מסעדת Uno: איטלקית מעוצבת ונטולת ייחוד
יום שלישי 04 במאי 2010 00:46 מאת: צבי גילת, עכבר העיר תל אביב
העיצוב של מסעדת Uno הוא כנראה גולת הכותרת של המקום, אבל עבור שני סועדים עייפים הוא לא מספיק כדי ליצור אווירה מפוארת באמת
uno. לא מספיקה כדי ליצור אווירה
(צילום: אביעד הרמן)
היה לי יום ארוך, באמת, ארוך ולחוץ ועתיר קילומטרז'. גם ידידתי ע' היתה צריכה לגמוא מרחקים כדי להספיק לפגישה שקבענו ב־Uno. וגם קבענו לשעה מאוחרת. טבעי ששני מטורפים קנטרנים שכמותנו יתחילו את פגישתם בהתנצחות בשאלה מי מאיתנו מטורף יותר. דומני שניצחתי בהפרש זעום. מה שהכריע את הכף היתה בחירתי במקום המפגש. בהתחלה זה לא ניכר כל כך – ישבנו על המרפסת הרחבה, בתאורה עמומה, נהנים מרוח הערב הקלה. אבל הקלה הזו התגלתה די מהר כקרירה מדי ונכנסנו פנימה. כאן הכה בנו העיצוב המרצד. הוא לא התאים לשני מטורפים מרוטים שקיוו למעט הרגשה ביתית.
אני מספר לכם על העיצוב של Uno מפני שניכר כי הוא גולת הכותרת של המקום. מנורות צבעוניות, תאורה מיוחדת סביב הבר, ציור קיר ענק חתוך בעץ, חלון ענק הנמשך מהתקרה הגבוהה עד הרצפה, והמסעדה עצמה צורתה כגל ארוך. אני מניח שיש לא מעט אנשים שהמראה הזה מרגש אותם ומשרה עליהם השראה. אצלי (קילומטרז', יום ארוך וכו' וכו') הוא יצר תחושה של חוסר מיקוד. זה אני, זה לא המעצב.
גם התפריט של המסעדה מעוצב בשונה מהמקובל ברוב המסעדות האיטלקיות – לא על פי סדר המנות אלא על פי חומרי הגלם. מנות ראשונות, דגים נאים (מה שקרוי "קרודו"), ברוסקטות, פיצות, פסטות. בעצה אחת הזמנו לנו מלפטי – קציצות תרד עם גבינת פקורינו ורוטב "מאמא רוזה" (מה כבר יכולה המאמא להכין אם לא עגבניות בשמנת?), ברוסקטות עם פלמידה מעושנת, קונפי שומר, צלפים וטרגון, ומנה נוספת מהקרודו. המלצת המלצרית היתה על "טונה גונצ'י" – נתחי טונה עם עיגולים קטנים של מוצרלה, זיתי טאסוס וגרידת לימון. המנה הזו עלתה 48 שקל, שתי האחרות מעט יותר מ־30 שקל. מחיר סביר למנות מסוג זה.
ניקרנו במנות החביבות, שהגיעו מהר מאוד לשולחן, ואיברינו המתוחים רפו מעט. פלמידה מעושנת כנראה מרגיעה אותי. הייתי שמח גם למעט סרדינים מעושנים אבל מתברר שהפיצה הנושאת אותם עליה כבר הוצאה מהתפריט.
Uno היא מסעדה כשרה, ואולי משום כך נראו לי הקבוצות הגדולות של עוטי הכיפות שהסבו סביב כמה מהשולחנות הארוכים כחוגגי בר מצווה. הם לא, אבל איכשהו היתה שם באותו ערב אווירה של בית אוכל בורגני שהעיצוב המפואר קצת מנותק ממנו.
כשקוראים את תיאוריהן של מנות הפסטה (בסביבות 60-50 שקל) הן נשמעות מעניינות למדי, אבל אנחנו כבר היינו עייפים מדי. אפילו לטירמיסו, שהמלצרית החביבה ששירתה אותנו המליצה עליו בהתרגשות, סירבנו. אספרסו כפול מצוין היווה תמריץ להתחיל לעשות את כל הדרך הארוכה הביתה.
» Uno. ויצמן 2. טל' 9443877־057. פתוח: א'-ה' 24:00-8:00, ו' 14:00-8:00, מוצ"ש עד 1:00.
השורה התחתונה
תפאורה: צבעונית. תאורה מגוונת, בר עשיר, פינות הסבה נוחות, פרקט, פינות ישיבה משוחררות על המרפסת
סביב השולחן: בורגנים חביבים כמונו
שירות: מאוד ידידותי, צעיר ברוחו
חיוך: נעים
שירותים: מחוץ למסעדה, אבל קרובים מספיק
גישה לנכים: המסעדה בקומה השנייה של בניין משרדים גדול, אבל יש משטח משופע ונוח לכיסא גלגלים, וגם לשירותים הגישה נוחה
חניה: תלוי בשעה, ביום האזור עמוס, אפשר לחנות בחניון איכלוב הסמוך. בערב אפשר למצוא כחול-לבן ליד הקריה
שורה תחתונה: מסוגנן, אבל המטבח שגרתי למדי, לטעמנו
תגיות:
Uno - אונו,
מסעדות איטלקיות בתל אביב,
צבי גילת