YMCA - סיפור מאת עמיר לב

יום שישי 06 במרץ 2009 13:08 מאת: עמיר לב, העיר תל אביב

עמיר לב, הזמר, המשורר והסופר, מוציא היום אלבום חדש, "הכל כאן". הסיפור "YMCA" מבוסס על שיר מתוכו

מכונית המרצדס הישנה בצבע זהב עצרה 20 מטר אחרי. הלא ייאמן קרה. עצרה ונסעה ברברס לקראתי. שאלתי את הבחור אם יש לו כבלים, הוא הניע לי את המכונית, סיפר שקוראים לו אדי. עישנו שתי סיגריות כשאנחנו נשענים על המכונית שלי. שתיים בלילה, קצת אחרי צומת יגור. אדי סיפר לי שיש לו מלון קטן על שפת הכנרת, בית מאבן, כניסה קטנה וחוף עם דקלים. אמר לי לבוא אליו מתי שאני צריך, לקח ממני כדור אדוויל כי התפוצץ לו הראש. הייתי בא למלון שלו YMCA על שפת הכנרת, היה נותן לי לשבת לבד על החוף. לקראת הסוף היה יורד מהמשרד שותה איתי, מדברים קצת.

הגעתי באיזה יום שישי אחר הצהריים, הוא לא היה, הכניסו אותי, ירדתי לחוף, הם ישבו שם על כיסאות מתקפלים מפלסטיק, איזה שחקן ידוע ואשתו, ואיתם עוד מנחה שעשועון וזאת שאיתו. שכבתי על הדשא מאחוריהם, לא נראה.
שתיתי והקשבתי בשכיבה, הם דיברו על ערוץ 2 ואחר כך על גלגל"צ. הנשים שתקו.

השחקן עלה לחדר וחזר עם צידנית, בינתיים המנחה דיבר עם אשתו של השחקן וכשהוא הגיע עם הצידנית, הנשים שוב שתקו והוציאו בשקט את האוכל מהצידנית. הגברים שוב דיברו על גלגל"צ ומהפכה חברתית, המנחה ממש נאם, נראה לי שהם היו מסטולים. פתאום הגיע איזה אופנוע ים עם איזה בחור מטבריה. האופנוע עשה הרבה רעש. השחקן צעק לו "הלו, הלו" והטברייני הסביר שיש לו איזו בעיה באופנוע, הוא מפחד לכבות אותו, הוא יבדוק וייסע.

לב בביתו שבכליל. "חשבתי לעצמי - בחור בן 46 מתגלגל בדשא בחושך" (תצלום: ירון קמינסקי)

אחרי פחות מדקה השחקן והמנחה ניתרו מהמקום ורצו לאופנוע. "לא כאן, לא כאן", הם צרחו אליו, השחקן הזיז את יד ימין המושטת עם האצבע מימין לשמאל תוך שהוא צורח "לא כאן, תעוף מפה". הטברייני קילל ונסע. הם חזרו לבנות, היה נדמה לי שהשחקן קצת מכניס את הבטן. לא יכולתי להפסיק לשתות וגם קפאתי מקור, לא יכולתי פתאום לקום מאחוריהם עם סימנים של דשא על הפנים וריח של ערק.

כשהחשיך, אדי הגיע ושאל אם ראו אותי. אמר להם "אתם אולי מכירים אותו, הוא זמר, עמיר לב". הם אמרו עוד פעם את השם שלי לאט.  "ע מ י ר  ל ב", השחקן אמר: "הוא הראשון שאנחנו לוקחים איתנו למהפכה".

התגלגלתי לאחור לאט לאט ובשקט חייכתי, חשבתי לעצמי - בחור בן 46 מתגלגל בדשא בחושך. עליתי במדרגות האבן, בכניסה פגשתי את אדי, הסברתי לו שלא היה לי כוח אליהם. אדי הבין, ראיתי עליו שזה לא נראה לו. התחבקנו, נשיקה מכל צד. נסעתי לכיוון טבריה.

