מוזיקה

עדכנו אותנו




40 השירים הכי גדולים של ג'ון לנון

יום רביעי 06 באוקטובר 2010 03:00 מאת: בן שלו, גלריה

בחודשיים הבאים הרדיו ינגן הרבה שירים של לנון, מתקופת הביטלס ואחריה. 70 שנה להולדתו



לנון, 1972. הוויה של חופש

תצלום: אי-פי

פרסומת

ג'ון לנון היה אמור להיות בן 70 עוד שלושה ימים, מה שמזכיר בדיחה עצובה על הביטלס. קוראים לה "הראיון עם פול מקרטני ב'ידיעות אחרונות', ספטמבר 2008". איזה ראיון שערורייתי זה היה. המראיין החליט משום מה שהמשימה שלו היא לסחוט ממקרטני הודאה שהוא היה יותר גדול מלנון; שהביטלס היו מה שהיו קודם כל בזכותו, ורק אחר כך בזכות ההוא עם המשקפיים העגולים. קשה לחשוב על כיוון חקירה יותר נפסד ומיותר, אבל זאת היתה רק התחלת הביזיון. בסוף הראיון, כשמקרטני "הודה" שהמרכיב הכי חשוב אצל הביטלס היה המוסיקה ולא המלים, המראיין סימן וי. הנחקר נשבר, המשימה הושלמה. הרי ידוע שמקרטני כתב את המוסיקה של הביטלס, ואילו לנון היה אחראי לטקסטים. אז אם מקרטני אומר שהמוסיקה היתה יותר חשובה, הוא בעצם אומר שהוא היה יותר חשוב מלנון. אפשר בהחלט לדבר על הישג עיתונאי.

» ג'ון לנון - האיש והסקנדלים

אחרי ששיפשפת את העיניים בתדהמה לנוכח הבורות הלא תיאמן של המראיין, אמרת לעצמך: לא נורא. הרי כל הקוראים יודעים שלנון כתב גם מלים וגם מוסיקה ומקרטני כתב גם מלים וגם מוסיקה, כך שלא נגרם שום נזק. אבל אז התקשרו מכרים ואמרו שהראיון נתן להם פרספקטיבה חדשה על הביטלס. "לא ידענו שלנון כתב את המלים ומקרטני את המוסיקה", הם אמרו בפליאה.

אם מישהו קנה את התזה המופרכת של הראיון ההוא, זה הזמן להחזיר אותו למציאות. הלנוניאדה תיפתח בעוד שלושה ימים, כשיצוין יום הולדתו ה-70 והיא תימשך עד 8 בדצמבר, היום שבו יציינו 30 שנה לרצח. בחודשיים הבאים הרדיו ינגן הרבה שירים של לנון, מתקופת הביטלס ואחריה. זה ממש לא הזמן לשאול אנשים אם הם ידעו שמקרטני כתב את הלחן של "Strawberry Fields Forever".

לרגל פתיחת הלנוניאדה, מוגשת בזאת רשימת השירים הגדולים של לנון, עם הביטלס ובלעדיהם. בעיקר עם. 40 שירים - אחד לכל שנת חיים של לנון - ורק שירים שלנון כתב לבד, או שהוא היה הכותב העיקרי שלהם. שירים שהוא ומקרטני כתבו ביחד - לא ברשימה הזאת.

יש כאן אלמנט של דירוג, אבל הוא לא כפייתי כמו ברשימות של "רולינג סטון". 40 השירים מחולקים לארבע עשיריות, מהעשרה האדירים ביותר ועד לשירים נפלאים שהם פחות טובים מהטובים ביותר. בתוך כל עשירייה השירים אינם מדורגים, אם כי למקומם עשויה להיות משמעות. אין צורך לומר שזאת רשימה סובייקטיבית, שמבוססת על טעם אישי. אפשר ורצוי וצריך להתקומם נגדה. מומלץ כמובן לקרוא עם אצבע על ההדק של יוטיוב.

עשירייה ראשונה

"Ticket to Ride" . שירים מתחילת 1965 לא מופיעים בדרך כלל בצמרת רשימת השירים הגדולים של הביטלס. אבל "כרטיס נסיעה" הוא אחד היהלומים שבכתר. התנופה האטית-אך-מוחצת של הלחן, זיווג הקולות המדהים של לנון ומקרטני, וגם הטקסט. הבחור, כלומר לנון, הוא הקורבן כאן. הבחורה זורקת אותו כי היא לא יכולה להיות חופשייה כשהיא אתו. אבל כל הווייתו של לנון, כאדם וכיוצר, היתה הוויה של חופש. כלומר, הוא בעצם הבחורה. וגם הבחור. הנוטש והננטש. כמה מורכב בן אדם אחד יכול להיות?

