איך הפכו את מאיר אריאל לשלמה ארצי

יום רביעי 23 ביולי 2008 17:35 מאת: שי יחזקאלי

9 שנים לאחר מותו של מאיר אריאל, כמעט בחוסר כל, והכרטיסים היקרים למופע המחווה הערב בקיסריה נמכרו כולם. מה זה אומר עלינו ועל תאוות הבצע הסלולרית?

תשע שנים עברו מאז מותו בטרם עת של מאיר אריאל, והמערך הכלכלי שנרקם על קברו הולך ומתעצם. עד לפני עשור נחשב אריאל, במקרה הטוב, לכותב שירים מצוין עבור בכירי הפופ בארץ (אריק איינשטיין, שלום חנוך, גידי גוב ורבים אחרים) ולזמר אקסצנטרי החביב על נערי-גבעות וקיבוצניקים חובבי מריחואנה. מאיר אריאל מעולם לא נח על זרי הדפנה עקב מכירות תקליטים מואצות או תמלוגים ראויים מהשמעות ברדיו: הוא חרש את הארץ, הופיע גם מול שבטי צופים בעת הצורך, והמשיך לזכות במבט החצי-מחויך וחצי-עוין מכיוון הממסד התרבותי וקהלו.

גם אילו עמד לרשותו של אריאל הפירגון התקשורתי שהגיע לו, ספק אם היו מוכנים לשכוח לו את כתיבת "ירושלים של ברזל" שיצא כנגד שיכרון הניצחון ההרואי של מלחמת ששת הימים, או להבדיל, את התבטאויותיו הצורמות  כלפי הקהילה ההומוסקסואלית. אבל המוות, כמקובל בישראל, משכיח נזכרות, משתיק את הלא רצוי, וכשיש צורך מעצב כרצונו דמות שניתן לעכל במלואה, כזאת שתנעם לכל פלח חברתי אפשרי.  

עטיפת "מאיר אריאל - המיטב". מטחנת כסף

מופע המחווה שייערך הערב בקיסריה, מדגים היטב את  חיבוק הדוב הפוסט-מורטמי בישראל: את אירועי "הבית הכחול", קונספט שיווקי יעיל של חברת פלאפון במסגרתו יערכו מספר הופעות באמפיתיאטרון הוותיק (החברים של נטשה, גליקריה, ריטה ועוד) , יפתח המופע לכבודו של אריאל ובמהלכו יבצעו את שיריו מלכי, נסיכי ודיוות הזמר הישראלי כמו (קחו נשימה ארוכה) שלום חנוך, דיויד ברוזה, קרן פלס,  נינט טייב, אריק ברמן,  מאיר בנאי, קובי אוז, מוש בן ארי, פבלו רוזנברג, שלומי שבן, מוקי, מרינה מקסימיליאן בלומין, ושילה פרבר. תמהיל זה של אמנים ותיקים עם צעירים יותר, מוזיקאים מוערכים ומוזיקאים מגולגל"צים, רוק פופ והיפ הופ, מרכיב את השלמות המסחרית שאליה שואפים המארגנים- לרקוד בכל החתונות ולהשאיר את העוגה שלמה.

נכון, יש משהו מחמם לב, הגיוני ואפילו ראוי לפרגון, בשימור זכרו והרחבת מורשתו של אחד היוצרים היותר מבריקים שקמו לנו - כותב ומבצע בחסד, משדרגה של השפה העברית וזה שהעניק השראה בלתי נדלית לאינספור יוצרים ומוזיקאים. 

עינינו גם לא צרה במאמציה של המדיום של אריאל- אישתו, לשאוף לקרבה שמץ מריח ההצלחה, אותה היו אמורים להשיג בשעתו. היא אכלה מספיק חרא בשביל זה. תאמינו לה.

השאלה כמובן עולה לנוכח האמצעים, או ליתר דיוק באשר לניואנס שבין המכבד- המכובד והוולגארי. קחו לדוגמא את המופע לזכרו שהתקיים ביולי של שנת 2000 בקיסריה: האירוע נחנך כחלק מהקמת קרן להנצחת זכרו של אריאל, האמנים (חנן יובל, אהוד בנאי, להקת תמוז ועוד) הופיעו בהתנדבות, ורווחי המופע הוקדשו למטרות העמותה, ביניהם תמיכה באמנים צעירים. מאז, בעיקר הודות לנציגת אריאל עלי אדמות- תרצה אלמנתו, האירוע הפך למסורת, וכל שנה נאספים חבריו ומוקיריו של אריאל בערימות על הדשא בקיבוץ משמרות בו גדל.

אמנם לא צריך ולבטח לא תמיד ניתן לגלות פילנתרופיות מרחיקת-לכת בכדי לכבד את זכרו של יוצר, ולבטח לא בתעשיית המוזיקה בה הרכבה של כל מופע מסתכם בעלויות גבוהות במיוחד. אך כאשר המופע מתקיים תחת המטרייה שואבת-הכול של חברת-ענק סלולארית, וכאשר מערך המוזיקאים המופיעים נדמה יותר ככיסוי מקסימאלי של עלויות ורווחים ופחות כביטוי ממשי של "מחווה" במובנה הראשוני והרגשי, עולה מכל העניין ריח של נקרופיליה תרבותית. חברות הסלולר כבר לא מסתפקות בניכוס התרבות החיה, אלא חופרת בבית הקברות של התרבות.אתם יודעים מה? אולי עדיף למות  

עוד אירועים שקרו השבוע

הרגאיי שקלינטון אוהב במיוחד ניגנו כאן

סנופ דוג הבריז

האזינו לשיר החדש של אביב גפן למעט גלעד שליט

שקירה הפגינה בעד שיחרור בני הערובה בקולומביה

צפו בקטע מתוך ההופעה האחרונה של מאיר אריאל ב'מוזה' ערד:

 

תשע שנים לזכרו של מאיר אריאל, אמפי תיאטרון קיסריה. אין סיכוי שתשיגו כרטיסים לפני. 20:00

לפרטים נוספים על המופע לזכרו של מאיר אריאל בקיסריה דה מרקר קפה: דורי בן זאב עם שיר חדש שאת מילותיו כתב מאיר אריאל