בכניסה לעיר עצרתי באיזו מסעדה שאני מכיר, היה לי חבר מהצבא שעבד שם לפני 26 שנה, יוסי אדרי קראו לו. התיישבתי ושאלתי את המלצר על יוסי אדרי והזמנתי קפה. פתאום ראיתי אותו נכנס, את הטברייני עם האופנוע ים, נראה איש מקסים, לא כועס. לקח לו זמן אבל אחרי כמה דקות הוא עבר ליד השולחן שלי, דיברתי איתו והוא נעצר. סיפרתי לו את הסיפור מהדשא. הוא התיישב, שתה איתי קפה, עכשיו הוא לבש ג'ינס וחולצת טריקו שחורה, בדיוק כמוני. אמר לי שהוא הבעלים של המסעדה והוא שונא אופנועי ים, ניסה לתקן בשביל חבר את האופנוע, בדק אותו עבורו.

שאלתי אותו על יוסי אדרי מהצבא, הוא סיפר לי שיוסי הסתבך עם החוק, לא אהב לעבוד, לא אהב את אשתו, לא אהב כלום. הגיע הכי נמוך שאפשר, היה יושב בחוף עם אופניים, נוסע לקנות לאנשים סיגריות במסעדה בשביל עשרה שקלים או פחות. לאט לאט הוא נהיה עסוק מזה, קנו ליוסי אופנוע, הוא שם שלטים בכל החופים עם טלפון, יש לו פה חדר עם פקטים של סיגריות, בירות, ניירות גלגול וממתקים. בעונה יש לו שלושה צעירים על וספות, לפעמים יש לו גם הזמנות מהעיר. כבר כמה שנים הוא משחק אותה, הוא חבר של אדי מ־YMCA. הם נפגשים שם בערבים, שותים ורואים כדורגל מאירופה.

לב. "הוא הראשון שאנחנו לוקחים איתנו למהפכה" (תצלום: ירון קמינסקי)


הבין אותי הטברייני, נכנסנו למכונית שלי ונסענו לאדי. נכנסנו למרפסת של הלובי בחושך, שני גברים בג'ינס וטי־שירט קצרה. הם ישבו שם, אדי ויוסי אדרי. אדי חיבק אותי וגם את הטברייני שהתחבק גם עם יוסי שלא זיהה אותי ולחץ לי את היד, קרצתי לטברייני. יוסי הזמין מרלבורו אדום מאחד העובדים שלו עם האופנוע. אדי שאל אותי לאן נעלמתי, הטברייני סיפר לו את הסיפור ואז הוסיף את שלי. יוסי ואני בקושי דיברנו, שאל אותי מאיפה אני, אדי סיפר לו את הסיפור על המכונית והכבלים לפני כמה שנים. יוסי אמר לי שאני מזכיר לו מישהו מעיריית טבריה, הוא אמר להם את השם והם צחקו, היה נחמד.

היינו חודשיים , אולי קצת יותר, ביחד בצבא. יוסי היה חתול רחוב ואני הייתי אני, כל החודשיים האלה לא הפסקנו לצחוק. היינו מתנדבים לנסוע בלילות להביא "נפקדים" מכל הארץ. כל הזמן ניסיתי להיזכר באיזה סיפור מאז ולספר אותו לחבר'ה בשולחן עד שליוסי זה יישמע מוכר והוא יקלוט, אבל שום דבר לא עלה לי בראש.

לא שמענו כלום מכיוון המדרגות, הם נכנסו בשקט, השחקן והמנחה. "יש משהו קטן לשתות?", הם התנצלו, אדי הזמין אותם למרפסת . "הנה אתה", השחקן אומר לי, "אני לא מאמין". "הנה אתם", הטברייני אומר לו. השחקן רגיל להיות מפורסם ולא מתייחס לטברייני וממשיך לעברי "עמיר לב אתה תבוא איתנו למהפכה". יוסי אדרי קפץ והסתכל עלי. "מה עמיר לב"? כן, אחי, אמרתי לו.

YMCA, השיר שעליו מבוסס הסיפור, מופיע באלבום החדש של עמיר לב, "הכל כאן", שיצא אתמול לחנויות