"Strawberry Fields Forever" . לנצח נצחים.

•"A Day in the Life" . אקורד הסיום הגדול בהיסטוריה של הפופ. גם ארבע הדקות שלפניו לא רעות.

•"Hard Day's Night" . אקורד הפתיחה הגדול בהיסטוריה של הפופ. גם שתי הדקות שאחריו לא רעות. השיר שמביע בצורה הכי מזוקקת את רעידת האדמה שהביטלס חוללו בשנותיהם הראשונות (חוץ מ"She Loves You", אבל אותו ג'ון כתב עם פול כך שהוא לא שייך לרשימה הזאת).

• "Imagine". דמיינו שאין רכוש? קטעים אתך, אבא'לה.

•"Norwegian Wood" . חבל שאף אחד לא שאל את חנוך לוין אם הוא הושפע מהשיר הקטן-העצום הזה. זה מחזה אבסורד מזהיר בשתי דקות, שמולחן כמו שיר עם אף על פי שהוא מתאר לילה אורבני מריר, מנוכר ומצחיק. אחד ממשפטי הפתיחה המופלאים אי פעם ("היתה לי פעם בחורה, או ליתר דיוק, לה היה אותי"), והופעת האורח הראשונה של סיטאר בשיר פופ מערבי.

•"Come Together" . חומרי הגלם בסיסיים, ממש פרימיטיביים: לחן של בלוז פשוט, מלים שמצטטות משיר של צ'אק ברי, סולואים שילד ביסודי יכול לנגן. אבל הצורה שבה הביטלס מסגננים את חומרי הגלם הופכת את הפרימיטיביזם הזה ליצירת פאר.

•"Happiness is a Warm Gun" . רכבת הרים מטורפת של דמיון לנוני קודח, שמזגזגת בין חמישה עולמות מוסיקליים בשתי דקות וארבעים שניות. האושר הוא "האושר הוא אקדח חם".

•"Working Class Hero" . ג'ון בוב דילנון.

• "Because". אההההההההההההההההה... כל מלה נוספת מיותרת.

עשירייה שנייה

•"Lucy in the Sky With Diamonds" . "שב, בני, אני רוצה לספר לך משהו. לוסי, סקיי, דיימונדס. אתה מבין מה אומרים ראשי התיבות האלה?" (או כל נוסח אחר שבו אבא שלכם בחר כדי לגלות לכם את הסוד המדהים, שכבר ידעתם מזמן כי הקשבתם ל"מסע הקסם המסתורי" של יואב קוטנר בגלי צה"ל).

•"You've Got to Hide Your Love Away" . לטעמי זה אולי הביצוע הווקאלי היפה ביותר בכל הקריירה של לנון. בבית הראשון הוא רך ואוורירי, בבית השני פתאום מר וחומצי. נדמה שהשיר הנפלא הזה לא זכה להערכה שלה הוא ראוי.

•"In My Life" . אלמלא הקטע הבארוקי בסוף, שכאילו נכתב על ידי באך (ולמעשה על ידי ג'ורג' מרטין), היה יורד לעשירייה השלישית. או שאולי מטפס לראשונה?

•"Dear prudence" . אחותה הקטנה של מיה פארו הרוויחה את מקומה בנצח כששימשה השראה לשיר המרטיט הזה.

•"If I Fell" . עוד שיר מוקדם שקצת נדחק הצדה, ולא בצדק. לחן מורכב ולא שגרתי, שחומק ביצירתיות מהמבנה המסורתי של בית-פזמון, מה שלא מפריע לו להישמע כמו שיר פופ טהור ויפהפה. "I Am the Walrus". קו קו קוצ'ו.

•"Watching the Wheels" . השיר המאוחר הכי יפה של לנון, וגם השיר שבו הוא נשמע הכי מאושר ושלם. יצא כסינגל במארס 1981, שלושה חודשים אחרי הרצח.

•"Sexy Sadie" . המהרישי יוגי התגלה כאשמאי זקן, וללנון התעופף מהשרוול עוד שיר ענק.

