אוכל

עדכנו אותנו




אכול ושתה כי מחר נסגור

יום שני 23 במרץ 2009 02:55 מאת: מיכל פלטי

"מינה טומיי", "אודיאון", "אלי אולי" ו"אצל יהודית" הן רק כמה מהמסעדות הוותיקות שנסגרו לאחרונה והותירו את בעליהן עם חובות כבדים לבנק ואת הספקים עם חובות אבודים. האם הענף ניצב בפני התמוטטות?



מסעדת "מינה טומיי" בתל אביב. היו ימים

(תצלום: דניאל צ'צ'יק)

פרסומת

אבי שרון יושב בבית הקפה ומנסה לשמור על קור רוח, וזה לא קל: בחודשיים האחרונים עולמו התהפך עליו. אבי הוא בנה של יהודית שרון, בעלת הקונדיטוריה והמסעדה "אצל יהודית" בתל אביב שנסגרה לפני שלושה שבועות, זמן קצר לאחר פטירתה של בעלת העסק. אבי שרון עבד לצד אמו בקונדיטוריה ב-18 השנים האחרונות, ופניו מוכרים מאוד לבאי המקום.

"אמי היתה ריכוזית מאוד, היא היתה מורשית החתימה היחידה בחשבון של העסק", הוא מספר. יהודית שרון איבדה את ההכרה בביתה ב-12 בינואר, 12 יום לאחר שהתגלה בבטנה גידול שהצריך ניתוח דחוף. "היא אושפזה מחוסרת הכרה, וכעבור יומיים קיבלתי טלפון מהבנק שבו התבשרנו שהלקוח הגדול שלנו, 'גן אורנים', פשט את הרגל, והמנכ"ל עזב את הארץ", מספר שרון. "הבנק לא הסכים להמשיך את תנאי האשראי, היה לנו חוב של 1.2 מיליון שקלים. התחננתי שימנו כונס נכסים שיפעיל את העסק במקום אמא, אבל בבנק סירבו, בין היתר בגלל החוב הגדול של גן האירועים, שלפי פרסומים עומד על 42 מיליון שקל".

מסעדת "אודאון" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

השילוב בין אישפוזה של בעלת העסק לפשיטת הרגל של לקוח גדול מוטט את הקונדיטוריה. "המוניטין של אמי, שלמענם עבדה 21 שנים, קרסו בבת אחת", אומר שרון. מרגע זה החל הכל להתפרק: העובדים, שלא קיבלו את משכורות ינואר ופברואר, מינו את עורך הדין אושרי בסיל כדי שייצג אותם ויוציא בשבילם מכתבי פיטורים כדי שיהיו זכאים לדמי אבטלה; הציוד במפעל יועמד למכירה; דירתה של יהודית שרון, שהיתה משועבדת לבנק ובה מתגורר גם אבי, תוצע למכירה. אבי שרון יחפש לעצמו בקרוב מקום מגורים חדש, וגם מקום עבודה.

המקרה של קונדיטורית "אצל יהודית" אינו יחידי: בחודשים האחרונים קרסו כמה מסעדות והותירו בעלי עסקים, שערבים ברוב המקרים אישית להלוואות גדולות מהבנק, בחובות כבדים, עובדים מחוסרי פרנסה וגם ספקים שלהם חייבים עשרות אלפי שקלים, שמנסים להתנהל בזהירות בין החייבים, אולי מישהו בכל זאת יואיל להחזיר להם משהו. המסעדות שסגרו את שעריהן לאחרונה הן "מינה טומיי" על שני סניפיה בהרצליה ובתל אביב, מסעדת "אודיאון" בתל אביב, מסעדת "אלי אולי" של השף אנטוניו מנסה, "אר. די. בי" שבה בישל השף רונן דברת בלוך ואלכסיי זכרנקו מפעיל כיום בשם "אונייגין", "אצל יהודית", ומן הסתם יתווספו לרשימה עוד שמות בשנה הקרובה.

רגע אחרי שמסעדה נסגרת מתחיל הליך שלכאורה הוא מסודר מאוד אבל "תחום המשחק בו הוא רב", כדברי אחד המרואיינים לכתבה, מנהל ותיק של מסעדה. "אם מדובר בבעל מסעדה שספקים רבים התפרנסו ממנה בכבוד במשך שנים, הם ינסו לפרוס את החובות ולהתחשב בו. אם מדובר בסגירה מהירה וכואבת של מסעדה, המצב הוא שונה".

