"רוקפור", מסע בזמן עם להקה נוסטלגית

יום שישי 07 במאי 2010 03:00 מאת: נויה כוכבי | תצלום: יואב בראל

אחרי 15 שנה של שירה באנגלית ומסעות הופעות בחו"ל, ההרמוניות הקוליות של להקת "רוקפור" חוזרות לשפה העברית. בין סיפור לסיפור הם מציצים בארגזים הישנים ומוציאים אלבום שנקרא על שם קלפי המשחק שאספו בילדותם

"היה להם ריח מגרה כזה, של פעם", נזכר ברוך בן יצחק בקלפי "העולם המופלא". כמו שני חבריו ללהקת "רוקפור" איסר טננבאום ומרק לזר, גם הוא נהג בילדותו לאסוף את הקלפים האלה ולהדביק אותם במסירות באלבום מיוחד. קיץ אחד, בתחילת שנות ה-70, אף עבד אצל היבואן השכונתי של הקלפים בחולון. "היינו מסדרים אותם במעטפות והוא היה משלם לנו בקלפים. פעם בחודש היתה יוצאת סדרה חדשה, וכל הילדים היו רצים לקיוסק. היו סדרות של כדור הארץ, מתכות, אוקיינוסים, חיות".

אלבומי "העולם המופלא" אמנם לא נמצאים שם, אבל הארכיון של המתופף איסר טננבאום יכול לעורר קנאה גם בגדולי הארכיבאים. בסוף הראיון עם חברי להקת "רוקפור", לרגל אלבומם החדש הנושא את השם "העולם המופלא", שולף טננבאום בסלון דירתו בדרום תל אביב כמה אלבומי תמונות וקופסת נעליים מלאה עד להתפקע. מה אין שם: מגזרי עיתונים מצהיבים משנות ה-90 המוקדמות, דרך רשימות השירים שביצעו בהופעה הראשונה, השנייה, ורבות אחריה, ועד כרטיסי כניסה מ"רוקסן" ומ"לוגוס" והרבה תמונות דהויות מ-20 שנים של הקלטות והופעות. מי שיחליט לכתוב את הביוגרפיה השלמה של הלהקה הזו ישמח לגלות שעשו בשבילו את רוב העבודה.

חשיפת הארכיון מעלה ברק בעיניים וסומק לא מוסווה בלחיי החברים: הגיטריסט בן יצחק, הבסיסט לזר והקלידן יקי גני, שהצטרף ל"רוקפור" רק לפני כשלוש שנים. הם מפשפשים בזיכרונות כמוצאי שלל רב. גני עובר חפיפה מזורזת בהיסטוריה הפרטית של "רוקפור" אצל בן יצחק, שמראה לו תמונות מההקלטות של "האיש שראה הכל", ומספר לו על הציוד שבו השתמשו. "יש עוד ארגזים שלא הספקתי למיין", אומר טננבאום.

כל המאורע נראה כפגישת מחזור משמחת, אלא ש"רוקפור" לא לקחה את פסק הזמן הנדרש כדי להתגעגע. לזר, בן יצחק וטננבאום מנגנים יחד כבר 20 שנה, מה שהופך את "רוקפור" לאחת הלהקות הבודדות מדור הניינטיז שעדיין פעילה באופן רציף, בלי פירוקים ואיחודים. נכון, היו שינויים, ואפילו קיצוניים - הסולן אלי לולאי עזב את הלהקה בעיצומו של מסע הופעות בארצות הברית לפני כשש שנים. אמיר צורף, שניגן בינקותה של הלהקה והיה דומיננטי מאוד, עזב אחרי האלבום הראשון. בן יצחק ולזר עובדים גם כמפיקים מוסיקליים, וטננבאום מנגן בהרכבים נוספים, בין היתר עם "טרי פויזן" (וגם מלמד את ציפי לבני תיפוף). אבל כמו שהם אומרים, "רוקפור" היא יותר מסך חבריה. עם צאת "העולם המופלא", אלבומם החדש וה-11 במספר, הם נראים מגובשים מתמיד.

"רוקפור" בתחילת הדרך. "זו לא להקה של נגנים, אלא של חברים"

מה כוח השרידות של "רוקפור"? טננבאום אומר שמלבד ההתמדה, יש שם הרבה נוסטלגיה. "מהחומוס שאכלנו בדרך להופעה ועד המוסיקה שגדלנו עליה". גני, שהיה בגיל בר מצווה כש"רוקפור" נהפכה לפופולרית עם אלבומה השני, "האיש שראה הכל", אומר שאת שריר הנוסטלגיה הם מאמנים כל הזמן. "כשהגעתי ל'רוקפור' גיליתי שזו לא להקה של נגנים, אלא של חברים. זאת להקה שכל הזמן מייצרת עוד ועוד סיפורים. כל פעם שאנחנו נוסעים להופעה ויש איזו שעה בדרך, נזכרים בסיפור שעוד לא סיפרנו. אני מכיר את כל סיבובי ההופעות בעל פה, וב-90% מהם לא הייתי".

