ילדים מחפשים משמעות: תיאטרון אנתרופוסופי לקטנטנים

יום שלישי 02 באוגוסט 2011 00:43 מאת: נורית אסיאג, עכבר העיר אונליין

שירים של אלתרמן, וקריצה ל"זמנים מודרניים" של צ'פלין - ההצגות של תיאטרון "המילה" מגישות פשטות נדירה ומסרים בוגרים לקטנים


פשטות מתוחכמת

צרור נפלאות הקרקס (צילום: אברהם חי)

פרסומת

סדנת מנדלת זרעים, סדנה להכנת שרשראות וצמידים בטכניקת ליבוד וסדנה להכנת לוכד חלומות ועין אינדיאנית – הן רק חלק מהסדנאות שמקיים תיאטרון המלה, התיאטרון האנתרופוסופי מהרדוף, לצד ההצגות שלו.

החופש הגדול - כל האירועים, כל ההמלצות
הצגות ילדים - כל ההצגות, ההמלצות והמועדים

אבל אל תיתפסו למילה "אנתרופוסופי", ואל תיתנו לה להרתיע אתכם. ההצגות צרור נפלאות הקרקס, וליצנים מחפשים משמעות של תיאטרון המילה הן שעה של תיאטרון, מוזיקה והרבה צחוק וכיף לכל המשפחה. שתי ההצגות מצליחות לכבוש אותך בפשטות המתוחכמת שלהן. אין בהן פלייבק או אפקטים מוקלטים של סאונד, וכל המוזיקה והקולות מיוצרים לייב בגיטרה, אקורדיון ומגוון של כלי הקשה, וכמובן בעזרתם הנדיבה של מיתרי הקול. הדגש על הטקסט, המוזיקה והתנועה ועל השילוב ביניהם הוא למעשה פרי הרוח האנתרופוסופית של התיאטרון – אין צורך לרפד את הבמה בשלל אלמנטים, כיוון שהשחקנים עצמם, בעזרת מיתרי הקול והגוף, הם אלה שממלאים את החלל.

החיים הם קרקס



ההצגה "צרור נפלאות הקרקס", שיצר רועי בירן, מבוססת כולה על מחזור השירים "צרור נפלאות הקרקס" מתוך ספרו של נתן אלתרמן לילדים, "התיבה המזמרת". קובץ שירים זה מתאר תמונות מתוך הקרקס – אמני הטרפז, הקוסם, האיש החזק, הליצנים, תזמורת החיות, הנערה על הסוס ועוד – וההצגה מחייה אותן ומעניקה לצופים פרשנות ויזואלית מוזיקלית השזורה בהומור.

בירן בחר – באומץ ובחוכמה – להשאיר את הטקסטים של אלתרמן כמו שהם. ורק אותם. אין קטעי קישור מילוליים, אין תוספות של דיאלוגים, אלא רק שיריו של אלתרמן, בשפתו הייחודית שאולי חלקה לא נהיר לילדים, אבל בזכות ההעמדה המיוחדת לא חייבים להבין את המילים כולן, והתמונה הבימתית שמלווה את השיר משלימה את הפערים ומצליחה להעביר את האווירה והתחושות שהוא מעורר. בין השירים, ולעתים בתוכם, משובצים קטעים מוזיקליים שהם מעין וריאציה על יומן ביט בוקס וא־קפלה, שמצד אחד שומרים על פשטות ומצד שני הרמוניים להפליא וניכר שהושקעה מחשבה ביצירתם ובעיבודם.

חלק מהשירים בהצגה זכו למנגינה, אחרים מדוקלמים בקבוצה, יש ההופכים לדיאלוג או לרב שיח בין המשתתפים ויש כאלה שנאמרים במלואם (או כמעט במלואם) בפי שחקן אחד. כך השירים הופכים לחומר ביד הבמאי, והאופן שבו הם נמסרים הופך להיות אחד המרכיבים שיוצרים את התמונה הבימתית. כל אחד מהשירים מקבל חיים חדשים על הבמה והופך לחגיגה של מילים, תלבושות צבעוניות, מקצב, מוזיקה ותנועה. התוצאה הסופית מרהיבה ופיוטית ולעתים עוצרת נשימה ביופיה ובפשטותה, כמו הסצנה המתארת את ניסימוב וניסימובה, צמד אמני הטרפז. 

