סרטים

עדכנו אותנו




"רווקה פלוס": מראה מול פרצופה של חברה נואשת

יום חמישי 23 באוגוסט 2012 06:52 מאת: נטע אלכסנדר, עכבר העיר

דובר קוסאשווילי עושה הכל כדי לעצבן, להכעיס ולהטריד את צופי "רווקה פלוס", אבל מצליח להעלות כמה שאלות חשובות. מרוץ הילודה הישראלי נראה מגוחך מאי פעם, והחברה מצטיירת כלחוצה הרבה יותר מהרווקה



רווקה בחברה נואשת. יעל טוקר ב"רווקה פלוס"

פרסומת

נדיר מאוד שסרט ישראלי מצליח לעורר סערה בטרם עלייתו לאקרנים. אודם של יהונתן סגל ו"ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי מעידים כי הסרטים המקומיים הבודדים שזוכים לאלפי מילים וטורי "בעד" ו"נגד" בעיתונים עוסקים בדרך כלל בכיבוש והשלכותיו. מבחינה זו רווקה פלוס, סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, יצר תקדים מעניין: זהו אחד הסרטים הבודדים שאין בהם שום התייחסות לפוליטיקה המקומית, ובכל זאת הוא הצליח לעורר גלים ולהקים לו לא מעט שונאים (ובעיקר שונאות) שטענו כי הוא לוקה בסקסיזם ובמיזוגיניה שגורמים לסרטיו של לארס פון־טרייר להיראות כמו "בת הים הקטנה".

רווקה פלוס - כל הפרטים ומועדי הקרנה

הדיון הציבורי הוא הישגו העיקרי של "רווקה פלוס", שעושה הכל כדי לעצבן, להכעיס ולהטריד את צופיו. במבט ראשון יהיה מוזר להשוות את הסרט הפרוע הזה, שמשתמש בהומור של סרטי בורקס וכולל סצנת עירום של רובי פורת-שובל וכמה מסצנות הסקס המדכאות ביותר שנראו בקולנוע הישראלי, להנותנת, סרטה המוערך של הגר בן-אשר שהוקרן בפסטיבל ירושלים בדיוק שנה לפני סרטו של קוסאשווילי. אבל קשה להתעלם מכך שמדובר בשתי יצירות שמבקשות לזעזע את צופיהן כדי למתוח ביקורת חריפה על החברה הישראלית הפטריארכלית. בעוד ש"הנותנת" מאמץ את האסתטיקה והקצב של סרטי ארט-האוס, עם שוטים איטיים ויפהפיים, "רווקה פלוס" שואב השראה מהמראה המחוספס של סרטי בורקס ובכך מונע מצופיו את האפשרות לברוח מהתוכן הקשה באמצעות הנאה אסתטית.

"רווקה פלוס" מתייחס לצופיו כמו אל שק אגרוף: הוא חובט בהם בכל הכוח בסצנה הראשונה, ולאט לאט מגביר את עוצמת החבטות. כשאין פריימים מהודקים או שימוש במוזיקה שעוזרים לרכך את הכאב, חוויית הצפייה היא מזוכיסטית מתחילתה ועד סופה; כמו הגיבורה זהבה לוי (יעל טוקר), רווקה ירושלמית שאמה האלמנה (רובי פורת-שובל) מנסה לכפות עליה להיכנס להריון, גם הצופה עובר תלאות וייסורים בשם הדרישה ל"פרו ורבו".

» רובי פורת-שובל שלמה עם סצנות העירום. ראיון
» פאדיחה בקנה מידה לאומי: הביקורת של אורון שמיר

רווקה פלוס - טריילר:



הגרסה הנשית של איוב



אחת הסיבות לכך שצופים רבים עלולים להירתע מ"רווקה פלוס" היא הטון המשועשע והמופרך של הסרט. במקום לשחזר שוב את הסגנון הדרמטי והמדכא של חתונה מאוחרת, קוסאשווילי בחר להמשיך את הקו הפרוע והוולגרי של "מתנה משמים", והתוצאה מבלבלת: סצנות קשות של אונס אלים, סחיטה רגשית וסקס נטול אהבה חולפות מול עינינו לצד בדיחות, רגעים מופרכים ודמויות משנה גרוטסקיות. אם זה היה סרט ביכורים של במאי עלום שם, הבלבול הזה יכול היה להתפרש כבוסריות, אבל קוסאשווילי כבר הספיק להוכיח שהוא יודע לספר סיפור.

