"ארץ אוז": הרפתקה קסומה שמכבדת את המקור

יום חמישי 07 במרץ 2013 07:48 מאת: אור סיגולי, עכבר העיר

הבמאי סם ריימי גייס שורה של כוכבים בדמות ג'יימס פרנקו, מילה קוניס, מישל וויליאמס ורייצ'ל וייס, כדי לספר את סיפורו של הקוסם מארץ עוץ לפני בואה של דורותי מקנזס. התוצאה כה עתירת דמיון עד כי ניתן לסלוח לסרט על פגמיו וחובה לראותו באיימקס של ראשל"צ


מילה קוניס וג'יימס פרנקו ב"ארץ אוז"

(צילום: יח"צ)

פרסומת

בכל שנה הקיץ מקדים יותר ויותר. את זאת אנחנו יודעים לא על פי הטמפרטורות ואחוזי הלחות, אלא על פי מפת הפצת הסרטים. בכל שנה נדמה שסרטי האקשן וההרפתקאות המיועדים לקהל הצעיר מתחילים את התקפתם משולשת המימדים עוד באביב. בשנה שעברה הקיץ נפתח בחודש מאי עם ההימור הגדול של דיסני ״ג׳ון קרטר״ שהקדים את כל חבריו בכמה חודשים. הסרט עצמו, שנעשה בהשקעה של כ-200 מיליון דולר, התרסק בקול גדול ונחשב לאחד הכשלונות הקופתיים המהדהדים ביותר בדברי ימי הקולנוע.
גם השנה אולפני דיסני ממהרים להיות הראשונים שפותחים את סרטי הקיץ, והפעם עם ״ארץ אוז״, מין פריקוול לספר ולסרט המפורסמים ״הקוסם מארץ עוץ״. לא יהיה זה הימור פראי מדי לומר שישנם לא מעט בעלי מניות בחברת דיסני שכוססים ציפורניים בלחץ אל מול יציאת הסרט לאקרנים, בוודאי בהתחשב בחבטה לה זכו עם ״ג׳ון קרטר״.

» ארץ אוז - כל הפרטים
»
הצצה מורחבת אל הדמויות

״ארץ אוז״ הולך על הכי גדול שיש. שלושה מימדים, טכנולוגיית איימקס וסיפור שנמשך על פני מעל שעתיים. הסרט גם מגובה בשחקנים הנחשקים ג׳יימס פרנקו (״כוכב הקופים: המרד״), מילה קוניס (״טד״), מישל וויליאמס (״השבוע שלי עם מרילין״) וזוכת האוסקר רייצ׳ל ווייז (״הגנן המסור״). הבימוי הופקד בידיו של סם ריימי שהתחיל את דרכו כבמאי סרטי אימה שהפכו לקאלט (סדרת ״מוות אכזרי״) והמשיך בהחייאת סדרת ״ספיידרמן״ עם טובי מגוויר בעשור הקודם.

"ארץ אוז" - הטריילר:



מנקודת המבט של צופה הקולנוע, אותם ראשי אולפני דיסני שהוזכרו מקודם יכולים להרגע. ״ארץ אוז״ הוא סרט הרפתקאות ופנטזיה שנותן הרבה יותר ממה שמצופה ממנו. האקשן מרהיב, האפקטים נפלאים וחווית תלת המימד והאיימקס בהחלט מצדיקה את הנסיעה למתחם יס פלנט בראשל״צ. אם כבר לראות את הסרט הזה, אז רק בתנאים האופטימליים ביותר. דגדוג של התרגשות בגוף מובטח.

משמרי האגדות


אחד הטרנדים הבולטים ביותר של הוליווד לאחרונה הוא טייק-אופים או יותר נכון ״דמיון מחודש״ על אגדות ילדים. בשנה שעברה היו לנו שני סרטי שלגיות (״מראה מראה - הסיפור האמיתי״ ו״שלגיה והצייד״) וממש לאחרונה נחשפנו לאקשן החביב של ״ציידי המכשפות״ המבוסס על דמויותהם של עמי ותמי. על אף ש״הקוסם מארץ עוץ״ מודרני מדי בשביל להחשב אגדה באופן הקלאסי (הוא פורסם לראשונה ב-1900) הוא קרוב מספיק כדי להחשב ככזה. כמוהו גם ״פיטר פן״ ו״ההוביט״.