מה שהופך את ההצגה לחגיגה תיאטרלית-מוזיקלית-קרקסית הוא לא רק העיבוד של בירן אלא גם חמשת השחקנים - גיל לוי, זיו רייטר, אביחי רונן, תמר אלמקייס ובירן עצמו – שמפליאים לשיר, לדקלם, לשחק, לג'נגל, לנגן, לנוע ולהצחיק. ההומור בהצגה הוא פיזי-סלפסטיקי מעודן, כזה שמצחיק את הילדים, ובזכות הביצוע המדויק גם את המבוגרים. זוהי הצגה שכיף לראות כמשפחה – הקטנים יוכלו ליהנות מההומור, מהמקצבים ומהתנועה, והגדולים יותר יתענגו לגלות את קיומם של רבדים נוספים, הן בשירה והן בפרשנות הבימתית שלה.

צרור נפלאות הקרקס - לכל הפרטים

למבוגרים ולילדים כאחד. צרור נפלאות הקרקס


 
אני מצחיק משמע אני קיים



ההצגה "ליצנים מחפשים משמעות" של תיאטרון המלה היא שיר הלל לתמימות, לליצנות ולגישה הומוריסטית לחיים. שלוץ וקראכץ (רועי בירן ואלעד קרסט) הם צמד ליצנים שמקבלים בשורה מרה: הקרקס שלהם נסגר והם צריכים למצוא עבודה חדשה. "אנחנו צריכים להשתנות", אומר שלוץ לקראכץ, "אנחנו צריכים להיות רציניים". ואז מתברר להם שלהיות רציניים זה לא פשוט בכלל, ואפילו, כמו שאומר קראכץ "זה הדבר הכי מפחיד בעולם".

כשהצמד מרגיש מספיק רציני הוא מתחיל במסע לחיפוש עבודה, אבל לכל עיסוק שהשניים מוצאים הם מביאים את ההומור והפאן שלהם, והם מואשמים בליצנות ומפוטרים מהעבודה. שלוץ וקראכץ הופכים לצמד המלצרים שלוק וקרקר, מנסים את מזלם כספרים, עובדים כפועלים במפעל, ובסוף גם פונים לחייטות. ורק אז – אחרי שהשמלה שהם תפרו הפכה בחורה לתרנגולת – הם מבינים שהם פשוט, באמת ובתמים, ליצנים. למזלם מתברר להם שיש לליצנות ביקוש, והם אפילו עוזרים לילדה חולה לשכוח את המציאות הקשה ולברוח לעולם דמיוני שבו מתגשמים חלומותיה.

לא רוצים לגדול. ליצנים מחפשים משמעות

ההצגה הזו היא כיף גדול מתחילתה ועד סופה, ויש בה אינסוף קריצות לכל סוגי ההומור – מהומור מילולי מתחכם, דרך שירי שטות ונונסנס, עבור בהומור סלפסטיקי בסגנון סרטי האנימציה של פעם וכלה בליצנות רפואית. וכמובן – קריצה מכובדת גם לצ'רלי צ'פלין, הן במוטיב הנווד(ים) המחפש את מקומו והן במחווה ישירה ל"זמנים מודרניים" בתור צמד הפועלים. "הם מצחיקים אותנו ממש", אמר צעיר הצופים שישב לידינו, ואכן זו היתה אבחנה מדויקת, כי כל הנוכחים צחקו - הילדים הקטנים, אחיהם הגדולים, ההורים, הסבים והסבתות.

אבל הצגה זו לא מסתפקת רק במסר שלכל דבר בחיים יש צד מצחיק, היא גם מראה לנו – כמובן בלי להגיד זאת ישירות – שהכי טוב לעסוק במה שיוצא מהלב שלך, במה שגורם לך להרגיש שלם עם עצמך, או אם לנסח את זה א-לה קראכץ ושולץ "במה שגורם לך להפסיק להרגיש את הגירוד בגב". וזה לא הכל. כי כשקראכץ ושולץ עוזרים לילדה החולה לשחק בעולם הדמיוני ולהשכיח את כאבה, הם תופרים לה שמלת נשף, ועושים לה תסרוקת מתאימה לנסיכה וממלצרים לה, ובעצם גם אומרים לנו, שוב בלי להגיד את הדברים בקול, שלא רק התחנה הסופית של מציאת הייעוד חשובה, אלא גם לדרך אליה יש משמעות.

ליצנים מחפשים משמעות - לכל הפרטים

צרור נפלאות הקרקס - יום רביעי ה-3.8, ב-14:00. ליצנים מחפשים משמעות - יום רביעי ה-3.8 ב-11:00, תיאטרון אנסמבל הרצליה. לצד ההצגות יתקיימו במהלך היום גם סדנאות יצירה, הכלולות במחיר הכרטיס להצגה. בנוסף יוצעו בלובי פינות הירגעות, דוכני מזון, מוזיקה ועוד.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5