מדלן פרו: כבר לא שרה ברחובות

יום חמישי 16 ביולי 2009 03:00 מאת: בן שלו

תגיות: בן שלו, מדלן פרו

מדלן פרו, זמרת הג'אז שתגיע לארץ בשבוע הבא, רגילה שמשווים אותה לבילי הולידיי, ולא חשה בהבדל בין הופעה באולם יוקרתי לשירה על מדרכות פאריס

זה הולך בדרך כלל כך: כששומעים את מדלן פרו בפעם הראשונה, אומרים "אוי, היא נשמעת כמו בילי הולידיי". כשמקשיבים לה בפעם השנייה, חושבים: "אוקיי, היא נשמעת כמו בילי הולידיי, אבל היא זמרת מצוינת". וכשמאזינים לה בפעם השלישית, אומרים: "וואו, היא גם זמרת מצוינת וגם יש לה אופי, וזה ממש לא מפריע שהיא נשמעת קצת כמו בילי הולידיי".

» מדלן פרו בישראל - כל הפרטים על ההופעה

"אין שום בעיה, לך על זה", אומרת פרו בקולה הצרוד והרך (איזה שילוב נהדר) כשאני מתנצל קלות לפני שאני שואל אותה את "שאלת בילי הולידיי". "מה אתה רוצה לדעת?"

מתי אמרו לך בפעם הראשונה שאת נשמעת כמו בילי הולידיי?

"אני מניחה שזה קרה בשלב מאוד מוקדם, כששרתי ברחובות פאריס בגיל 16".

ואם היה לך דולר על כל פעם שמישהו אמר לך כמה את מזכירה את הולידיי, האם היית עכשיו אשה עשירה?

"לא כזאת עשירה. לא כל האנשים מדברים אתי".

מעצבנת אותך ההשוואה להולידיי?

"לא. זה אף פעם לא הפריע לי. אני מבינה מדוע אומרים את זה, ואני יודעת שגם אם זה קיים, זאת לא המהות של היצירה שלי. זה לא שאני חושבת שהמטרה שלי היא להישמע כמו בילי הולידיי. אני מתייחסת לעבודה שלי כאל תהליך ארוך. הדמיון לבילי הולידיי היה חלק ממני כשהתחלתי, אבל זאת לא מי שאני מתכוונת להיות".

הרגשת פעם שאת צריכה להוכיח את עצמך יותר מזמרות אחרות כדי שאנשים יפסיקו להגיד, "או, זאת ההיא שמזכירה את הולידיי"?

"מעולם לא. אני נאבקת על הבמה בדיוק כמו כל זמר אחר. כולנו מנסים להיות עצמנו ולהיות במיטבנו כזמרים וכבני אדם".

פרו, אמריקאית ממוצא צרפתי ששנותיה המעצבות עברו עליה בפאריס, תבוא בשבוע הבא לישראל ותופיע ביום חמישי הבא במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. תלווה אותה להקה שכוללת פסנתרן ואורגניסט אמריקאי ממוצא איטלקי, גיטריסט מנשוויל, מתופף מאירלנד וקונטרבסיסט ישראלי שגר ניו יורק (ברק מורי). פרו אוהבת הרכבים בינלאומיים כאלה. בלהקה כזאת היא התחילה את דרכה ברחובות פאריס, ואף על פי שמאז היא נהפכה לזמרת מצליחה מאוד (אלבומה "Careless Love" מ-2004 נמכר ביותר ממיליון עותקים), נדמה שהיא לא רואה הבדל עקרוני בין ההופעות ההן, על המדרכה ברובע פיגאל, לבין ההופעות של היום באולמות יוקרתיים.

הכי טוב ברחוב

היא נולדה באתנס, ג'ורג'יה, בת להורים אקדמאים שלא השתלבו באקדמיה בגלל הנטיות האמנותיות שלהם ולא הסתדרו בסביבה הדרומית בגלל אופיים ההיפי-בוהמייני. גם ביניהם הם לא הסתדרו (האב היה אלכוהוליסט; פרו כתבה על כך בצורה מרגשת מאוד באלבומה האחרון), ובגיל 13 היא עברה עם אמה לפאריס.

מדלן פרו: "הכתיבה הפכה אותי לזמרת יותר טובה"

פרו הבינה שהיא רוצה להיות זמרת כשהתאהבה בלהקות הרחוב של פאריס. היא הצטרפה ללהקה כזאת, בתחילה כנערה שמסתובבת עם הכובע בסיום ההופעה, ואחר כך כזמרת. זאת היתה עבודה במשרה מלאה. פרו עזבה את בית הספר בגיל 16. "הייתי מרדנית, נפש חופשייה", היא אומרת, "ורציתי להשקיע את כל כולי במוסיקה. יכול להיות שחיפשתי גם צורת חיים אחרת, דרך חדשה לתקשר עם אנשים, שתהיה שונה ממה שהכרתי בבית הספר. אבל ייתכן שזאת בסך הכל תיאוריה שאני מעלה עכשיו כדי להסביר את הצעד הלא הגיוני שעשיתי אז".

