משמש עד תדמור: אוכל הרחוב הטוב בדרום תל אביב

יום ראשון 28 באוקטובר 2012 00:32 מאת: עכבר העיר

נקניקיה אצל סלים ודני, לחמניות ממולאות בנווה שאנן ואמפנדה. המקומות הכי טובים לאכול בעמידה בדרום תל אביב


חשיפה לדרום. פלאפל תדמור

(צילום: אורן זיו)

פרסומת

מערכת עכבר העיר התכנסה ובחרה את דוכני אוכל הרחוב הטובים בעיר.. קל זה לא היה, ויתורים כואבים נעשו בדרך ועל התוצאות מותר (ורצוי) להתווכח. תאמינו לנו, זה קרה לא מעט. בסופו של דבר, כל אחד מהמקומות האלו מציע יתרון מסוים - באוכל, במיקום, בגישה או במחיר - שהופך אותו לאחת הארוחות הטובות שתאכלו השנה בתל אביב. גם אם מדובר במשולש פיצה וטרופית בשלוש בלילה, כשאתם שיכורים לגמרי.

» אוכל הרחוב הטוב במרכז וצפון תל אביב
»
מוכרי אוכל הרחוב האגדיים של תל אביב
» מהו סוד ההצלחה של הסנדוויץ'?

מסעדת שמש המקורית



למה: אם יום אחד ימפו את השיפודיות של תל אביב, רחוב האצ”ל יהיה אחד המרבצים הבולטים על המפה. תגידו מה שתגידו, התקווה היא עדיין המקום המומלץ בעיר לאכול בו שיפודים. אז נכון שברחבי גוש דן אפשר למצוא היום כמה וכמה מקומות המתהדרים בשם שמש, אבל שמש המקורית, שמקבבת מאז 1954, יש רק אחת. עם כל הכבוד והאומץ לשיפודים של ביצי שור (אשכים) או שיפודי ביז (עטינים), השיפוד שגורם לנו לשוב לכאן הוא הקבב שלושה־דורות־של־מתכון־סודי־לא־הולכים־ברגל־וכמה־שהתחננו־לא־עזר. אז שמנו את זה בפיתה עירקית גדולה ושמנמנה, הוספנו עמבה לתפארת וסחוג מעולה והלכנו לדרכינו. אנחנו עוד נשוב.

בכמה: 25 שקל השיפוד.

שיפודי שמש - התקווה 13, תל אביב


המקורי! שיפודים של שמש (צילום: רותם מימון)

סלים ודני


למה:
פה במערכת נרשמו יותר ממקרה אחד של הליכה לאיבוד בדרך לקיוסק הקטן הזה. מה שהם לא ידעו זה לבוא בשעה הנכונה, כלומר מוקדם. אצל דני, המכונה גם הברברי, אפשר לשכוח מגינונים, אסתטיקה ונחמדות. תוסיפו לזה שניים־שלושה כיסאות ועשרה אנשים בתור, ותקבלו קאמבק למשמעות המקורית של אוכל בעמידה. הטקס הוא קבוע: “מה בשבילך?”, ואז, מתוך מקרר הכסף שולף דני את השיפודים שהכין מבעוד מועד, מפזר עליהם כמה תבלינים וזורק לאש. המשחק נגמר כשמגלים במקרר שבלול בשר גדול ומפותל, שבמקומות אחרים נקרא נקניקייה. כאן מדובר במרגז עשויה מבשר בקר וכבש טחונים ומעורבבים עם תבלינים חריפים. כמה דקות על האש ומשם לפיתה, עם קצת טחינה וסלט ירקות. לא צריך יותר מזה, ושווה את הדרך החמקמקה.

בכמה: ארוחת הצהריים הכי טובה בעיר תמורת 24 שקל.

» סלים ודני - קדם 60, יפו


קחו מפה. סלים ודני (צילום: רותם מימון)

פלאפל תדמור


למה:
כבר 30 שנה שדוכן הפלאפל משמש מקום עלייה לרגל לחובבי הז’אנר ולסתם עובדי האזור שמוקירים את הטריות והטעם של תדמור. המחסור בכיסאות ובשולחנות שבמקום יוצר את התמונה הקלאסית של עשרות אנשים שעומדים מחוץ לפלאפל עם מנות בידיהם, מנסים לא לטפטף טחינה על הבגדים, ומדי פעם קופצים פנימה בשביל להוסיף משהו מבר הסלטים הגדול והחופשי, או בשביל להזמין מנה נוספת. עם השנים הצטרפו גם שניצלים ושווארמה, אבל אנחנו נשארים עם גולת הכותרת.