לפי הפרסומים, החובות שהותירו אחריהן המסעדות האמורות היו גדולים למדי: מסעדת "אודיאון" תל אביב חייבת לבנקים כ-600 אלף שקלים; מסעדת "מינה טומיי" בהרצליה חייבת יותר ממיליון שקלים; בין השף רונן דברת בלוך ובין שותפו לשעבר והמשקיע הבלעדי שלו אלכסיי זכרנקו ניטש סכסוך משפטי: לטענת זכרנקו, בלוך חייב לו יותר מ-3 מיליון שקלים שהוצאו מתקציב המסעדה ולא הושקעו בה, ואילו בלוך טוען כי זכרנקו השתלט על מסעדה שהיתה בבעלות משותפת של שניהם.

רואה החשבון תיקו פרנקו ממשרד "פרנקו נחמיאס" מלווה כבר כ-20 שנה מסעדות רבות. לדבריו, מסעדה נסגרת בשתי צורות: סגירה מרצון - כשהבעלים מחליטים לשלם את חובותיהם לנושים ולסגור את העסק, או סגירה שלא מרצון, שהיא המקרה הרווח, שבה פונים הנושים לבית המשפט כדי לקבל את כספם. "חוק החברות מבטיח מי יקבל ראשון את התשלום", מסביר פרנקו, "בדרך כלל מי שדאג להבטיח את עצמו בערבויות אישיות כמו בנקים, אבל גם חברות גדולות".

קונדיטוריית "אצל יהודית" בגן העיר אחרי סגירתה. הבנק לא הסכים להמשיך את תנאי האשראי (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

חברה נוספת שמבקשת ערבות אישית לפני מסירת ציוד למסעדה היא חברת הציוד והמכשור למטבחים "קירוסקאי". לדברי המנכ"ל ירון שפיר, "אנחנו מספקים ציוד ושירות למסעדה, וכשמדובר בסכומים גבוהים, אנחנו מבקשים ערבות אישית. בדרך כלל זה מתקבל בהרמת גבה בליווי המשפט 'מה, אתם לא סומכים עלי? לא מאמינים שיהיה בסדר?', כאילו לא מדובר במאות אלפי שקלים שיכולים לרדת לטמיון".

בלי מנות מעצבנות

לדברי פרנקו, בתקופה האחרונה בולטות כמה תופעות: "הבנקים פחות נדיבים במתן אשראי לענף הזה, ויש גם התנהגות יעילה יותר של בעלי המסעדות: יותר בקרה פנימית, מתקיימים מכרזים לפני בחירת ספקים, ומבחינת הסועדים סולקו מהתפריט מנות יקרות ומעצבנות, כי מבחינה פסיכולוגית לאנשים אין עכשיו סבלנות לזה". עם זאת, פרנקו אינו מאמין שהענף עומד בפני התמוטטות. "ההרגל לצאת למסעדה הוא הרגל חזק מדי", הוא אומר. "ברור שמסעדות במרכזי היי-טק כמו רמת החי"ל והרצליה סופגות כעת מכה קשה, אבל עדיין לא מדובר בקטסטרופה. אני מאמין שנצא מזה בתוך פחות משנה. בצד החיובי, יש פריחה של מזון מהיר ואיכותי, ויש כאלה שמצליחים מאוד דווקא עכשיו".

מהבחינה העסקית, מסעדה היא חברה בערבון מוגבל ולכן נושים בדרך כלל אינם יכולים להניח ידם על רכושו האישי של בעל המקום. הבנקים, לעומתם, יכולים לעשות זאת, מפני שאת ההון הראשוני מגייסים המסעדנים מהבנק באמצעות מתן ערבות אישית. לעתים נדירות, אומר פרנקו, נדרשת פעולה שמכונה בלשון מקצועית "הרמת מסך". "אם מוכיחים שהבעלים מכרו במהירות ציוד שקיבלו בערבות, או העדיפו נושה אחד על אחר מכל מיני סיבות, מבצעים 'הרמת מסך', ואז אפשר להניח יד על הרכוש האישי של בעל העסק", הוא אומר. "יש ספקים שמכונים 'ספקי הקמה', של ציוד למטבח למשל, והם בדרך כלל מקבלים את התשלום אחרי שנה אחת, מפני שרוב המסעדות עדיין עובדות אחרי שנה. אם מסעדה סוגרת אחרי כמה חודשים, ברוב המקרים חברות הציוד הן עדיין הבעלים של הציוד. בכל מקרה זה הפסד, מפני שהציוד חוזר אליהן משומש". שפיר מחזק את דבריו: "צריך לזכור שדי קשה למכור ציוד כזה. אלו לא בדיוק מכוניות משומשות - לא כל אחד צריך מיקסר או תנור תעשייתי".