תחזור כבר לבית"ר

אחרי 20 ומשהו שנה ביחד, הדברים כבר נמדדים במונחים מתחום הזוגיות. "זה לא שלא השתגענו בדרך", אומר בן יצחק. "עובדה, מישהו עזב. אבל בכל מערכת יחסים צריך שינוי, אם זה ריב, או עניין מוסיקלי אחר, או צורת הקלטה אחרת, או זה שהתחלנו לעבוד עם יקי, ואפילו לעבוד עם נינט, שזה מאוד עזר לנו. יש איזון בכוחות. כשאחד רדום, השני מתעורר". "היו תהפוכות", ממשיך לזר. "כל אחד צריך לוותר קצת. זה לחיות ביחד. מאחר שאנחנו כל כך הרבה שנים יחד אנחנו מכירים זה את זה, ולכל אחד יש נקודת שבירה אחרת. מה שאני רגיש בו, ברוך לא בהכרח חווה. אנחנו לומדים להיזהר אחד עם השני. זה לא קל, אבל המטרה היא בסופו של דבר להביא את המוצר".

הסיפור של "רוקפור" מתחיל בחולון 1988. לולאי ובן יצחק צירפו אליהם את טננבאום וצורף, שהיו ידועים אז כחברי "נוער שוליים". ב-1991 יצא אלבומם הראשון, "רשת פרפרים", עלילה פסיכדלית שנתמכה בחולצות פרחוניות מכופתרות (היום טננבאום אומר שהמראה, שהיה מזוהה עמם בחלק הראשון של הקריירה, היה יוזמה של צורף, שניסה לשוות להם מראה דומה לזה של "סטון רוזס" ו"האפי מנדייס").

צורף עזב והאלבום השני של "רוקפור", שהיה שותף ביצירתו, בעל צליל דאנס אלקטרוני, נגנז. במקומו הם הקליטו את אלבום הרוק המוערך "האיש שראה הכל", שנהפך לאגדה משוננת היטב בפי נערים, והצלחתו רדפה את הלהקה בכל אשר פנתה. בכל הופעה מול קהל ישראלי הם התבקשו לבצע שירים כמו "חור בלבנה" ו"כל כיוון". גם היום, 15 שנה מאוחר יותר.

לרגל הגעת האלבום למעמד זהב, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות קצרצר שבו ביצעה את האלבום בשלמותו. הביקורות היללו וכל הכרטיסים נמכרו. כל זאת אף אף שמי ששר באלבום במקור, לולאי, כלל לא השתתף בחגיגות. "אני מאוד אוהב כדורגל", ממשיל בן יצחק. "אני רואה היום את אלי אוחנה ובא לי להגיד לו לחזור לבית"ר ירושלים, לחזור לשחק. זה טבעו של האדם. אני מבין את זה, אבל זה לא ריאלי. שמחתי לקרוא בביקורות על ‘האיש' שחבל שאלי לא היה אבל שזה הרגיש טבעי גם ככה. הוכחנו את הנקודה. ‘רוקפור' היא יותר מסך החברים".

חברי להקת "רוקפור" (מימין: מרק לזר, איסר טננבאום, ברוך בן יצחק ויקי גני). "יש עוד ארגזים שלא הספקתי למיין" (תצלום: יואב בראל)
ע' צלם: ענת שפירא; סטיילינג: שירן מניה ל"סולו"; ע' סטיילינג: קרין אורן; ביגוד: מימין לשמאל: מרק (חולצה: קסטרו, ז'קט: זארה); איסר (חולצה: דולצ'ה וגבאנה ל"אמור", כיכר המדינה, ז'קט: קסטרו, מטפחת: זארה); ברוך (מעיל: דולצ'ה וגבאנה ל"אמור", משקפת: אוסף פרטי); יקי (חולצה: "אמריקן אפרל", ז'קט: דויד ששון, צעיף: פול אנד בר)

ב-1996 יצא "בחזרה לשבלול", אוסף גרסאות כיסוי לשירי אריק איינשטיין ושלום חנוך, שלאחריו חתכה "רוקפור" מהסצינה הישראלית. "Supermarket", אלבומה הראשון באנגלית, יצא ב-2000. הוא היה הראשון בדורו בפרץ גל להקות ישראליות ששרות באנגלית ולא מתנצלות על הרצון להצליח בניכר. "רוקפור" החליטה להמר על השוק האמריקאי, ויצאה לשרשרת סיבובי הופעות ארוכים במעצמה. ב-2001 הם הופיעו בפסטיבל SXSW, אחד החשובים במוסיקה העצמאית, תו תקן ללהקות חדשות ומעניינות. השנה, אגב, כבר הופיעו שם כתריסר להקות ישראליות, בתמיכת משרד החוץ.

