מגבירה: מדור חדש לסופ"ש

יום שישי 19 בספטמבר 2008 17:05 מאת: קליה מור, עכבר העיר תל אביב

קליה מור על ביקורות מוזיקה, שירים שנשמעים כמו תפוז, הפרויקט השני של 1:1 והחדש של אסף אמדורסקי

כשהתחלתי לכתוב למדור המוזיקה של העכבר, לפני שנתיים, יצא לי לדבר ערב אחד עם מיסטר די.ג'יי נדב רביד על ביקורות מוזיקה. אני אמרתי שאני לא אוהבת את הביקורות מז'אנר "הלהקה הוקמה ב-1992, את האלבום השלישי שלה הפיק ג'ון סמית, המתופף שלהם עזב לפני כך וכך שנים והוחלף על ידי ההוא, ואז הם חתמו בלייבל הזה".

לא שהפרטים האלה לא חשובים, אבל הם בטח לא הכל, וכל אחד יכול למצוא אותם בוויקיפדיה הקרובה למקום מגוריו. נדב אמר שהוא מבין, אבל בכל זאת אי אפשר לכתוב על אלבום שהוא סגול. בטח שאפשר, חשבתי לעצמי. אני לא זוכרת אם גם אמרתי את זה בקול רם.

כבר למחרת כתבתי על אלבום רמיקסים כלשהו שהוא מזכיר לי תערוכה מרהיבה של אמנות מודרנית. תערוכה צבעונית, מלאת סגנונות ויצירתית בצורה בלתי רגילה, עם המון כתמים ונקודות ומשיכות מכחול ומריחות צבע, עם המון סימטריה וא-סימטריה. בלגן במובן הטוב ביותר של המילה.

***
השאלה ההדדית על מונחים ודימויים בין המוזיקה לאמנויות החזותיות היא עניין שבשגרה, מספר נפתלי וגנר בספרו המרתק "מוזיקה אז ועכשיו" (הוצאת מפה). בז'רגון המוזיקלי, הוא כותב, משמש ה"גוון" להגדרת כל מה שאינו גובה הצליל כמעט, עוצמתו או משכו. כאשר מלחין מדמיין גוון צלילי מסוים, הוא אינו תמיד יודע איזה צירוף קולות או כלים דרוש כדי להשיגו. ג'ון לנון התקשה פעם להנחות את ג'ון מרטין, המנהל המוזיקלי של הביטלס, כיצד להקנות לאחד משיריו את הגוון המיוחד ששמע בדמיונו. לבסוף הביע את משאלתו שהשיר יישמע "כמו תפוז". במקרה אחר הוא ביקש צליל בריח של נסורת.

גוון, הוא טוען, כמו ריח או מגע, עשוי להחיות בבת אחת עולם שלם של אסוציאציות, ומלחינים מנצלים לעתים תכונה זו ומתחילים פרק מוזיקלי בצליל ארוך. כשמקשיבים לצליל, אי אפשר עדיין לשער את ההקשר המלודי או הקצבי שלו, אך ניתן כבר לקלוט את המסר שהצליל משדר באמצעות הגוון שלו.
יש בני אדם שהזיקה בין צבעים לצלילים - אחת הצורות של תופעת הסינסתזיה - חזקה וממוקדת אצלם. הצייר קנדינסקי, למשל, קשר גוונים חזותיים לאלו של כלי נגינה: כחול בהיר הוא חליל; כחול כהה - צ'לו; ירוק - כינור; אדום - חצוצרה; כתום - פעמוני כנסייה וסגול - קרן ובסון.

המוזיקאי בן המאה ה-19 יואכים רף, סבר כי הקרן משמיעה צלילים ירוקים דווקא, הטרומבון מפיץ סגול, החצוצרה צובעת בארגמן והבסון מפיק שחור. למרות השוני קיים מתאם מסוים בין האסוציאציות. אצל ילדים, לדוגמה, נמצא מתאם טוב בקישורים אלה: צלילים נמוכים - סגול או כחול; צלילים גבוהים - ירוק או צהוב; הצלילים שבתווך - אדום או כתום.



אמדורסקי. (צילום: יניב אדרי)

***
פרויקט 1:1 השני מתוך שלושה, יוצא עכשיו לדרכו באלבום ששמו "ברזל". צבעו, אם זה לא ברור, הוא שחור אפרפר חלוד ושרוט, בדיוק בצבע של קופסת הקרטון העוטפת את האלבום, בדיוק בצבע של ברזל. המילים שייכות שוב לסופר ולמשורר ערן בר-גיל, והן לקוחות מתוך ספרו "ברזל", שתכף ייצא בהוצאת כתר ואחר כך כסרט בבימויו של ניר ברגמן. הלחנים ברובם של גדי רונן (שגם שר וגם מנגן בס ופסנתר), וחלקם של בועז ריינשרייבר (שגם שר וגם מנגן בגיטרות ובס) ושל מור שטייגל (גם היא תורמת את חלקה בשירה). חוץ מזה יש גם תופים של גיא יונה, ושלל כלי נשיפה ומיתר שמתארחים עם נגניהם.
"הכאב והחמלה רבצו עליה כעופרת" (ייסורי ורתר הצעיר, גיתה)
"ברזל" הוא אלבום מלא ברזל. וכשאני אומרת ברזל אני מתכוונת לכאב, לכעס, לאלימות, לתסכול, לתחושת הזרות, להעמדות הפנים, למחשבות הבלתי פוסקות, המעייפות. לכל מה שאנחנו סוחבים איתנו, כל מה שגורם לנו לכרוע תחתיו, כל מה שגורם לנו לשקוע.

