רק שמרנים מיושנים הולכים ללאונרד כהן
יום שישי 07 באוגוסט 2009 07:06 מאת: איתמר הנדלמן סמית, העיר תל אביב
להופעה של לאונרד כהן בישראל נמכרו כ-47 אלף כרטיסים תוך יממה, למרות המחירים המופקעים. איתמר הנדלמן סמית על היסטריה המונית ועדריות מאוסה
לאונרד כהן. מעורר היסטריה (תצלום: רויטרס)
"זה נכון שכל הגברים שהכרת היו קלפנים/ שאמרו שהם גמרו עם הקלפנות/ בכל פעם שנתת להם מחסה/ אני מכיר את הגברים מהסוג הזה/ זה קשה להחזיק בידו של מישהו/ המנסה לגעת בשמים רק כדי להיכנע/ המנסה לגעת בשמים רק כדי להיכנע..." ("שיר הזר", לאונרד כהן)
כשאתה בן 15־16 ובעל רצון עז לאחרות, לפריקיות, לאלטרנטיבה, יש לך שאיפות אמנותיות אלו ואחרות ושורות השיר הלאונרד כהני מהלכות עליך קסם. אלו הן משובות נעורים. כמו פגיעות או רגישות. תשוקה לשירה ותשוקה להיות משורר. אתה קורא משוררים: יונה וולך, יאיר הורוביץ, דוד אבידן, מאיר ויזלטיר, ו"ה אודן, דילן תומס, ט"ס אליוט, פיליפ לארקין. אתה מקשיב לבוב דילן, טום ווייטס, ניל יאנג, מוריסי, ניק קייב, ניק דרייק ולו ריד. לאונרד כהן. אתה בוכה בחושך, מעשן סיגריה אסורה, מאמין שאתה האדם היחיד שסובל כרגע בעולם.
» לאונרד כהן בישראל: כל המחירים, כל הפרטים
» לאונרד כהן: מחפשים כרטיסים? מוכרים כרטיסים? - דיון הכרטיסים בעכבר קפה
האישיות שלך רק מתחילה להתעצב, לקבל צורה. האישיות שלך היא מעין כרטיס שלתוכו תזין נתונים שיתאמו את השאיפות שלך לעתיד. בגיל הזה, בסוג התודעה הזו, כמעט אין מנוס מלאונרד כהן. בהקשר הזה לאונרד כהן הוא מס שפתיים שאתה משלם לעצמך. הוא מעין הכרח. אוטומט (המושג אוטומט יחזור ויעלה בי בשעה שאהרהר בלאונרד כהן).
לא אכחד. גם אני בנעורי האזנתי הרבה ללאונרד כהן. הייתי "מפסידן יפה", כפי שכהן עצמו הגדיר את זה. אהבתי את הטקסטים של כהן. אהבתי את ספרי השירה הישנים שלו ("כציפור על תיל", הוצאת רשפים 1972, או "משירי לאונרד כהן", הוצאת טרקלין 1971). היו אלו ספרים ישנים, דפיהם מצהיבים. ספרים שהדיפו ריח מסוים של יושן, עובש, רצינות. כשאתה בן 15־16, ספרים המעלים ריח יושן, עובש, רצינות הם חלק ממחזור הדם שלך, חלק מתהליך פיזי שאתה עובר בדומה להופעת הגושים קטנים, המוזרים, דמויי הגולות, הגדלים לך מתחת לפטמות. כשאתה מתבגר קורים לך כל מיני דברים. שערות ערווה ראשונות נזרקות במבושיך. חותמת שפם, מעין פלומת שיער דקיקה, בהירה, מעטרת את פניך, מביכה אותך. הגוף שלך מביך אותך בכללותו. מבוכה שרק תלך ותתעצם, תלך ותגדל עם השנים. גם הבחירות התרבותיות שלך בתור נער מתבגר עשויות להביך ברבות השנים. ליאונרד כהן מבחינתי הוא סוג של מבוכה כזו.
