"כלים שלובים": גם בהוליווד הכיבוש משחית

יום ראשון 02 בדצמבר 2012 11:09 מאת: אדוה לנציאנו, עכבר העיר

הבמאי ירון זילברמן ליקט יחדיו שחקנים ישראלים ואמריקאיים לדרמה מוזיקלית על חברי רביעייה קלאסית שעומדת בפני טלטלות. אך התסריט העצל והבימוי הטלוויזיוני מחלצים הופעות קטנות משחקנים גדולים כמו פיליפ סימור הופמן וכריסטופר ווקן


לנצח כינור שני. פיליפ סימור הופמן

(צילום: יח"צ)

פרסומת

תמיד נחמד לראות אנשי קולנוע ישראלים שמצליחים בהוליווד. במאי ישראלי שיכול ללהק שחקנים גדולים כמו כריסטופר ווקן ופיליפ סימור הופמן לסרט שלו, הוא מקור לגאווה ואף לתקווה. כך עשה ירון זילברמן בסרט הביכורים העלילתי שלו "כלים שלובים", הפקה הוליוודית עם זווית ישראלית משמעותית, בצורת שתיים מהמפיקות ושניים מהשחקנים – מארק איווניר ולירז צ'רכי. עם ווקן והופמן שמופיעים לצידם, נראה שזילברמן בהחלט כבש את הוליווד. אבל האם גם כאן הכיבוש משחית? "כלים שלובים" לא כתוב כמו סרט הוליוודי קלאסי ולא בהכרח עונה לתכתיבים שלה. הוא מציג מבנה שונה, אולי אפילו משונה, ואם נאהב אותו או לא, אין ספק שמדובר בהישג.

» כלים שלובים - כל הפרטים

במרכז הסרט רביעיית המיתרים "פוגה", שפועלת יחד 25 שנים. חילוקי הדיעות האמנותיים שיש ביניהם מתגמדים לעומת היכולת שלהם לנגן כגוף אחד. אבל זו מועמדת במבחן כשלפני פתיחת סיבוב ההופעות שלהם הצ'לן פיטר (ווקן) אובחן כחולה פרקינסון. למרות שהמחלה בשלביה הראשונים, הוא מתקשה לנגן ומבקש לפרוש מהרביעייה ולמצוא לו מחליף.

שלושת הנגנים האחרים מושפעים מכך קשות, ובראש ובראשונה הכנר השני רוברט (הופמן) שרואה בפרישתו של פיטר הזדמנות לשינוי סדרי עולם ברביעיית המיתרים, ומביע את שאיפתו להפוך לכנר ראשון. אשתו ג'ולייט (קתרין קינר), נגנית הויולה של הקוורטט שרואה בפיטר את המנטור שלה, נחרדת מחוסר הרגישות של רוברט ואף מבהירה לו שהוא לא יהיה כנר ראשון מספיק טוב. הדבר יוצר קרע בין בני הזוג, שמוביל את רוברט לזרועותיה של פילאר (צ'רכי), שותפתו הלטינית לג'וגינג. רוברט לא מתאמץ להסתיר את הבגידה, והקרע בין השניים רק הולך ומעמיק. דניאל (איווניר), הכנר הראשון, אף הוא לא מגיב היטב לדרישתו של רוברט, ואולי בתגובה לכך נענה לחיזוריה המתמשכים של אלכסנדרה (אימוג'ן פוטס), בתם של ג'ולייט ורוברט, שסוחבת שנים של תסכול מהוריה הנעדרים. הגילוי של יתר חברי הקוורטט את רומן ה"מאי-דצמבר" מוביל למריבות נוספות עד שרגע לפני היציאה למסע ההופעות, נראה שהקוורטט היציב עומד להתפרק ולהתרסק.

הרביעייה הקאמרית. "כלים שלובים" - הטריילר:

בסרט העוסק במוסיקה, טוב לראות שהמימד שעובד בו היטב הוא זה המוסיקלי. את "כלים שלובים" מלווה בעיקר היצירה אופוס 131 של בטהובן, הן כשפיטר מדריך את כיתת התלמידים שלו ללמוד אותה, והן בכך שהיא היצירה הפותחת את הופעת הקוורטט. העובדה ששבעת חלקיה של היצירה אמורים להתנגן ברצף של 40 דקות משפיעה באופן ישיר ומעניין על עלילת הסרט, ומוסיפה לו שכבה של עומק במקומות בהם הוא חסר אותה. גם המטאפורה העיקרית של הסרט לפיה חוסר תפקוד של אחד הנגנים מפרק את היצירה כולה – עובדת הן ברמה המוסיקלית והן ברמת היחסים הבין-אישיים של חברי הקוורטט. בכך הסרט בהחלט מצליח להעביר את הנקודה שלו.

