מריטה עד אסף אבידן: האם מוזיקאים ישראליים יכולים להצליח בחו"ל?

יום חמישי 10 בדצמבר 2009 13:02 מאת: דורון חלוץ, מוסף הארץ

ריטה, אחינועם ניני, אביב גפן ושירי מימון הם רק חלק מרשימת האמנים שהחתימו דרכון ויצאו לנסות את מזלם מעבר לים. על מי שהצליח ומי שפחות


ריטה: מנסה אצל הגויים

פרסומת

אביב גפן הוא החוליה האחרונה בשרשרת הניסיונות של מוסיקאים ישראלים לפתח קריירה בינלאומית. מאז אסתר עופרים ועפרה חזה אמנם לא יצא כוכב מיינסטרים בינלאומי מישראל, אבל זה לא אומר שמפסיקים לנסות. בשנים האחרונות אלה בעיקר זמרות מיינסטרים עזות מבע דוגמת ריטה, אחינועם ניני ושירי מימון, שניסו למכור לגויים את תדמית הדיוות הגדולות מהחיים שביססה את מעמדן בישראל, ומוסיקאים צעירים בנישות כמו טראנס, טכנו ואינדי־רוק, שמלכתחילה הקליטו מוסיקה אינסטרומנטלית או עם מלים באנגלית ופנו לקהל גלובלי, לעתים עוד לפני שניסו לכבוש את השוק המקומי.

מבין הראשונות, ניני היא היחידה שמצליחה לנהל קריירה בינלאומית מסוימת. אלבומה הבינלאומי של ריטה "Time For Peace" מ–2000 כשל למרות ההשקעה הרבה, והיא חזרה להתמקד בקריירה בישראל. מימון הוציאה אי־פי עם שישה שירים באנגלית, אבל טרם גזרה קופון מהמהלך. "היא נמצאת רק בתחילת המאמץ", מסביר רוני בראון, מנכ"ל חברת הליקון שבה חתומה מימון בישראל.

"בישראל חושבים שחור־לבן, אבל המאמץ למשוך תשומת לב ולהגיע למסה קריטית של מאזינים הוא מתמשך וסיזיפי", מוסיף בראון. "צריכות להיות מחויבות גדולה של האמן ומנהליו ונכונות לבלות תקופות ארוכות מחוץ לישראל. צריך לעבוד מול חברה בחו"ל, לנסות להגיע לפסטיבלים ולטלוויזיה, ובעיקר להופיע הרבה. צריך אגו חזק בשביל זה. מצד אחד, אתה כבר כישרון מוכח. מצד שני, בחו"ל אתה עוד וואנאבי. זו דרך קשה וארוכה ולרוב פחות מתגמלת, כי במקום להרוויח אתה מוציא כסף". כמה כסף? "זה כמו לשאול כמה עולה קילו נוצות", אומר בראון, "קשה לחשב".


מימון. הבאה בתור מעבר לים? (צילום: דניאל צ'צ'יק)

הערכות בענף מדברות על השקעה ראשונית של מאות־אלפי דולרים עבור קליפים, טיסות להופעות ופגישות עם סוכנים, וזה עוד לפני שנחתם חוזה. את המימון יכולה להשקיע חברת התקליטים הישראלית, ולפעמים המוסיקאי מגייס משקיעים, כמו במקרה של גפן, מעיד בראון.

"אין סיבה שמוסיקאים ישראלים לא יצליחו בחו"ל", אומר עברי לידר, "אבל חייבים להגדיר את המושג הזה, 'להצליח'. יש את אווירת ה'להצליח כמו מדונה', ויש שפשוט יהיה לך קהל ותופיע ותוציא תקליטים. זה לא עניין של מה בכך, אבל זה לא יותר קשה לישראלי מאשר לצרפתי או לשוודי". גם לידר שוקד על קריירה בינלאומית. לפני כשנתיים וחצי יצא סינגל הבכורה שלו בארצות הברית, "ג'סי", בחברת סוני, ואחת מתת־המחלקות של התאגיד החתימה אותו על חוזה, "אבל היא נסגרה בינתיים, בעקבות הזעזועים שעוברות חברות התקליטים", אומר לידר, שמקליט בחודשים האחרונים באנגליה עם המפיק אנדי גרין, שהפיק גם ללהקת קִין. "זה צעד טוב גם לתעשייה בארץ", הוא מוסיף. "זה מלמד אותנו הרבה על הקלטות ודברים טכניים, אבל גם מבחינת הווייב. זה מבגר אותנו כמוסיקאים. אולי קצת כמו כדורגלנים ישראלים שמשחקים באנגליה, וחוזרים הנה יותר חזקים".