החיים בדרכים היו קשים. ארבעה חברים במכונית אחת ושעות נסיעה שמגרדות את הדו-ספרתי הן מבחן אמיתי לכל להקה. "זאת היתה הוויה לא קלה", אומר בן יצחק. "מצד אחד, זה מזין אותך. כל יום יש קהל חדש, רואים דברים מעניינים. מצד שני, אתה באוטו, ישן בבתי מלון, זה לא טיול. אנשים מדמיינים רוקנרול, אבל אנחנו ראינו את הלהקות הכי קוליות בעולם הולכות לישון ישר אחרי ההופעה, כי מחר יש עוד הופעה. זה שוחק, שוחק קצת. אבל להגיד שאנחנו לא מתגעגעים לזה? ברור שאנחנו מתגעגעים. גם בנסיעות הקשות היה כיף, היו דברים שהתרגשנו מהם".

טננבאום: "ונכתבו שירים".

הייתם חוזרים על זה?

בן יצחק: "אני לא חושב שעל שום דבר בחיים הייתי חוזר אותו הדבר".

טננבאום: "זה כמו שחזרנו לכתוב בעברית. אין דבר כזה לחזור אחורה. הלוואי שהיו לנו אז התנאים שיש לנו היום - אולפן (שנבנה ממש למידותיהם), חזרות, הופעות, משרד ניהול שעומד מאחורינו (אנובה). היינו רוצים לחזור לטורים אבל בשלב הבא. גמרנו את השלב של הטירונות. עכשיו הגיע הזמן לעשות משהו אחר, בדרך אחרת".

על העזיבה של לולאי הם לא ששים לדבר. הוא עזב באמצע סיבוב הופעות ושלושת החברים הנותרים החליטו לא לבטל את ההופעות שנותרו. יומיים למחרת הם כבר הופיעו כטריו. בן יצחק נהפך לסולן במקום לולאי, לזר קיבל את התפקידים של בן יצחק, והפלא ופלא, טננבאום גילה שגם הוא יכול לשיר. "כשאין ברירה זה הכי טוב", קובע בן יצחק. ובכל זאת הם זורקים מלה או שתיים, בעיקר כדי לתקן את מה שהם רואים כתמונה מעוותת שהצטיירה אצל הקהל. "רצו לראות את העזיבה בכסאח ושאחר כך נשלים", אומר בן יצחק, עדיין עם שמץ של עלבון. "העזיבה לא היתה בכסאח, ולא היה מה להשלים". לזר: "עם אלי זה לא היה ענין של רגע. זה היה תהליך שלו ושלנו ביחד. באיזשהי נקודה הוא אמר שכאן זה מספיק לו".

בן יצחק: "מערכות יחסים לא מסתיימות ביום. בואי נגיד שלא הצלחנו להפרות זה את זה. לפעמים נראה כאילו אנחנו כותבים את השירים בשביל תפקידי התופים של איסר. בדיסק החדש יש יותר קלידים ופחות גיטרות מבתקליטים קודמים, ואפשר להאשים את יקי. זה בדיוק אותו הדבר. ברגע שחוליה אחת מתוך הארבע לא מפרה, תכלס זה נגמר. מה קרה שם בדיוק? גם אני לא זוכר כבר".

טננבאום: "אחרי שנה של חיפושים יקי הצטרף, היתה הבנה שמשהו חסר בלהקה - מישהו צעיר, קלידן, משהו שלא היה עד היום. פתאום הלהקה קיבלה שוב את ההפריה ההדדית ולא מישהו שלוקח לכיוון שלו ולא הולך אתנו. רק אחרי שיקי הצטרף הבנו שהשינוי הזה בעצם מתבקש, שעדיף ארבעה בראש אחד מאשר שלושה פלוס אחד".