גם מבחינה מבנית, נראה שהסרט מנסה לתפקד כמו יצירה מוסיקלית. כל אחד מהנגנים מקבל קו עלילה עצמאי כשכל הארבעה כנראה אמורים להתחבר לעלילה אחת מגובשת. כאן "כלים שלובים" לא מצליח להשיג את האפקט המבוקש, שכן בניגוד ליצירות מוסיקליות, בהן כל אחד מהכלים חיוני לשלמות היצירה, כאן ניתן היה להשמיט כל אחד מקווי העלילה העצמאיים, והסרט היה מסתדר בלעדיו. הסיפור המרכזי לא היה מתמוטט במקרה בו אחד מסיפורי המשנה היה נדחק החוצה. במובן זה, הסרט דומה יותר לפרק בסדרת טלוויזיה. הוא עוקב בצורה שוויונית למדי אחרי כל אחת מהדמויות, לא מתחיל בנקודה ספציפית מדי וגם לא ממש נגמר בשום מקום. עבור הצופה האפיזודיאלי שסובל מהפרעת קשב וריכוז, הסרט יעבוד היטב, כיוון שהוא מדלג בין קווי עלילה שונים וכמעט בלתי תלויים, שבכל אחד מהם מתחולל מאורע דרמטי אחד מרכזי.

בחיפוש אחר גיבור


אלה מאיתנו שיחפשו את גיבור הסרט יופתעו. הגיבור הוא לא אחת הדמויות המרכזיות, אלא הקוורטט עצמו. במובן זה ברור על מה הסרט, אבל לא על מי הוא. כל אחד מחברי הקוורטט מתפקד כדמות משנה. לכל אחד מהם סיפור משלו, כשהאינטראקציה בין הדמויות והקשר בין הסיפורים הם על גבול השרירותי. גם בניית הדמויות לוקה בחסר – הן לא מקבלות עולם פנימי או רצונות סמויים, והאיפיונים שלהן נאמרים בקול רם, בדיאלוגים פשטניים שכל תפקידם הוא להעביר מידע. רק מפעם לפעם מבט מיוסר שמפציע על פניו של ווקן ואיפוק שקט שהוא מפגין, משווים לדמותו רבדים נוספים לאלו המדוברים בגלוי. מצער לראות אסופה של ארבעה שחקנים מעולים בהופעה שהיא אמנם לא מחפירה, אבל בהחלט חלשה ביחס לעצמם.

ריבוי נקודות המבט מוביל לכך שאף אחת מהדמויות לא מצליחה להחזיק את הסרט על כתפיה. סיפור האהבה של דניאל ואלכסנדרה לא אמין וסובל מעצלנות תסריטאית, והסיפור של ג'ולייט לא מקבל מספיק דרמה כדי לשמור על עניין. כך גם עלילתו של פיטר, שחיפוש הצ'לן המחליף והגעגועים לאשתו שנפטרה הופך את כוס היין שהוא חולק עם וואלאס שון (הזכור בתור ויזיני מ"הנסיכה הקסומה") לחלק המרגש ביותר בסיפור שלו.

#alt
כמו כלים שלובים. מימין: קינר, ווקן, הופמן ואיווניר (צילום: יח"צ)


באשר לרוברט - ברוכים הבאים לדמות העגולה היחידה בסרט, אבל גם למטאפורה השקופה ביותר בו. הופמן הוא שחקן משנה מובהק. רבים מתפקידיו לאורך הקריירה הן של דמות משנית, והופעותיו הרימו את הסרטים בהם השתתף בכמה רמות. במקביל, גם רוברט בתור כנר שני נפלא הוא מה שהופך את "פוגה" לקוורטט מצויין, כיוון שכפי שנאמר בסרט, הכנר הראשון הוא תמיד מוצלח, ורביעיות מיתרים קמות ונופלות דווקא על כשרונו של הכנר השני. ההקבלה מוגשת באופן כל כך ברור מאליו, עד כי התחושה היא כמעט כמו לצפות בסרט בו הופמן משחק בתפקיד עצמו, כשחקן שמאס בתפקידי משנה.

הניסיון של זילברמן להעמיד כגיבור קבוצה ולא אינדבדואל מעביר רעיון ייחודי, ויוצר סרט בעל מבנה לא שגרתי. אבל אלו לא מספיקים כדי להפוך את "כלים שלובים" ליצירה מגובשת. זאת משום שעל אף שהקונספט דורש את ההפך, אתם עשויים למצוא את עצמכם משוועים לגיבור אנושי במהלך הצפייה.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(9 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 15/01/2013 15:09:37

  • 04/12/2012 00:18:03

  • 03/12/2012 00:16:25

  • 02/12/2012 20:30:08

  • 02/12/2012 19:22:58

  • 02/12/2012 18:18:59

  • 02/12/2012 17:23:07