"מיס סלואן": להכיר את הפלא השמיני של העולם

יום שישי 23 בדצמבר 2016 00:00 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

המותחן הפוליטי החדש נראה יותר כמו מותחן ריגול סוחף אבל בעיקר מציג את אחת השחקניות המרהיבות של דורנו, שכמו הג'וקר מבאטמן - לא מפסיקה להפתיע



הופכת לסמל של נשיות חזקה בעולם של גברים. ג'סיקה צ'סטיין, "מיס סלואן" (צילום: יח"צ)

קצת אחרי ההצלחה המשוגעת של ״האביר האפל״, כשהגיע גל השנאה הראשון, אחת הטענות החוזרות (והמטופשות) נגד הסרט היו שהתוכנית של הג׳וקר לא סבירה. שלא יכול להיות שהכל אצלו מתוכנן ומחושב, שכולם פועלים לפי מה שהוא צופה שיקרה - שזה אמנם נחמד לתסריט אבל לא משהו שאפשר לקחת ברצינות. זה היה חוסר הבנה מוחלט של הג׳וקר, שכל התפתחות אפשרית בתכנית מתאימה לו ומאפשרת לו לעבוד איתה. חוסר ההבנה הזה הוא בדיוק מה שמאפשר לטיפוסים מסוגו להתל בסביבתו ולצאת מנצח מכל סיטואציה. טיפוסים מסוג זה קיימים במציאות, או לכל הפחות בסרטים מציאותיים יותר מעלילות קומיקס וגיבורי-על. הכירו את ״מיס סלואן״, הסרט שהגיבורה שלו יכולה להתחרות בנמסיס של באטמן בכל הקשור לתמרון אנשים, שמירת הקלפים קרוב לחזה, ויכולת לא רק לתכנן עשרות מהלכים קדימה אלא בעיקר לעבוד נכון מול כל צעד של היריבים שלה באופן שתמיד ישחק לטובתה.

» כל המועמדים לגלובוס הזהב
» "לה לה לנד": מאוהב בעצמו
» "להילחם על זה": 50 גוונים של קלישאה
» "החטאים": הסרט הכי לא ישראלי שיש
» "מסיבת השנה": פוליטקלי קורקט זה לא מצחיק
» "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים": נשנוש בדרך לעיקרית

מדליין אליזבת׳ סלואן (ג׳סיקה צ׳סטיין) היא הלוביסטית הפוליטית הכי קשוחה וחסרת רחמים בכל רחבי וושינגטון הבירה. אף אחד לא ממש רוצה להתמודד מולה, ואפילו להיות חלק מהצוות שלה נדמה תובעני ואכזרי עבור הרוב. כפי שתעיד יד ימינה (אליסון פיל), סלואן לא ישנה ולוקחת את העבודה איתה לכל מקום. אבל מה שעושה אותה כה מבריקה היא המסוגלות הבלתי פוסקת שלה להפתיע, ממש כפי שהיא עושה סמוך לראשית הסרט כשאל שולחנה מגיע הצעה מפוליטיקאי בכיר (סם ווטרסטון). הוא מבקש אותה לסייע לו לגייס קולות נשיים לתמיכה בקמפיין לעידוד נשיאת נשק בארצות הברית. סלואן צוחקת פעמיים, על היוזמה במדינה חולת ההדק ועל הניסיון לתמרן נשים, ומחליטה להיות המתחרה הישירה של הצוות שהופקד על הקמפיין - מי שהיו עד לפני רגע הצוות שלה (כעת בהובלת מייקל סטולברג). היא חוברת אל פירמה חדשה בהנהגת רודולפו שמידט (מארק סטרונג) ואפילו נראה שמוצאת חברה בדמות אחת הלוביסטיות (גוּגוּ אמבתה-רוֹ). האם הכל חלק מהתוכנית שלה לניצחון? או שאולי בכל זאת יש בה צד אנושי שמאיים להיחשף?


יש הוכחות לקיומם של ביצים אצל האישה החזקה הזאת. "מיס סלואן" (צילום: יח"צ)

זהו תסריט ביכורים לג׳ונתן פררה, שמצליח להצטיין בכל מה שכותב יכול להתגאות בו - עלילה מפותלת ומתוחכמת, דיאלוגים שנורים בצרורות, לוחמה פסיכולוגית בין דמויות חכמות, ויצירת מעין מגרש משחקים בו הכללים ברורים מראש אבל אף אחד לא מעוניין לשחק לפיהם. כשתסריט כה קריר ואנאלי פוגש בבמאי חמים ורגשני כמו ג׳ון מאדן (״שייקספיר מאוהב״, ״מלון מריגולד האקזוטי״), התוצאה מאוזנת להפליא. מבין כל הקריירה של מאדן, אולי הסרט שהכי מזכיר את הנוכחי הוא הרימייק שלו לסרט הישראלי ״החוב״, שגם בו כיכבה צ׳סטיין. אלא ש״מיס סלואן״ עולה עליו בכל פרמטר, ומתברג בצמרת סרטיו של הבמאי - גם אם לא בזכותו.