ארבעה אלבומים באנגלית הוציאה "רוקפור". "העולם המופלא", שיצא השבוע בלייבל "אנובה", הוא האלבום המקורי הראשון שלהם בעברית זה 15 שנה. השאלות על החזרה לעברית נראות להם מיותרות. "זה מאוד טבעי", פותח לזר. "אנחנו עושים מוסיקה פה בארץ. התקופה שבה כתבנו באנגלית היתה ניסיון להרחיק מעבר לים, שזה אגב משהו שאנחנו עושים במקביל ולא זנחנו. אבל זה משהו שצריך להיות בסטייט אוף מיינד מאוד מסוים כדי לעשות. זה לא פשוט. אוצר המלים בעברית מאוד מוגבל. גם הקונוטציות והחיבורים של המלים - צירוף מסוים יכול להישמע פתאום מזרחי, ואתה רוצה שישמע דווקא ילדותי. זה משחק על גבולות. 11 השירים שבאלבום נבחרו מתוך אולי מאה טקסטים. זה היה ללמוד לכתוב מחדש".

"המבחן הוא לעמוד על במה ולשיר את זה, ולהרגיש שאתה עומד מאחורי הטקסט", אומר בן יצחק. "למזלנו, כשעשינו שוב את ‘האיש' הרגשנו מאוד נוח עם זה. דיברתי עם דודי לוי ושאלתי אותו, קצת בצחוק, למה לא עשו איחוד של ‘נוער שוליים'. והוא אמר לי, מה, בגיל 40 אני אעמוד על במה ואשיר ‘ציירי לך שפם'?"

אתם לא מרגישים שחזרתם אחורה?

לזר: "זה להתקדם הלאה. לכתוב טקסטים אחרים בעברית. זה כמו שאם נחזור לכתוב טקסטים באנגלית, זה יהיה לחזור קדימה, לא לחזור אחורה. יש תקופות שהפוקוס משתנה, ועכשיו הפוקוס הוא על העברית. התקופה של האנגלית היתה נכונה לאז. היינו צעירים יותר. היינו מוכנים לעשות טורים ולכבוש את העולם. עכשיו העברית נכונה לנו".

נעים לשמוע את ההרמוניות הקוליות של "רוקפור" שוב בעברית. ההפקה המוסיקלית מזכירה להקות ש"רוקפור" אוהבים: "גרנדדי", "פליימינג ליפס", "וילקו" ואולי גם קצת "MGMT". אבל באופן מפתיע, אחת ההשפעות החשובות על האלבום לא היתה אחת מהלהקות האלטרנטיביות המוערכות, אלא דווקא מאמי לאומית אחת, נינט טייב. המפגש בין טייב ל"רוקפור" הותיר אותם מלאי השראה. החיבור, שספג ביקורת רבה, החל כשטננבאום הזמין את טייב להופעה של "רוקפור" במועדון בארבי בתל אביב. משם העניינים התגלגלו לאט ובזהירות: היא השמיעה להם שיר, הם הוסיפו לו קטע, נכנסו להקליט שיר אחד ובסוף יצאו עם תקליט שלם.

כשהנושא עולה אפשר להבחין בהזדקפות מסוימת ביציבה של כולם. ההתנהלות הזו מצביעה על מידה שווה של טראומה מהפיאסקו התקשורתי, שהגיע לשיאו בסיקור "מגמתי" לדבריהם של ההופעה בפסטיבל ערד האחרון, ורצון לגונן על הזמרת. "חשבו שאנחנו הולכים לכתוב לה את התקליט והיא הולכת לשיר", מזכיר בן יצחק. "אמרו, היא באה לעשות ‘רוקפור'. וזה ממש לא היה ככה. זה היה התנאי הראשון שלנו - שכל שיר שנעשה לא אנחנו נביא, אלא שזה יתחיל ממנה".

טננבאום מוסיף שאת הסקיצות ל"העולם המופלא" הם הכינו עוד לפני שנכנסו לעבודה עם נינט. "אלה לא שירי מגירה של ‘רוקפור'", הוא אומר. "ידענו איך הולך להישמע האלבום שלנו, ידענו שנטפל בו מאוחר יותר, עבדנו עם נינט וחזרנו לשלנו. אני מרגיש שלבוא לפרויקט יומרני כזה עם נינט כשיש לך אלבום מוכן, בלי לחץ, זה יותר טוב".

הם מדברים על החריצות שלה בהערצה גלויה. בן יצחק, שגם העניק לה שיעורי גיטרה, אומר: "גם בימים קשים, כשיש חזרה ומלכלכים עליה בטלוויזיה, היא יושבת וכותבת שיר. לא פגשנו דבר כזה קודם. זה רעב שלא ייאמן. מהאמריקאים למדנו מה זאת קנאה טובה. לראות להקה טובה ולומר ‘זה פיצוץ, אני הולך לעשות משהו כזה'. את זה למדנו גם מנינט".

תגיות: נויה כוכבי, רוקפור