בכמה: 12 שקל.

פלאפל תדמור - סלמה 98, תל אביב


מוסד. פלאפל תדמור (צילום: רותם מימון)


כפיתולינה



למה: בלב שוק הפשפשים ממוקם הקסם הקריר שנקרא כפיתולינה. את הטעמים המעולים מכינים במקום, תוך שימוש בחומרי גלם איכותיים כמו שוקולד מריר של קאליבו הבלגית, מסת קקאו של ולרונה הצרפתית ותרמילי וניל אמיתיים ממדגסקר. המקצוענות ניכרת, עד רמת סידור כדורי הגלידה בסדר אכילה הגיוני בתוך הגביע (!). לא משנה מה קורה, אל תוותרו על גלידת מסקרפונה, פסיפלורה ומרשמלו.

בכמה: 15 שקל לשני טעמים, 19 לשלושה ו־24 שקל לגביע חזירי של ארבעה טעמים.

כפיתולינה - עולי ציון 9, שוק הפשפשים, יפו


הכי קול בשוק. גלידה של כפיתולינה (צילום: יח"צ)

הלחמניות הממולאות בנוה שאנן


למה: אולי מדרחוב נוה שאנן לא נשמע לכם כמו ספוט אטרקטיבי, אבל הוא נותן מחסה לאוכל הרחוב הקוסמופוליטי הכי מסעיר בתל אביב. עוד לפני שהדים סאמים הפכו ללהיט התורן, פעל בלב המדרחוב דוכן סיני קטן ואנונימי מכל הסיבות המובנות. הוא מציע דים סאם בעמידה, גיוזה וכמה מרקים במחירי רצפה. כל לחמניית באו כאן עשויה כמו שלחמנייה כזו צריכה להיות: ענקית, ממולאת בבשר (חזיר בדרך כלל) עם פייב ספייסס ובצל מטוגן.

בכמה: 7 שקלים לבאו ענק ומענג.

הלחמניות הממולאות בנוה שאנן  - נוה שאנן 26, תל אביב


הסוד של נווה שאנן. לחמניות ממולאות בנווה שאנן (צילום: רותם מימון)

פיצה ג’וספה


למה: ג’וספה היא המקבילה הפלורנטינית לסופ נאצי: מוכרות חמוצות שעושות טובה שהן נותנות לך משולש וזמן המתנה ארוך מהרגיל, אבל בסוף כל אלה - חיוכים זה לאלו שלא בטוחים שהפיצה שלהם הכי טובה בעיר. לקרוא לה אלוהית נשמע כמו קלישאה, אבל רק אלוהים יודע מה הם שמים ברוטב הירוק הזה, שהופך את הפיצה ליוצאת דופן. בכל מקרה, מהפשוט ועד המתוחכם, כל משולש כאן עשוי בקפידה וברצינות. בעולם מושלם היינו מקבלים פה חיוך חם ופיצה ברוקולי כל יום.

בכמה: 20 שקל למשולש ברוקולי.

פיצה ג’וספה - ויטל 1, תל אביב


חיוך זה ללוזרים. פיצה ג'וספה (צילום: יען גינצלר)

פורט 19


למה: זה לקח לו כמה שנים, אבל זה היה מתבקש. אלן טלמור, בכיר השרקוטיירים בארץ, הרגיל אותנו לנקניקיות הגורמות שלו בלא מעט ממסעדות העיר, והיה אמור לפתוח דוכן כזה כבר מזמן. נכון, הלוקיישן מעט מפתיע, אבל אם נסענו ליפו בשביל חומוס, לא נקפוץ בשביל נקניקייה? בפורט 19, הדוכן החדש של טלמור בשוק הנמל, אפשר למצוא כמה מהנקניקיות המוכרות שלו וגם כמה חדשות.

בכמה:
29 שקל.

פורט 19 - שוק נמל יפו, יפו


לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. נקניקיה של פורט 19 (צילום: בועז לביא)

טורק לחמג’ון (שווארמה שלנו)


למה: בשנים שבהן יחסי ישראל־טורקיה ידעו בעיקר מורדות, טורק לחמג’ון המשיכה להיות הטורקית הכי פופולרית בעיר, ובצדק. לצד היצע שיפודים סטנדרטי מסתובבים שלושה גלגלי שווארמה אימתניים: כבש, הודו נקבה ופרגית. אתם יכולים לבחור בפיתה או בלאפה, אבל ההמלצה היא חד משמעית – לכו על הכבש בלחמג’ון שנאפה במקום, ועליו בשר טחון, עגבניות, פלפלים ותבלינים. העסיסיות המטפטפת מהמנה הזו היא לא רק בגדר מטאפורה.