צ׳סטיין, הפלא השמיני של העולם, פרצה כשחקנית מגוונת בתחילת העשור, כולל שישה סרטים מדוברים למדי ב-2011 בלבד, מה שהוביל למועמדות הראשונה שלה לאוסקר, על תפקידה ב״העזרה״. המועמדות השנייה שלה ברציפות בשנה שלאחר מכן, בסרט ״כוננות עם שחר״, סימלה את המעבר לתחום ההתמחות הנוכחי שלה - גילום נשים הפועלות באמביציוזיות בתוך סביבה גברית (למשל ״שנה קשוחה מאוד״, ״מיס ג׳ולי״ וגם ״להציל את מארק וואטני״ בו היא לוקחת פיקוד). ״מיס סלואן״ הוא מהקיצוניים שבתפקידיה, ובו היא מגלמת אישה הבנויה מסטריאוטיפים גבריים, או כאלה שנחשבים כגבריים. בשלב מסוים אחת הדמויות אומרת עליה ש״כל מה שחסר לה הוא זין״, והפעולות שדמותה נוקטת מוכיחות גם את קיומן המטאפורי של ביצים. הופעת המחץ שלה, וגם התסריט המבריק של פררה, לא נוכחים מספיק בעונת הפרסים, מה שעלול לעלות לה במועמדות השלישית לאוסקר. זאת למרות שצ׳סטיין וסלואן כאחת שולטות בכל סצנה ובכל רגע בסרט, והשחקנית מייצרת כל-כך הרבה חשמל סביבה עד כי נדמה שאפשר היה להאיר איתו את כל ארצות הברית, ההולכת ונעשית חשוכה מאז הבחירות לנשיאות.

"מיס סלואן" - טריילר:

בעניין זה, המונח ״טראמפ קארד״, כלומר קלף שליט, נאמר ממש במונולוג הפתיחה וקיבל משמעות חדשה מאז עלה הסרט לאקרנים במולדתו, סמוך להכרזת הנשיא הנבחר של ארצות הברית. יכול להיות שמדובר בנבואה שהגשימה את עצמה, או רק צירוף מקרים לא מאוד משעשע. בין כה וכה הסרט לא חוסך ביקורת מהעולם בו הוא מתנהל - החל מתקיפת הנושא הרלוונטי תמיד של פיקוח על נשק במדינה, המשך בהצגת מנגנונים פוליטיים כחסרי חוט שדרה ערכי, וכלה בשילוב המסוכן בין השניים. כלומר, האופן שבו פוליטיקאים מסוגלים לחבר אחד ועוד אחד ולהגיע לתוצאה שהיא גם שגויה וגם הרסנית.

אבל ״מיס סלואן״ אינו באמת מותחן פוליטי, תת-ז׳אנר שהוא בעצם סוג של אוקסימורון (כי מה יותר משעמם, וגורם לנמנום מקשקשת אינסופית על פוליטיקה?). הסרט הזה הוא יותר בכיוון של מותחן ריגול: סוכנים כפולים, זהויות בדויות, חפרפרות ונאמנויות חצויות, הטמנת מלכודות ליריבים, השלכת בעלי ברית אל קו האש, ואפילו דיון על שימוש בציוד מעקב בשלב מסוים. כשרודולפו שמידט מבקש מסלואן ״להפסיק עם השיט של ג׳יימס בונד״, גם הסרט עצמו מודה בכך. אפשר לראות את היסודות לסרטי מרגלים גם באפיון הדמות הראשית - העבר שלה רק נרמז, הקריירה היא חייה, היא תעשה הכל כדי לנצח, ובכדי להצטיין בעבודתה היא צריכה להיות יותר מאנושית, על-אדם.


כמו ג'יימס בונד, רק במניפולציות פוליטיות. "מיס סלואן" (צילום: יח"צ)

לבסוף, כמו בכל סרט ריגול טוב, גם ב״מיס סלואן״ הגורם המכריע הוא הגורם האנושי. לא משנה כמה תתכנן ותתחמן את דרכך לניצחון, תמיד יקרה משהו בלתי צפוי, גם עם האנשים הצפויים ביותר. היכולת לרתום אליך את הכאוס שבדיוק התרחש אצלך, או אצל יריבך, הוא המפתח לניצחון. והרגעים בהם אנשים פתאום מתנהגים כמו אנשים, כשרגשות גולמיים מאיימים להתפרץ ולסדוק את החזות הרובוטית בה מבוצעות הפעולות בסרט וקרבות הסיף המילוליים מוחלפים בשתיקות שוות זהב, הסרט הזה הופך פתאום ממרשים למרהיב באמת.

"מיס סלואן" - איפה ומתי לראות?


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5