מידנייט פיקוקס: טווס בקרקס ההארדקור

יום חמישי 12 בפברואר 2009 05:02 מאת: בן שלו

סרטי טראש, מוסיקה ערבית, רוק כבד, פאנק, היפ-הופ ודיסקו - את כל ההשפעות האלה ישלבו חברי להקת "מידנייט פיקוקס" בהופעה מחר בתל אביב ובקרוב גם בסיבוב הופעות בארה"ב. ראיון עם סולן ובסיסט הלהקה איתן רדושינסקי


תצלום: דניאל צ'צ'יק

פרסומת

הופעותיה של להקת התיאטרון הספרדית "לה פורה דלס באוס" בפסטיבל ישראל של 1993 נחקקו בזיכרון של כל מי שצפה בהן. איך אפשר לשכוח סצינה שבה 20 שחקנים משתלשלים מהתקרה על חבלים ומתחילים לתקוף את הקהל עם כלי משחית כמו מסור חשמלי וכדור ברזל ענק שמחובר לשרשרת מסתובבת?

בשביל צופה אחד בספקטקל הזה, המוסיקאי איתן רדושינסקי, זאת היתה חוויה מכוננת. "אני זוכר את עצמי בורח עם כל הקהל מהמסור החשמלי ומרגיש שאני נמלט כדי להציל את עצמי. אחר כך הם זרקו על הבמה מעיים של כבשים - הם ויתרו על החזירים הקבועים כדי לא לפגוע ברגשות הקהל היהודי - וכל הזמן היתה להקה שניגנה מוסיקה כבדה, כמו שאני אוהב. היה בזה בידור והיתה בזה אימה, והשילוב בין השניים דיבר אלי בצורה הכי עמוקה. ‘זה מה שאני רוצה לעשות', חשבתי לעצמי".

והתוצאה, כעבור כמה שנים של דגירה: "מידנייט פיקוקס", אחת הלהקות המבריקות שפועלות בישראל בשנים האחרונות. ההופעה של "לה פורה דלס באוס" היתה רק אחת מאבני הבניין של "מידנייט פיקוקס". "סנטה סנגרה", סרטו של במאי הסרטים הסוריאליסטיים הצ'יליאני אלחנדרו חודורובסקי, היתה אבן בניין חשובה נוספת, וכך גם סרטי טראש, ועדיף כמה שיותר מדממים, וכן מוסיקת רוק כבדה על שלל אגפיה, וגם רוק מתקדם ופאנק ומוסיקה ערבית והיפ-הופ ודיסקו, ומה לא. מכל החומרים האלה יצרו רדושינסקי ושותפיו ללהקה את מה שהוא מכנה "קרקס-קור", שילוב של קרקס והארדקור. ביום שישי, כשהם יופיעו בתיאטרון "תמונע" בתל אביב, אפשר יהיה לראות איך נשמעות ההופעה הכי טובה בעיר וההצגה הכי טובה בעיר כשהן מועלות על במה אחת.



מידנייט פיקוקס, "יאללה גבר"

מידנייט פיקוקס - לפרטים נוספים ומועדי הופעות

אל "מידנייט פיקוקס" - רדושינסקי בשירה ובס, הגיטריסט רון בונקר והמתופף חגי שלזינגר - יצטרפו כמה מוסיקאי ג'ז ואוונגרד, שהיו בלהקה בגלגול הקודם שלה: הסקסופוניסט אייל תלמודי, הקלרניתן והכנר יוני סילבר והפסנתרנית מאיה דוניץ. על הבמה תחולל רקדנית הבטן הקבועה של הלהקה. אמן המיצג חזי שוחט, גם הוא אורח קבוע, יפזז ויצעק. באחד השירים, "פוסיקט", תככב על הבמה אמנית הנונצ'קו מירי קריספיל ותראה מה היא יודעת לעשות עם השרשרת היפאנית הקטלנית. אמני ג'אגלינג שונים יעלו ויירדו, וקבוצה של סטודנטים למשחק מניסן נתיב תקיים טקס סגידה פגאני לצלם של טווס, שיחליף את הצלם הקבוע של ה"פיקוקס", המכונה "זרנגול". "יהיה הרבה הומור שחור ואווירה של חורבן", מבטיח רדושינסקי.

מידנייט פיקוקס. רדושינסקי (מימין): "יהיה הרבה הומור שחור ואווירה של חורבן"

ותהיה גם מוסיקה מצוינת. אם כל הקרקס הזה יוצר את הרושם שהשירים והנגינה הם לא העיקר אצל "מידנייט פיקוקס", זהו רושם מוטעה. למעשה, בשנה-שנתיים האחרונות ההרכב פחות קרקסי מכפי שהיה, והמוסיקה שלו, אף שנותרה פרועה ותיאטרלית, נעשתה ממוקדת ומדויקת מאוד. השילוב בין דיוק לאנרכיה, בין מורכבות לעוצמה גולמית, הופך את ה"פיקוקס" ללהקה משכמה ומעלה. כשהופיעה לפני כחצי שנה בפסטיבל האינדי הצפוני "חוצמזה", היא האפילה על רמי פורטיס, שהופיע אחריה. חודשיים לאחר מכן, בפסטיבל האינדי הדרומי "אינדינגב", השכילו המארגנים לתת ללהקה את המשבצת האחרונה בליל ההופעות, במחשבה נכונה שמי שיופיע אחריה לא יוכל שלא להחוויר לעומתה.