אפילו המרווחים בין השירים ארוכים. אפילו בהם אפשר לשקוע.  
"מגלגל שטויות בראש/ כמו סלעים/ בעלייה מפותלת" או "בראש מוטרד מלא במסמרים וכדורי פלדה/ מתוך השום מקום קורא לי קול פנימי/ קום ותהלום!". התוצאה תמיד למטה, בתחתית. "גם אם יתהפך העולם/ גם אם יתייבש הים/ אמשיך ואשקע". ולא רק בפנים כבד ושוקע ומתכתי, גם בחוץ. כמו כאן: "בין הענפים/ נלכדים שמי פלדה/ ומכחילים/ מחוסרי חמצן", או כאן: "הבוקר עולה אפור וקשה/ השמים סגורים כמו בזלת". וכמה יפה "פסל", השיר השלישי:

יותר מכל דבר אחר
מעניין אותי על מה חולם ברזל
על מה הוא חושב כשהוא מתעורר יום אחד
בתור שער או סורג
ואיך הוא מרגיש בתוך בורג קטן בבטן משחתת
ואיך הוא חי עם עצמו כשהוא פצצה
מלא אבק שריפה
שועט אל עיר דוממת

למרות המכלול הברזלי, אם מפרידים ממנו את הלחנים או את השימוש בכלים, לא מוצאים ברזל דווקא. אין זה אלבום מלא בצלילים קודרים, נמוכים, בסיים, אלא דווקא בהרבה גיטרות, בפסנתר, באקורדים פשוטים. המוזיקה ב"ברזל" מרגישה כמו בד גדול שמותחים חברי הלהקה, שעליו זורק בר-גיל את כדורי הברזל שלו. המוזיקה נפתחת, בולמת את המילים הקשות, מרככת אותן בלי להסיר מהן את הפוקוס לרגע, עוצרת את השקיעה. התוצאה היא אלבום שאינו מכביד ואינו מעיק. אפילו אלבום כיפי ונעים. כמו ספר כבד בכריכה רכה. אני כבר שבוע לא מצליחה לסגור אותו.

***
ועכשיו לאסף אמדורסקי ולאלבום האולפן הרביעי שלו, "הרי את", תשע שנים אחרי "מנועים שקטים" המופתי. "הרי את" הופק על ידי רונן בר-חורין, הוקלט באולפן של אמדורסקי ויוצא בחברה העצמאית שלו ושל ענב רביץ ביקובסקי - א.א. מוזיקה. ויש גם גרסת בונוס, ובה רצועות מולטימדיה, ביצועים חיים לשני שירים מהאלבום ושלושה קטעים שלא מופיעים בו, כולל "ביחד" ההוא.

"הרי את", לענייננו, הוא אלבום כחול כהה. סדינים כחולים כהים ממשי. כי לא משנה על מה אמדורסקי מדבר, והפעם זה בעיקר על הזוגיות שהסתיימה, וגם על אבא, על אכזבה, על השלמה, על התבגרות ועל תקווה,זה יוצא סקסי ומעודן ובטמפרטורה מושלמת. הבי.פי.אם הנמוך, הקול שלו, המשיכות הקלות במוזיקה ובשירה, האלקטרוניקה העדינה, החצוצרה של אבישי כהן, הכל מכוון לחלק התחתון של הגוף. לא פלא שאת מסיבת ההשקה לאלבום מיקמו ב"החתול והכלב", כרגע המקום הכי סקסי בעיר. 

***
מסיבה, לפני שבועיים, אני פוגשת שם את נדב ואומרת לו שאני צריכה שם למדור. "מגבירה", הוא עונה מיד. אני אוהבת את זה. לפעמים צריך להגביר את הווליום כדי לשמוע. במקרים אחרים צריך דווקא להנמיך אותו, ולתת לצבעים לדבר.

» תשיגו לעצמכם

1. יהלי סובול ורע מוכיח - אלדוראדו (התו השמיני)
אם עוד לא השגתם אותו, הגיע הזמן. אלבום על כבישים, שדות תעופה, דירות, מיטות, אוניות וזהב; על תקופה שבורחת כמו חתולה; על תל אביב כמו שהיתה יכולה להיות. כמו שאף פעם לא תהיה. שילוב מוצלח בין האיפוק היפה של סובול לעיבודים המעולים של מוכיח.
 
2.  The Chemical Brothers - "Brotherhood" (הליקון)
ערכת כמיקל בראדרז אוניברסלית למתחילים ולמתקדמים. אלבום אחד של להיטים לוהטים, אלבום שני של טרקים מועדוניים במשקל כבד. הרבה אסיד-האוס, אלקטרו, היפ הופ, ביג-ביט וכל שאר הסגנונות שאפשר לכסות בבסים מפוצצים ובאפקטים, צפצופים, קרקושים וסמפולים. בואו, המסיבה כבר בפנים.   

3. Kaiser Chiefs – "Never Miss a Beat" (B-Unique)
אפריטיף מגניב במיוחד מהתכף אלבום של קייזר צ'יפס. מארק רונסון אחראי להפקה, לילי אלן וניו יאנג פוני קלאב לקולות הרקע. מישהו צריך עוד שכנוע?