את שבירת הגבולות הגלובליים של מה שכונה בטעות בעבר "מוזיקת עולם"; את מה שנשאר מה"רוק הישראלי"; הניסיונות הבדרך כלל כושלים לייצר כאן פופ מערבי; וכמובן את התבססותו של הפופ הים תיכוני עם חיפוש הכיוון והזהות שלו. כשהוא מוטמע בתוך העולם הרב תרבותי הזה, לטוב ולרע, טבעי שגבע אלון יראה קטן. במקום להצטער על כך פשוט צמצמתי את שדה הראייה ופתאום קלטתי. בלקן ביט בוקס, קרולינה, רות דולורס וייס, יאפים עם ג'יפים, שלום גד, קוב, אפרת בן צור, איזבו, התפוחים, רם אוריון. גבריאל בלחסן. וכן, גם גבע אלון. זו לא רשימה אקראית של אמנים אהובים שפועלים בתקופה בה אני חי. זו רשימה אקראית של אמנים אהובים שהוציאו אלבום מוצלח השנה.

#alt

אם הייתי חושב שאני היחיד שאוהב את השמות הללו לא בטוח שהייתי טורח לכתוב שורות אלו. אבל אלו אמנים שלא מעט אנשים אוהבים. אני יודע כי הם הקיפו אותי השנה, ושנה שעברה, ובשנה לפני, בפסטיבל אינדי-נגב. מדובר בקהילה לא גדולה אך לא מבוטלת של אנשים שאוהבים מוזיקה ומעריכים שמשהו טוב קורה סביבם. מתברר שלמרות הכל אנחנו חיים בעידן של גיבורים. בעידן שבו השמות המוזכרים לעיל, גם אם לא בהכרח ינחלו בהצלחה גדולה בהמשך דרכם (ואני מאחל להם מכל ליבי שכן), לבטח יזכרו כאגדות. זה לא משהו שיש להם שליטה עליו. התעצמות המיתוס של מוזיקאים בראי הזמן זו תופעה מוכרת בתעשייה בה הם לוקחים חלק. פשוט לדור שלנו יש את העונג לחוות אותם בזמן אמת.

אנחנו עומדים בפני סיכום שנה, ואני, שבתור ילד הייתי מאזין כפייתי למצעדים, גאה להשיק את מצעד סוף השנה ביחד עם רדיו קול הקמפוס. אני גאה כי משתתפים בו כל השמות שהוזכרו בכתבה עד כה ועוד רבים ומצוינים, ביניהם הפשרות, כהן @ מושון, נערות ריינס, טייני פינגרז ורותם אור; וזה עוד בלי להזכיר ענקים כמו פורטיס, גלעד כהנא ונקמת הטרקטור; ואף מילה עדיין על האלבום המצוין שהוציאה נינט. ודווקא היא מובילה אותי לסוגיה אחת שנדרשנו עליה כשהגינו את המצעד. סוגיה שהיא מילה. מילה שריחפה מעל כל הפסקאות עד כה אבל לא הוזכרה בהן עדיין. אינדי.

בחרנו שלא לכנות את המצעד כמצעד אינדי אלא פשוט כמצעד ישראלי. מי שמכיר את קול הקמפוס כבר יודע פחות או יותר למה לצפות, אבל ההגדרה נהפכה לבעייתית מתמיד. האם נינט, שהוציאה אלבום בהפקה עצמאית, פחות אינדי מבלקן ביט בוקס, שאלבומם יצא בלייבל הבינלאומי של תאגיד הנשיונל ג'אוגרפיק? האם גבע אלון, שזכה לביקורות משבחות במגזינים נחשבים באנגליה, הוא יותר אינדי מאפרת בן צור, שהוציאה את אלבומה המופלא "רובין" בזכות הרתמות כמעט פילנתרופית של הלייבל העצמאי אנובה?

#alt 

ההגדרות נזילות ולמען האמת לא חשובות. מה שחשוב הוא שבחרנו 40 אלבומים שאהבנו במיוחד מהשנה החולפת, והרשימה הזו גורמת לנו להעריך עוד יותר את אותה השנה וסליחה על ההתפייטות – גם את התקופה המוזיקלית בה אנו חיים. לפעמים כל מה שצריך זה לעצור, לצמצם את המבט, לכוון את הפוקוס ולתפוס בפרספקטיבה אמיתית שקורה כאן משהו טוב. וכשאתם קולטים את זה, לכו להופעות; בואו לאינדי-נגב; תירמו באופן אקטיבי למפעלים מוזיקליים דומים; שלמו על מוזיקה, פיסית או דיגיטלית; פרגנו לאמנים כבר עכשיו, ומובטח לכולנו שנמשיך לקבל עוד מכל הטוב הזה.

אנחנו בחרנו 40 אלבומים אבל זה לא נגמר כאן. כנסו לממשק ההצבעה ובחרו את שלושת האלבומים האהובים עליכם, יחד עם קליפ השנה, EP השנה והופעת השנה. הזוכים יוכרזו במשדר סיכום חגיגי שיערך ביום רביעי ה-12.9 בשעה 18:00 ברדיו קול הקמפוס, תחנת הסטודנטים של בית הספר לתקשורת המסלול האקדמי המכללה למנהל.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(14 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5