רדושינסקי, בן 40, הוא טווס ותיק בסצינת המוסיקה האלטרנטיווית בישראל. עד גיל 15 הוא חלם להיות צייר, אבל המפגש עם המוסיקה של להקת הרוק הכבד "איירון מיידן" גרם לו לשנות כיוון ("הבסיסט שלהם ניגן עם דיסטורשן. זה גמר אותי", הוא משחזר). מרוק כבד הוא חתך לג'ז ומגיל 18 עד 23 ניגן בסקסופון, חלם להיות צ'רלי פרקר ומימש את כישרונו הממוצע כג'זיסט בתזמורת מכבי האש. פרק הג'ז הסתיים כשהוא הצטרף כגיטריסט ללהקת "משרום סימפוני", ששילבה רוק מתקדם עם גלאם רוק ולא הגיעה רחוק. באמצע שנות התשעים חבר לאסף שריג מ"איפה הילד" וניגן אתו בלהקת "ווקי טוקיז". את אלבום הסולו הראשון שלו, "רדושינסקי", הוא גנז - "וטוב שכך", הוא אומר. "הטקסטים נתנו בראש, אבל המוסיקה לא גיבתה את זה. היא היתה קצת רכרוכית. ניסיתי לכוון לטעמם של אנשים אחרים, ורק כשהבנתי עד כמה זה חסר תוחלת, התחיל החיפוש אחרי האמת שלי כמספר סיפורים וכפרפורמר".

הדבר שסימן את תחילת הקריירה האמיתית שלו, בסביבות גיל 30 ("אני לייט בלומר", הוא מעיד על עצמו), הוא המעבר מגיטרה לבס. "בגיטרה ניסיתי להיות פרוגרסיווי ומורכב, ומה שיצא היה מפותל ומעונטז מדי", אומר רדושינסקי. "עם המעבר לבס התחלתי להתמקד בגרוב ובעוצמה ונעשיתי מחויב לכל צליל שאני מנגן". פריצת דרך נוספת היתה ההתאהבות של רדושינסקי במוסיקה ערבית. בסוף שנות התשעים הוא קנה 20 קסטות של מוסיקה מצרית בדהב ובשנים הבאות הקשיב בעיקר להן. "אמא שלי ממוצא מצרי", הוא אומר, "ובילדותי הדבר הכי קדוש היה הסרט הערבי של יום שישי. בזמנו התביישתי בזה, והחשיפה למוסיקה המצרית לקחה אותי אחורה בזמן וגרמה לי להבין שכבר אז, עמוק בפנים, התרגשתי מהשירים האלה, למרות שמעל לפני השטח התכחשתי אליהם".

עברו כמה שנים עד שהמוסיקה הערבית חילחלה לתוך הכתיבה של רדושינסקי ונהפכה לאחד מסימני ההיכר שלו. בשנת 2000 הוא הקים את "פלסטיק פיקוקס" והדיסק של הלהקה הוא האלבום הראשון שלו שעמו הוא מרגיש שלם גם היום. אחר כך הקים את "מידנייט פיש" - "חבורה של ילדי ריטלין", כהגדרתו, שניגנה תמהיל מאולתר של רוק מטאלי, ג'ז חופשי ואוונגרד. מתוך השילוב בין "מידנייט פיש" ל"פלסטיק פיקוקס" נולדה "מידנייט פיקוקס".

בחודש הבא ייצאו טווסי החצות למסע ההופעות הראשון שלהם בארה"ב ויופיעו בין השאר בפסטיבל החשוב "South by south west". בקיץ הם אמורים להתחיל להקליט אלבום חדש, אחרי "שלוש" המעולה שהוציאו בתחילת 2008. לרדושינסקי יש עוד הרבה תוכניות לעתיד הקרוב, והן מלמדות על רוחב האופקים שלו. הוא הלחין לאחרונה 12 שירים מתוך "שמחת עניים" של אלתרמן והוא מקווה להקליט אותם בקרוב; הוא מתכנן להעלות מופע שבו היצירות הערביות הנהדרות של "מידנייט פיקוקס" ינוגנו על ידי הלהקה ביחד עם התזמורת למוסיקה ערבית של נצרת; והוא עובד על סרט, ולא סתם סרט, אלא סרט הזומבים הישראלי הראשון (העלילה, בקיצור: "כשהגולם מפראג הגיע לתל אביב על סיפון האלטלנה"). סרט זומבים ואלתרמן? מטאל ותזמורת נצרת? "למה לא?" מתפלא רדושינסקי. "מה מוזר בזה שמישהו שאוהב סרטי טראש קורא גם שירה? לחיים יש הרבה ניואנסים, גוונים וצבעים". בדיוק כמו לטווס.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 4.יניי(יניי)

    13/02/2009 00:20:21

  • 12/02/2009 17:06:41

  • 2.עוווד(בונבול)

    12/02/2009 12:26:26

  • 12/02/2009 10:36:02