בכמה: 40-25 שקל.

טורק לחמג’ון (שווארמה שלנו) - יהודה הלוי 39, תל אביב


יביא את השלום. טורק לחמג'ון (צילום: שרון בוקוב)

אמפנדה 72


למה: תלונה נפוצה על אוכל הרחוב התל אביבי הוא מחסור חמור בגיוון. אז אם מיציתם את הפלאפל־שווארמה־פיצה ונגזרותיהם, תנו קפיצה לידידיה פרנקל, שם נפתח לאחרונה אמפנדס 72, על טוהרת המעדן הספרדי. תמורת מחיר של מנת פלאפל תזכו בכיסון בצק שמנמן ודחוס, עם מילויים משתנים שנעים בין הסולידי (פטריות, בצל, תרד, בשר פיקנטי) לרדיקלי (רוקפור ופלפלים קלויים, האם & צ’יז ואננס). האמפנדה אינה ענקית, אך משביעה מכפי גודלה, ואם תלכו על צמד אתם בכלל מסודרים. ליושבים במקום מובטחים סלטים ועסקיות, אבל הכי מפתה לחטוף את המאפה הממולא והלוהט ולסגור פינה תוך כדי הליכה. אגב, טעים לאללה גם יום אחר כך.

בכמה: 15 שקל האמפנדה, 30-25 שקל לסלטים ועסקיות.

אמפנדה  72 - ידידיה פרנקל 72,  תל אביב


לטיני לוהט. אמפנדה 72 (צילום: נעם איל)

מיטנייט



למה: גם פלורנטין ביקשה לקחת חלק בגל סנדוויצ’יות השף שפקד את העיר השנה, אך כיאה לשכונה שאת הסטייל השאירה בחוץ, גם כאן התרכזו בבשר ובמה שעוטף אותו רוב הזמן - הפרנה (לחם מרוקאי). עכשיו נשאר לבחור במה למלא אותו, וההתלבטות תמיד קשה: קריספי צ’יקן, פורטובלו וביצת עין, קלאב סנדוויץ’ של חזה עוף ואווז מעושן, או רצועות אנטרקוט, עם ביצה או בלי, ואולי בכלל ללכת על המבורגר? שווה לשים עין דווקא על המעורב, שמערבב את כל חלקי הפנים עם קצת פרגית, ומצרף קוביות תפוחי אדמה ממכרות. המחיר של כל זה הוא עוד סיבה טובה לחזור.

בכמה: 32 שקל למעורב.

מיטנייט - ויטל 2, תל אביב


חייבים לנסות גם. המבורגר של מיטנייט (צילום: רותם מימון)

מכולת אברהם


למה: פה ושם נשארו עוד נשארו כאן מכולות שלא עונות לשם AM:PM, והמכולת של אברהם היא אחת הנבחרות שבהן. כל בלייני פלורנטין שמצאו את עצמם בשעות לא שעות רעבים עד מוות לאיזו פחמימה שתאזן את מפלס הסמים והאלכוהול, מצאו את עצמם נכנסים לאברהם ומבקשים סנדוויץ’ פועלים עם כל מה שתרצו (ונשאר במלאי) צפוף בתוך לחמניית מכולת, כמו של פעם.

בכמה: 14-10 שקלים לסנדוויץ'.

מכולת אברהם - ויטל 7 (פינת קורדוברו), תל אביב


מכולת אברהם (צילום: אורן זיו)

מלבי דג’אני



למה: שלוש גרסאות של מלבי (פרווה, חלבי ושוקו), שלושה דורות ויותר מ־60 שנות ותק עושים את שלהם. בלי תוספות שתפקידן להסתיר את הטעם בדרך כלל, אלא רק קמצוץ סירופ מי ורדים, וכשתור מכוניות ארוך משתרך ברחוב יפת, הקינוח הכי טוב ביפו מסתתר דווקא בשדרות ירושלים. ועוד לא אמרנו מילה על הסחלב שיתחיל פה באמצע נובמבר.

בכמה: 8 שקלים למלבי קטן, 12 לגדול.

מלבי דג’אני  - שדרות ירושלים 94 (פינת ארליך), יפו


קינוח מנצח. מלבי דג'אני (צילום: אורן זיו)

תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5