קל להבין למה הוליווד פונה בתקיפות לכיוון הזה. כתעשייה שמפחדת מרעיונות מקוריים כמו מאש וכבר כתשה את ספרי הקומיקס ומשחקי המחשב, אגדות הילדים - שבזכות יושנן לרוב אין עליהם זכויות יוצרים - הן קרקע פורייה למעשיות נוסח הוליווד. ״ארץ אוז״ הוא בדיוק כמו הסרטים שהוזכרו: שימוש בעולם מוכר, מפורסם ואהוב על ילדים ומבוגרים כדי לרקוח עלילה חדשה שתביא את הצופים לבית הקולנוע. אם נימה של ציניות נשמעת בדברי, זה אולי נכון באופן כללי אך לא לסרט אליו התכנסנו, כי למרבה השמחה בהחלט מדובר בחוויה כיפית במיוחד שאינה מבזה את המקור או מתעללת בזכרונות הילדות שלנו כפי שנאלצנו לפגוש בגרסת טים ברטון ל״אליס בארץ הפלאות״ לפני כשנתיים.

״ארץ אוז״ מתחיל בכלל כהומאז׳ לסרט האהוב משנת 1939: שחור-לבן, מסך מרובע ורקעים מצויירים שמחזירים אותנו לחוויית הצפייה הישנה. כל זה ישתנה תוך כעשרים דקות כאשר אוסקר הקוסם - המכונה ״אוז״ - ינשא על כנפי הוריקן אכזרי אל הארץ הקסומה שנשלטת על ידי מכשפות ומנצ׳קינים. שם יאלץ הקוסם לקרוא תגר על כח אפל שפשה על הממלכה ולהחזיר את הסדר על כנו.

תסריט מקורי במיוחד לא תמצאו בסרט אבל הבחירה בבמאי סם ריימי התבררה כמוצלחת במיוחד. רגעי הקיטש הסנטימנטליים מאוזנים בסצנות אקשן מסחררות, רגעים ילדותיים מתחלפים בהומור מצויין ובאפקטים מרהיבים. אפילו תקבלו במתנה את הסיפור של המכשפה הרעה מהמערב שגולמה על ידי מרגרט המילטון באיפור ירוק בסרט המקורי.

בצילו של טים ברטון



בפן השלילי מתברר שדווקא ג׳יימס פרנקו לא לגמרי מצליח לסחוב עליו את המטען שנערם על כתפיו והוא מעצב דמות זחוחה מדי שקשה להתחבר אליה. מתמיהה במיוחד העובדה הזו בהתחשב בכך שלזכותו נרשם ״127 שעות״ ובו הצליח להחזיק לבדו סרט שלם תקוע בנקיק מדברי. בנוסף, הסרט ארוך מדי ועלילת המכשפה הצעירה שפוסעת במודע אל הצד האפל מקבל משקל גבוה מדי שמייצר חוסר איזון בסרט, שלעיתים נדמה כי הוא מעט הולך במעגלים עד לרגע הסיום.

דבר שלישי ואחרון שהיה אפשר לשפר הוא המוזיקה שהלחין דני אלפמן. אלפמן הוא אחד מהמלחינים העסוקים ביותר שעובדים כיום אבל כל השנים שבהם עבד צמוד עם הבמאי טים ברטון (לו הלחין את כל סרטיו מלבד ״אד ווד״) הפכה את המוזיקה שלו לממוחזרת ולצופי הקולנוע האדוקים ביניכם הצלילים יישמעו מוכרים מדי. זה חבל כי הושקעו כל כך הרבה מחשבה ודמיון בשאר האלמנטים, שהמוזיקה יכלה לתרום יותר במקום להביא למקומות מוכרים.

יהיה מעניין לדון האם הסרט רומז משהו גם על האומה האמריקאית, על בחירתה בגיבורים וביחס של הוליווד לנשים, אבל את כל זאת אפשר לשמור להזדמנות אחרת. כרגע הדבר הנכון יהיה להרכיב את משקפי תלת המימד ולתת לסם ריימי לקחת אותנו למסע סוחף ומצמרר בארץ אוז.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5