לא כמו בתולה

יום חמישי 10 באוגוסט 2006 10:26 מאת: סיה מישל, ניו יורק טיימס

הזמרת הבריטית לילי אלן הוציאה בזכות האתר MySpace אלבום בכורה מעורר הדים. שאפתנית, מרדנית ולא חוששת מגברים

לילי אלן היא כוכבת פופ בריטית חדשה, יש לה 57 אלף חברים וירטואליים באתר MySpace והיא סמל לאשה צעירה ובטוחה בעצמה. אבל אלן, בת 21, לא זוכה ליחס מיוחד בבית שבו היא חיה עם אמה ועם אחיה הצעיר.

"התקשרתי לחו"ל הבוקר, ואמא לא הפסיקה להסתובב עם הנעליים השחורות והגדולות שלה ולהרעיש", מתלוננת אלן. "אמרתי לה: 'אמא, אני מתראיינת לרדיו האוסטרלי, תעזבי אותי כבר!' והיא בכלל לא התייחסה". לפני שבועיים נכנס אלבום הבכורה של אלן "Alright, Still" למקום השני במצעד הבריטי, אחרי שמכר 73 אלף עותקים (מאז עלה המספר ל-100 אלף עותקים והיא קיבלה אלבום זהב).

את האלבום הקדים להיט במקום הראשון במצעד, "Smile", שיר רגאיי שנשמע שמח כל כך בהאזנה הראשונה ולכן מפתיע לגלות שהוא מדבר על נקמה בחבר בוגדני. בווידיאו-קליפ היא מצולמת כאשה ששוכרת בריונים להרביץ לבחור, להחריב את דירתו ולשרוט את תקליטיו. כשהוא מתחיל להתרפס, היא מנחמת אותו - ואחר כך נותנת לו סם משלשל.

בהשוואה לדמויות אחרות באלבום, הוא יוצא בזול. אבוי לגבר שהעניק את ההשראה ל-"Not Big", השתלחות במאהב שהוא "זבל במיטה". נראה שאלן שואבת רבים מהחומרים שלה מ"שתי מערכות יחסים חשובות ואחת לא ממש חשובה" שהיו לה. "אף אחד לא עשה לי משהו מטורף כל כך", אומרת אלן. "אני חושבת שאני עושה את כל הדברים המטורפים, ולכן הם בסוף עוזבים אותי", היא מצחקקת.

אלן היא אחת הזמרות המשונות ביותר שצצו בשנים האחרונות. היא שרה על קטטות עם בחורות במועדונים, אבל בבלוג שלה יש תצלומים של גורי כלבים חמודים. המראה שלה - שמלת וינטג', נעלי סניקרס, תסרוקת נוסח שנות ה-60, הרבה אייליינר, עגילים עצומים ושרשראות זהב - הוא שילוב אופנתי ומסחרר בין השפעות שונות.

היא נהנית לעקוץ כוכבים גדולים. רוב הארס מופנה כלפי רוקרים, שחוששים להגיב כדי שלא יישמעו כמו בריונים שונאי נשים. לא מזמן עוררה מהומה כשהכריזה שרוק גיטרות הוא דבר משעמם, והיא לועגת לנשים קשישות ב-"Nan, You're a Window Shopper", גרסת רגאיי לשיר של 50 סנט.

באתר MySpace משבחות המעריצות של אלן את מרדנותה (היא אומרת שהעלתה את הקלטות הדמו שלה לאתר, למרות חששות חברת התקליטים); נגישותה (היא עונה לעתים קרובות למעריצים); ואת הבעיות היום-יומיות שמעסיקות אותה (היא לא רזה כמו קייט מוס).

האלבום "Alright, Still" קליל וקיצי, אבל חסרה בו התחושה שאלן מייצגת דור שלם, תחושה המאפיינת את אלבומם של ה"ארקטיק מונקיז", "Whatever People Say I Am, That's What I'm Not", עוד להיט בריטי עכשווי שנוצר מהאתר MySpace. עם זאת, אלן מצליחה לתאר בו מעין חרדת מתבגרים קיומית ואוניוורסלית. היא מסמלת את המתבגרת החדשה מהמעמד הבינוני בעידן הבלוגים: שאפתנית ושחצנית, ספקנית ונלהבת, שולטת בטכנולוגיה, פתוחה להשפעות מוזיקליות ומוכנה להחזיר מלחמה.

היא בתם של קומיקאי מצליח (קית אלן) ומפיקת סרטים, שנפרדו כשהיתה בת ארבע. היא סיפרה שלמדה בעשרה בתי ספר שונים, עד שעזבה את הלימודים ומכרה אקסטזי באיביזה בגיל 15. שם היא פגשה נציג של חברת תקליטים שהכיר לה את חברי הצמד "Future Cut", שמאוחר יותר עזרו לה לכתוב ולהפיק חצי מאלבום הבכורה שלה.

בנובמבר היא חתמה על חוזה הקלטות בחברת ,Regal/Parlophone פתחה עמוד ב-MySpace והעלתה אליו כמה הקלטות דמו. התגובה היתה נלהבת כל כך, עד שחברת התקליטים הקדימה את יציאת האלבום. כעת אלן עסוקה מכדי לעדכן את הבלוג. "העמוד שלי במצב ממש גרוע כרגע", היא נאנחת. "15 אלף איש מחכים שאאשר את החברות שלהם. זה יותר מדי".

ההצלחה המיידית של אלן עוררה תגובת נגד מתבקשת. ראפר הקליט גרסה פארודית ל"Smile" שנקראת "Vile" ובאלן הוטחו האשמות שהיא שונאת גברים, מחקה את הראפר הבריטי מייק סקינר הידוע יותר כ"דה סטריטס", ומזייפת מבטא של מעמד הפועלים ממזרח לונדון.

"זה טיפשי, כי גרתי בלונדון כל חיי", היא מתרגזת. "זמרים אחרים מאנגליה שרים במבטא אמריקאי, וזה מרחק של 5,000 קילומטר. המבטא שלי אמיתי יותר. מזרח לונדון היא במרחק עשרה קילומטר מהבית שלי".

כאשר היא נשאלת לדעתה על זמרת רגאיי לבנה אחרת - פאריס הילטון והשיר הראשון שלה "Stars Are Blind" - מגלה אלן זהירות לא אופיינית: "הממ... אין תגובה".