השנה היתה 1990, אבל פרו וחבריה ללהקת הרחוב הלכו שבי אחרי מוסיקה מתחילת המאה ה-20. האלילים שלהם היו החצוצרן ביקס ביידרבק (אחד החצוצרנים הגדולים של ראשית הג'ז, שמת ב-1931 בגיל 28), גיטריסט הקצב פרדי גרין (שניגן עשרות שנים בתזמורת של קאונט בייסי והתפרסם כמי שאף פעם לא לקח סולו), ומעל הכל זמרות הבלוז הגדולות - בסי סמית ומא רייני.

הרחוב היה בית הספר של פרו, מוסיקלית ואנושית. באלבומה החדש, "Bare Bones", יש שיר שנקרא "Homeless Happiness", שבו היא מתארת את חייו של אדם חסר בית כטובים. האם היא מתכוונת לכך פשוטו כמשמעו, או שזאת פנטסיה על שחרור מהמירוץ של החיים השגרתיים? "אם גרמתי לך לחשוב, אני כבר מרוצה", אומרת פרו. "היתה תקופה קצרה מאוד שבה הייתי באמת חסרת בית, אולי חודש-חודשיים. אבל כשעבדתי ברחוב הכרתי הרבה אנשים שהמיטה שלהם היתה ספסל והמעיל שלהם היה כרית, וחלק מהם היו אופטימים ומלאי חיים בצורה יוצאת דופן".

באמצע שנות ה-90 גילה אותה איש חברת תקליטים צרפתי, וב-1996 היא כבר הוציאה אלבום בחברת אטלנטיק וחזרה לארצות הברית. האלבום עשה לה שם, אבל היא עזבה את אמריקה וחזרה לשיר זמן מה ברחובות פאריס. אלבומה השני, "Careless Love", שבו היא שרה בעיקר קאוורים (מסטנדרטים של ג'ז ועד לאונרד כהן), יצא ב-2004, בתקופה שבה אמריקה התאהבה בפולק-ג'ז העדין והיפה של נורה ג'ונס, וייתכן שזאת אחת הסיבות לכך שאלבומה של פרו, שהיה באותה רוח, זכה להצלחה מפתיעה.

מדלן פרו שרה את לאונרד כהן:

האלבום הבא, "Half the perfect world", היה בבחינת "עוד מאותו דבר", וכמובן שהוא לא שיחזר את ההצלחה של "Careless love". לקראת האלבום הבא החליטו הזמרת ושותפה לעבודה, המפיק לארי קליין (בעלה לשעבר של ג'וני מיטשל ומפיק כמה מאלבומיה), לשנות את הנוסח, להפסיק להסתמך על קאוורים וסטנדרטים ולחשוף את כישוריה של פרו ככותבת שירים.

סוערת במורד נהר הדמעות

לא ברור עד כמה ההחלטה הזאת השתלמה מבחינה מסחרית, אבל מבחינה אמנותית היא הוכיחה את עצמה: "Bare Bones" הוא אלבום יפה מאוד. אין בו שום דבר מסעיר או פורץ דרך, אבל הוא הרבה יותר מעוד אלבום פולק-ג'ז סטנדרטי. יש בו רוך וקשיחות, מלנכוליה ואהבת חיים, כעס והשלמה, וגם דיוקן נוגע ללב של אביה של פרו ושל יחסיה עמו. כך היא שרה בשיר "נהר הדמעות": "אני זוכרת איך דיברנו בימים שבהם הוא היה פיכח / אפילו עכשיו הוא מסוגל לגרום לאשה להתייפח... אז קח את הבקבוק, מזוג לעצמך עוד כוסית / ותראה אותי סוערת במורד נהר הדמעות".

האם הרצון לכתוב על אביה היה אחת סיבות להחלטה לחרוג מהקו של אלבומי הקאוורים? פרו מהססת. נדמה שהיא אינה שמחה לדבר על חייה הפרטיים. "אבא שלי, וגם אנשים אחרים בחיי שטיפלו בי, צצו במהלך הכתיבה באופן טבעי. אני לא חושבת שהכתיבה עליו היתה מטרה. יותר נכון לומר שלאבי היתה השפעה על האופן שבו אני רואה את העולם, ומאחר שהמטרה שלי היתה לכתוב על העולם מנקודת המבט שלי, גם אבי נמצא שם. איך ההרגשה להיות ילד בסביבה שנראית מטורפת, ואתה חושב שאתה היחיד שעובר את זה - אלה דברים שהעסיקו אותי, ואני חושבת שמוסיקאי יכול לחלוק את זה עם המאזינים שלו".

פרו מבהירה שעל אף המעבר לחומרים מקוריים, היא נותרה בראש ובראשונה זמרת שמפרשת שירים שכתבו אחרים. האם העובדה שהיא כתבה (לרוב במשותף עם אחרים) את כל שירי האלבום החדש שינתה במשהו את הדרך שבה היא ניגשת לבצע קאוורים? "שואלים אותי הרבה את השאלה הזאת, ואני חושבת שלא. אולי בעצם יש דבר אחד: בתהליך הכתיבה חפרתי לעומק בתוך עצמי, ואני חושבת שהעובדה שאני מכירה את עצמי יותר טוב עוזרת לי להבין מה אני מרגישה ביחס לשירים שאני שרה. במלים אחרות, הכתיבה הפכה אותי לזמרת יותר טובה".

מדלן פרו בישראל - כל הפרטים על ההופעה