צריך משהו מיוחד במוסיקה, איזשהו ערך מוסף בהשוואה לפופ־רוק האנגלו־אמריקאי השגור, כדי להצליח מעבר לים?
לידר: "יש לנו צבע אחר כי אנחנו לא אנגלים, ואי אפשר להפריד בין הבן־אדם למוסיקה. אני מקווה שיש במוסיקה שלי משהו ייחודי, אבל גם את זה קשה להגיד. הרי הרכבים אנגליים כמו הכמיקל ברדרז וקולה שייקר כבר הביאו את הקטע המזרח־תיכוני או ההודי".

השיר הראשון של לידר באנגלית:


את עיקר ההד הבינלאומי, לפחות מבחינה תקשורתית, מעוררים בינתיים הרכבי נישה. על הצלחת הטראנס הישראלי בתפוצות נשפכו כבר רבבות מלים, ובשנים האחרונות גם תקליטני ומפיקי טכנו ישראלים צוברים בהתמדה קהל. גיא גרבר, למשל, מתקלט בקביעות מסביב לעולם, ואף עבד באחרונה עם פי דידי. עידן רייכל מנסה לשווק עצמו בנישת מוסיקת העולם בחו"ל, לאחר שחתם על הסכם מול הלייבל קומבנצ'ה בארצות הברית. וגם בדור הצעיר של הרוק הישראלי בולטים מוסיקאים שמכוונים מראש לשוק הבינלאומי.

אסף אבידן והמוג'וז, למשל, חזרו באחרונה מסיבוב הופעות ממושך בגרמניה, במהלכו גרפו חוזה לארבעה אלבומים בתאגיד הענק סוני־קולומביה. להקת איזבו נסעה להופיע בבריטניה ובהולנד לאחר ש–BMG הפיצה אי־פי עם מספר קטעים מאלבום הבכורה שלה, שיצא במלואו בצרפת ב–2007. גם להקת רוקפור הקליטה מספר אלבומים באנגלית והופיעה במשך שנים ברחבי ארצות הברית. היא זכתה להערכת מבקרי מוסיקה זרים, אבל לא סחפה את האומה. כעת מלווה הלהקה את נינט טייב באלבומה החדש ובהופעותיה בישראל.

אבל האמן הישראלי המדובר ביותר באחרונה הוא אופיר קותיאל, המוכר בשם הבמה קותימאן, מוסיקאי צעיר ‏(27‏) שגדל לתוך עידן האינטרנט וזכה לתהילה בזכות הפרויקט ThruYOU, שבו חיבר סרטונים נפרדים של אנשים מנגנים ושרים שמצא ביו־טיוב ליצירה מוסיקלית קוהרנטית ופאנקית. האתר של קותיאל רשם מיליוני צפיות, ונבחר על ידי המגזין "טיים" לאחת מ–50 ההמצאות הבולטות של 2009. "האינטרנט שינה את חוקי המשחק וקותי הוא הדוגמה לכך", אומר בועז מורד, מנהלו של קותיאל, שכבר קיבל הצעות לתרגם את ההצלחה למזומנים אך סירב. גם לסיבובי הופעות לא יצא בינתיים. "קותי מעדיף להיות בבית ולהפיק מוסיקה. הוא לא חיפש את ההצלחה. באנו מהשוליים, מהבלוגים. רק אחרי שהיו שני מיליון כניסות לאתר שיחררנו ראיונות לעיתונות. במובן הזה, קותימאן הוא תמונת הראי של אביב גפן".


גפן בהופעה בברלין. מודל לחיקוי? (צילום: עפר אדרת)


המודל השיווקי הזה היה יכול לעבוד גם בשביל גפן?
"אביב גפן עושה רוק ומופיע, ולכן כדי להגיע למאסות, אנשים צריכים להיחשף אליו ברדיו או בהופעה ולהיגנב, או למשל שימכור שיר שלו לפרסומת. להיות ברדיו 2 של בי־בי־סי זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק במדינה שיש בה כל כך הרבה תחנות רדיו וגיוון מוסיקלי ניכר".

"השוק עבר סגמנטציה להמון ז'אנרים ספציפיים", אומר נדב רביד, מוסיקאי ומגיש תוכנית המוסיקה האלטרנטיבית "הקצה" בגלגלצ, "וכשאתה פועל בנישה יותר קל להצליח, מה גם שבז'אנרים כמו אינדי וטכנו שומרי הסף יותר סקרנים. כשחברת תקליטים גדולה משקיעה הרבה כסף במוסיקאי, הנכונות לקחת סיכונים קטנה. אם בעבר היו משקיעים לטווח ארוך מתוך תקווה שהאלבום הרביעי יהיה גדול, היום אם האלבום הראשון לא מחזיר את ההשקעה, אז שלום. הקליפים של גפן מושקעים וההפקה המוסיקלית מצוינת, אבל זה לא מספיק. הוא מנסה להיות קולדפליי או רדיוהד, כלומר מוסיקת רוק חשובה בקנה מידה עולמי, וזה חסר סיכוי. אפילו להיות פורקיופיין טרי הוא לא הצליח".

» אביב גפן כובש את אירופה: לכתבה המלאה

 


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5