מעבר לכביש

ומה דינם של הספקים "הקטנים", של ירקות ופירות, בשר או כביסה, קמח ושמן? הם נאלצים לרוב לספוג את החובות, לעתים של עשרות אלפי שקלים. לפעמים הם מתאזרים בסבלנות, וממתינים שהשף השותף או אחד הבעלים יפתח מחדש מסעדה מעבר לכביש בשם אחר, כפי שקורה לא פעם. אבל גם כאן המצב אינו פשוט. לדברי אחד הספקים הנפגעים, שאינו מעוניין להופיע בשמו, "יש דרכים יצירתיות לחמוק מתשלום, כמו למשל לומר שעכשיו זו חברה אחרת, או שיש למסעדה בעלים אחרים. ההיכרות האישית קובעת כאן לא מעט: יש מסעדנים שלא יחמקו מספקים שעמם עבדו במשך שנים, אבל אחרים יאמרו שאין להם ברירה. עברתי השנה כמה חודשים קשים מאוד בגלל סגירתן של שתי מסעדות שונות. יש לי חוב אבוד של עשרות אלפי שקלים. כרגע המסעדנים שחייבים לי כספים מסתתרים, לא עונים כשהם מזהים את שמי בטלפון הנייד. אבל אם הם יפתחו שוב, אני אתיצב שם, זה ברור".

המסעדן הוותיק יורם ירזין, שבבעלותו רשת מסעדות "מוזס", פיצריות "טוני וספה", "קפה איטליה", "זוזוברה" ו"עד העצם", אומר: "חוב של מסעדה לספק הוא עניין לא נעים ומרגיז, אבל הוא לא ימוטט את הספק. חוב של גן אירועים, לעומת זאת, הוא מקרה אחר מפני שאז מדובר בסכומים גדולים מאוד, בערך של מאות מנות לסועדים. מסעדה היא לא עסק גדול כל כך: מדובר בסחורה בסכומים מוגבלים, ואם התשלום לא מגיע בתוך כמה חודשים הספק לא יספק הלאה. גם בעלי המסעדות מגזימים לעתים בקצב הגדילה שלהם - אתה לא יכול להתרחב בלי סוף בפרק זמן קצר, כי אז תהיה חייב לבנקים סכומים גדולים בכל חודש, ואם המסעדה לא תשגשג סיבכת את עצמך. מי שממנף עצמו בצורה מוגזמת ייפגע בתקופות קשות".

מינוף או לא, גורלה של מסעדת "מינה טומיי" בתל אביב נחרץ בגלל מסעדות אחרות של הבעלים שוקי לרר וזוהר אריאלי. השניים ספגו הפסדים כבדים בסניף המסעדה בהרצליה ובשני הסניפים של "אודיאון". סניף "מינה טומיי" בתל אביב היה רווחי ושיגשג, אבל לא הצליח לכסות את חובות המסעדות האחרות. ב-15 בדצמבר החל תהליך כינוס הנכסים של המסעדה, וסופו עדיין אינו נראה באופק. לדברי עו"ד מיה לביא, האחראית על כינוס הנכסים של המסעדה במשרד עורכי הדין שמעוני-לאבל, ההליך עוד נמשך. "מכרנו את נכסי החברה לחברת ריוור, ונחזיר את החובות לפי הסדר: דמי שכירות, רשויות המס, חובות לעובדים וחובות לבנקים".

"זוהר ושוקי הם מסעדנים טובים שמזהים מגמות בשוק", אומר גורם בכיר בתחום המסעדנות שעבד עם השניים, "ואני מאמין שהם יקומו מחדש. אם בוחנים את רשימת אנשי העסקים הבכירים במשק, רואים שיש רבים שנפלו וקמו מחדש. מסעדנות, מבחינה זו, אינה שונה מכל תחום אחר".





(9 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5