סרטים

עדכנו אותנו




"המילים": הבטחות גדולות ללא כיסוי

יום ראשון 09 בספטמבר 2012 16:44 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

ההפתעה המשמחת היחידה ב"המילים" היא שהוא לא מבוסס על מילים של ספר. בראדלי קופר מתבקש לחזור לקומדיות, אוליביה וויילד מתבקשת לחזור ל"האוס" וג'רמי איירונס מתבקש למצוא תסריט שגדול מספיק למידותיו



הצלחות מינוריות, פיהוק מאז'ורי. "המילים"

(צילום: מתוך הסרט)

פרסומת

סרט קולנוע העוסק בעולם הספרות מתחיל מנקודת מוצא מאוד בעייתית. ראשית, מדובר באם כל הקלישאות, שבשנים האחרונות מעטים יצאו ממנה מנצחים. סרט על כתיבה ותהליך יצירתי הוא כבר מזמן לא ארס-פואטי או אינטר-טקסטואלי ושאר מילים גבוהות, אלא יותר בכיוון של נבירה מייגעת ומתועדת של יוצר הסרט בתוך עצמו. ואם שמו של היוצר הוא צ'רלי קאופמן, למשל, מיוחד זה לא יהיה. בנוסף, למרות שהקשר בין המדיומים הסיפוריים עתיק כמו אמנות הקולנוע עצמה, נדמה שעדיין לא נמצאה הדרך האידיאלית לקשר ולגשר על ההבדל המהותי בין ספרות וקולנוע – האחת מבוססת על טקסט בלבד, בעוד השני הוא שילוב בין קול לתמונה.

עד היום, הרעיון המבריק ביותר עליו חשבו התסריטאים הגדולים ביותר בבואם לעבד ספר למסך הגדול, הוא שימוש בווייס-אובר שיקריא את האירועים, עד שהם לובשים צורה והופכים לסרט. הטריק הזה מאוד מגושם וחסר חן, אבל העובדה היא שמשתמשים בו עד היום. לכן, כאשר סרט כמו המילים לוקח את כל הבעייתיות המובנית הזאת ומעלה אותה בחזקת שלוש, קשה שלא לסיים אותו בתחושת בלבול ודיס-אוריינטציה.

» המילים – כל הפרטים ומועדי הקרנה

תחילת הסרט בכנס ספרותי רב גינונים, בו סופר מפורסם בשם קליי המונד (דניס קוויד) מציג את ספרו החדש - "המילים". הוא עומד מעל דוכן ומתחיל בהקראת הפרק הראשון. קולו הופך לקריינות, וכצפוי, אנו רואים את המילים שלו הופכות לתמונות נעות. עלילת הספר נוגעת לסופר מפורסם, בדיוני הפעם, בשם רורי ג'נסן (בראדלי קופר), המנסה להגשים את חלומו ולהפוך סופר דגול כמו אלה שהוא מעריץ. בעת ירח הדבש שלו ושל זוגתו (זואי סלדנה) בפריז, היא רוכשת עבורו תיק עור ישן ובלוי, בשביל ההשראה. ג'נסן אכן מוצא בתיק את כל ההשראה שהוא צריך – בתא סודי, על גבי דפים מצהיבים, נכתב הסיפור הכי מדהים שהוא קרא בחייו. הוא מחליט להגיש את הספר לבתי הוצאה לאור, כאילו היה שלו, והופך במהרה לאחד הסופרים המוערכים של דורו. אך מלבד המצפון שלו שמתחיל להציק, גם גבר זקן ומסתורי (ג'רמי איירונס) נדחף אל חייו ומאיים למוטט את ההצלחה. כאן אנו צוללים פנימה אל סיפורו של הזקן, שהוא למעשה סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. כל זאת כאשר המסגרת הראשית זוקפת ראש מעת לעת, כשבחורה צעירה וחטטנית (אוליביה וויילד) מתקילה את הסופר המפורסם (זה האמיתי) בערב השקת ספרו.

נינוח להדהים ורגיל להטריד. המילים - טריילר:

ההפתעה היחידה שהכין הסרט לקהל שלו, היא שהוא עצמו אינו מבוסס על שום רב מכר חובק עולם. זוהי בכורת הבימוי של בריאן קלוגמן ולי סטרנת'ל, על פי תסריט מקורי של השניים, המוכרים בעיקר בזכות עבודתם על "טרון: המורשת". למרות שאין שום פרמטר בסרט שראוי לגנאי, אולי להיפך, בהסתכלות רחבה וכוללת יותר לסרט יש נטייה שחוזרת על עצמה לייצר ציפיות ולא לעמוד בהן. באופן ספציפי יותר, מדובר ברצף של הצלחות מינוריות עד סבירות, שאינן מתגבשות ליותר מלכדי חוויה עקרה.