מתישהו בתחילת שנות ה־90 לאונרד כהן הודיע שהוא פורש. הוא נכנס למנזר זן בודהיסטי, קרוב לאזור מגוריו בקליפורניה שטופת השמש, קיבל את עול הנזירות וזכה לשם ההודי ג'יקאן, שהוראתו "שקט". וכמו בבדיחה הישנה, "מאז הוא לא סתם ת'פה".

לאונרד כהן. התרושש וחזר להופיע אחרי 15 שנה (צילום: רויטרס)
הרבה אמנים מגיעים לגיל מסוים ונעשים פאתטיים. הם אינם מסוגלים, על פי רוב, להמציא את עצמם מחדש. אז הם ממחזרים. הם נעשים לא רלוונטיים. מעין פרודיה של עצמם (לראיה: לו ריד, שלום חנוך). לאונרד כהן כמעט נמנע מהמצב הזה. האקט של הנזירות היה יכול להיות האקט הגדול האחרון של לאונרד כהן. כהן היה יכול לשמור עליו מפני עצמו. אבל חיי המנזר שיעממו אותו, וכשיצא חזרה לעולם גילה שקלי לינץ', מי שהיתה זוגתו לחיים במשך 17 שנה ומנהלתו האישית, מעלה באמונו וגנבה לו את כל הכסף. ואז, במרץ 2008, אחרי 15 שנה שבהן לא הופיע, הוכרזו תאריכי סיבוב ההופעות העולמי שלו שכל הכנסותיו קודש לחשבון הבנק המרושש שלו.
עכשיו אין ספק. לאונרד כהן הוא יהודי טוב, ומתברר שהוא גם טוב ליהודים. בסוף השבוע שעבר, תוך פחות מיממה מפתיחת מכירת הכרטיסים להופעתו באיצטדיון רמת גן, נמכרו כ־47 אלף כרטיסים. אתר האינטרנט קרס. המחירים בשמים, בהפרש גדול מכל הופעה אחרת שהגיעה לכאן אי פעם.
האם יש כל כך הרבה מעריצים שרופים ואדוקים של לאונרד כהן בישראל? לא בטוח. מה שכן בטוח (ולזאת אנו עדים כל יום), בישראל מאוד אוהבים להיות חלק מהעדר והעדריות פרושה בכל תחומי החיים: פוליטיקה, דת, אידיאולוגיה, צרכנות. וכמובן גם במוזיקה. העדריות היא לחם חוקנו. היא אוטומט.
נכון, גם בעולם הגדול עוררו הופעותיו של כהן איזושהי היסטריה לא ברורה, חידתית, אניגמטית. מצד שני, בעולם הגדול להקות כמו הקייזר צ'יפס (המגיעים לכאן בסוף החודש) מעוררות היסטריה זהה לחלוטין, אם לא גדולה יותר. מדובר בלהקה לא מדהימה כלל ועיקר שהופעותיה החיות הן מדהימות לגמרי, סוחפות, בלתי אמצעיות, דמויות משחק כדורגל. להופעה שלהם יגיעו אולי, במקרה הטוב, 4,000 איש. וזה נורא. כי בארץ (שוב, בכל תחומי החיים) כל מה שהוא לא רלוונטי, דינוזאורי, אנכרוניסטי, מיושן, לא אותנטי - זוכה להצלחה אדירה. עיינו ערך הרייגניזם של ביבי לדוגמה.
האומה הישראלית היא אומה ארצ'י בנקרית כזו. אומה שבוחרת בכל בוקר להתעמת עם העולם המתקדם. שמרנית, נרגנת, לאומנית, שוביניסטית, בעלת דעות קדומות מרובות כנגד כל קבוצת מיעוט אפשרית (כמו אנשים שנמאס להם לשמוע על לאונרד כהן).
תגיות:
איתמר הנדלמן סמית,
לאונרד כהן,
לאונרד כהן בישראל