•"Tomorrow Never Knows" . ותודה לג'ף אמריק, שביומו הראשון כטכנאי ההקלטות של הביטלס הצליח לגרום לקול של לנון להישמע, כפקודת הזמר, "כמו הדלאי למה כשהוא שר מפסגה של הר מרוחק".

•"Don't Let Me Down" . חד וחלק: אל תאכזבי אותי. חצי תחינה, חצי איום. הישירות הקיצונית הזאת תאפיין את הכתיבה של לנון בתחילת קריירת הסולו שלו, אבל איכשהו עם הביטלס זה נשמע יותר טוב.

עשירייה שלישית

•"Nowhere Man" . המעריצים הצעירים של הביטלס חשבו שלנון כתב את השיר הזה על ההורים הבורגנים שלהם, אבל לנון אמר שהוא כתב אותו על עצמו.

•"I Want You (She's So Heavy)" . זה נמשך ונמשך ונמשך ונמשך, עד שפתאום זה נחתך.

• "Girl". רק גבר אכזרי כמו לנון, ופגיע כמוהו, יכול היה לצייר דיוקן כל כך מדויק של בחורה חסרת לב.

• "Julia". ברשימה הזאת יש מקום לשיר אמא אחד, ואני מעדיף את הרוך האימפרסיוניסטי של "ג'וליה" על הזעקה האקספרסיוניסטית של "Mother".

•"Being For the Benefit of Mr. Kite!" . הקומבינציה האנגלית המושלמת ל-1967: תה, רקיקים ואל-אס-די.

• "Rain". כמו "Tomorrow Never Knows", אבל עם לחן. פול נותן בראש עם תפקיד בס מפלצתי, במובן הכי נפלא של המלה.

•"Sun King" . קואנדו פרמוצ'ו מי אמורה דה פליצ'ה קורסון...

•"Gimme Some Truth" . לצורך של לנון לשמוע רק את האמת, ולומר את כל האמת, היה גם צד מרתיע: ראו למשל את כתב הפלסתר המכוער שלו נגד מקרטני, "How Do You Sleep".

•"Please Please Me" . המבקר רוברט כריסטגאו טען בתוקף שזה שיר על מין אוראלי. לא נדע לעולם אם לכך התכוון המשורר. כך או כך, הלחן מפרק ההברות מוחץ, ומהלך הגיטרה ששובר אותו מוחץ לא פחות.

•"Mind Games" . הקטע שבו לנון שר "אהבה היא התשובה" קצת דביק, והניסיון ליצור מקצב רגאיי בפזמון מגוחך, אבל הלחן מרחף ומלכותי והלב מחסיר פעימה בכל פעם שלנון מושך עד אין קץ את המלה "Games".

עשירייה רביעית

• "Help". אחד מאותם שירים אדירים, שמרוב שימוש שכחנו כמה הם אדירים.

•"Across the Universe" . למרות המקהלה המלאכית (מה ללנון ולמלאכים?) שרקח פיל ספקטור.

•"Cry Baby Cry" . שיר ערש מעוות לגמרי, אבל יפה כל כך.

"I'll Be Back". פנינה צדדית מ-1964 מנגינה נפלאה, שירה שקטה, כמעט נלחשת, ועמדה לנונית קלאסית בענייני זוגיות: מלטף ומאיים.

•"All You Need is Love" . זה לא שיר כל כך גדול, אבל זה ככל הנראה הסלוגן הכי חזק בתולדות הפופ. אי אפשר לדמיין את העולם בלעדיו, ולכן הוא חייב להיות ברשימה הזאת.

•"Give Peace a Chance" . ראו "All You Need is Love".

•"Yer Blues" . בנוסף לכל מאות הדברים האחרים, לנון היה אחד מזמרי הבלוז הלבנים הכי טובים.

•"Oh My Love" . דווקא בגלל שלנון היה כל כך קשה וחריף ומסוכן לעצמו ולאחרים, אפשר היה להאמין לו כשהוא היה בדיוק ההיפך: רך וזך כמו בשיר הנהדר הזה.

• "Aisumasen". שיר אהבה/תלות יפהפה, שנכלל באלבום "Mind Games" מ-1973. Aisumase, "אני מצטער" ביפאנית.

• "Jealous Guy". כמו ששר הזמר ישי קיצ'לס, וסליחה על הנימה המורבידית, קצת קיטש עוד לא הרג אף אחד.





תגיות: ביטלס, בן שלו, ג'ון לנון, הביטלס, החיפושיות, פול מקרטני

(13 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5