ההצלה של איירונס



המבנה השכבתי של הסרט לא תורם לו דבר. סיפור המסגרת - סופר שבע שמגיע להקראה של ספרו החדש ונתקל בצעירה מעוררת עניין - לא מצליח לרתק בשום שלב. כשהוא ברקע, כמו בחצי הראשון, זוהי בעצם קריינות מעיקה שאין בה צורך. אם השחקן טוב מספיק, וג'רמי איירונס תמיד טוב מספיק, למה צריך שקול חיצוני יספר לי איך  איירונס מרגיש? רואים זאת בפניו. המצב מחריף כיוון שהכל נבנה לקראת שיא שמבושש להגיע, כך שכמעט כל דבר שקורה הוא בגדר אכזבה. "המילים" הוא בסופו של דבר מעגל, או יותר נכון ספירלה, של אשמה: סופר שחש אשם על מעשיו, שכתב ספר על סופר שחש אשם על שגנב ספר של מישהו, שגם הוא בתורו יצר מתוך אי יכולת להתמודד ולהכיל את רגשותיו, העיקרי בהם הוא אשמה. כשאנו צוללים מטה בגרם המדרגות המעוקל הזה, מובטח לנו שבסופו נמצא אוצר דרמתי גדול – אולי אפילו גאולה. אך כשנטפס חזרה מעלה עם הסיפורים שיתחילו להיסגר ולהתקפל האחד לתוך השני, שום אמת כבירה לא מתגלה. כיוון ששלושת הסיפורים מהדהדים זה את זה במקרה הטוב, שלא לומר זהים תמתית, נדמה שאחד מהם מיותר - ודי ברור שזהו הרובד העליון ביותר.

עוד ציפייה שהסרט נוטע בצופיו, קצת ביומרנות יש לציין, היא איכותו של הסיפור הגנוב. פרשיות פלגיאט הן מרתקות מטבען, כך שברגע שמתגלה הסיפור בתוך התיק - הכל מתחיל לתקתק והסקרנות הטבעית מתעוררת. הספר אותו כתב רורי ג'נסן מוזכר כל העת כיוצא מגדר הרגיל, התגובות של אנשים אליו הן כאילו חזו בחזרתו המיוחלת של ישו ובאופן כללי נוצר הרושם כי מדובר בסיפור הטוב ביותר אי פעם. אבל כשאנו נחשפים לחלקים ממנו אפשר להרים גבה או שתיים. וכשמגיע תורו של הזקן לשטוח בפנינו את האירועים שהובילו לכתיבת הסיפור עצמו, לא נותר אלא לתהות מי הם האנשים האלה שכה התרגשו מהסיפור, והאם הם לא קראו ספר או ראו סרט בחייהם. כמובן שאת היצירה במלואה אנו לא זוכים להכיר, אבל אם מדובר בקווים כלליים של מלודרמה סטנדרטית, אין בליבי שום תחושת פספוס.

"המילים", על אף שמו, אינו נותן דגש מיוחד לשפה או מציע שורות דיאלוג בלתי נשכחות. גם לא רגעים קולנועיים חד פעמיים או אפילו תצוגות משחק מהפנטות. ג'רמי איירונס בולט מעל כולם, אבל אצלו הופעה טובה מאוד היא כבר מזמן סטנדרט. קוויד קצת אנמי, וויילד לא מאוד מפתה בתור הדמות הפתיינית, סלדנה טיפה מגזימה ובעיקר שוטפת כלים רוב הסרט ובראדלי קופר – אוי, בראדלי קופר. בתור שחקן של קומדיות מטופשות (“בדרך לחתונה עוצרים בוגאס”) או סרטי אקשן מטופשים (“צוות לעניין”), עוד אפשר לקבל אותו. אבל תפקיד דרמתי שדורש הבעת רגשות והסתרתן לסירוגין, תוך שיקוף עולם פנימי סוער ומלא מאבקים, עדיין קצת גדול עליו. עם זאת, כמו כל דבר אחר בסרט, רע הוא בטח לא. ממש כמו שהסרט עצמו לא משעמם עד כדי נמנום, חלילה, אלא פשוט נינוח בצורה מטרידה וחסר ייחוד להדהים.

המילים – מועדי הקרנה





תגיות: אוליביה וויילד, אורון שמיר, בראדלי קופר, ג'רמי איירונס, המילים, זואי סלדנה

(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5