החיבה לפרובוקציות מאפשרת לקוסאשווילי ללכת עד הסוף: להפוך את הגיבורה שלו למעין גרסה נשית של איוב, להגחיך את מרוץ הילודה הישראלי ולייצר סרט שאין בו דמות אחת מעוררת אמפתיה. זהבה, הגיבורה האומללה שנשלטת על ידי השקר של אמה – אשר מתחזה לחולת סרטן - היא דמות קשה לעיכול. בניגוד לסרטים הוליוודיים שהציגו את הקריירה כמכשול העיקרי לאימהות וחיי משפחה (ע"ע השטן לובשת פראדה), לגיבורה של "רווקה פלוס" בקושי יש הכנסה קבועה, שלא לדבר על "קריירה". זהבה עובדת כעוזרת גננת שנתונה לחסדיה של גננת עם הפרעת אישיות ומבלה את רוב ימיה בניסיון למנוע מהילדים להרביץ אחד לשני. בעולמו של קוסאשווילי זוהי עבודה משפילה, רפטטיבית ונטולת כל אתגר.

הסירוב של קוסאשווילי לספק לנו "סיבה" לשאלה מדוע בעצם זהבה לא רוצה להפוך לאם (מעבר לעובדה שהיא מתקשה למצוא בן זוג) הופך את התפיסה הישראלית השלטת על פיה: במקום לתרץ מדוע אשה לא רוצה ילדים, "רווקה פלוס" מנסה לשאול למה בעצם נשים חשות חובה ללדת. למעט זהבה ואמה, הדמות הנשית המרכזית בסרט היא דליה (מיכל ינאי), אשה נשואה שלא מצליחה להיכנס להריון. דליה היא תמונת ראי של זהבה: בלונדינית נשית ומטופחת שמוכנה לעשות הכל – כולל הכל – כדי להפוך לאם, ובמסגרת האובססיה שלה (שגם היא מוצגת כעובדה, מבלי לספק שום נימוק או רקע פסיכולוגי לצורך הנואש שלה בילד) היא מבקשת מזהבה להיות אם פונדקאית.


מראה מול פרצופה של החברה הישראלית. יעל טוקר ב"רווקה פלוס" (צילום: יח"צ)

הדרך לגאולה עוברת בחדר היולדות

"רווקה פלוס" מתייחס למסורת של סרטים המשתמשים בהריון ולידה כמכשיר לגאולתו של הגיבור. בעוד שבקולנוע הישראלי אין הרבה התייחסויות לאופן שבו הריון גואל את הגיבורה הנשית מייסוריה, הוליווד מספקת לא מעט נרטיבים כאלו, כולל שוברי קופות כמו ג'ונו או הדייט שתקע אותי. אבל אצל קוסאשווילי לידה מובילה לגאולה בערך כמו שמוות מוביל לגאולה ב"התגנבות יחידים". באופן מעניין, סצנות הסיום של שני הסרטים הללו וגם של "חתונה מאוחרת" מבוימות באופן דומה – הגיבורים מובלים כצאן לטבח אל עתיד מדכא וקודר. אירועים משמחים כביכול כמו חתונה או לידה הופכים למטאפורה של מוות וכניעה למכבש הלחצים החברתי והמשפחתי.

נדמה שאין דבר שמפחיד יותר את דובר קוסאשווילי ואת הגיבורה של "רווקה פלוס" מחיבוק הדוב של המיינסטרים. "רווקה פלוס" הוא לא העולם מצחיק של שמי זרחין, שנוגע גם הוא בתמה של הריון כאפשרות לגאולה. זהו סרט מאתגר שמציב מראה מול פרצופה של החברה הישראלית, שמשום מה משתוממת פעם אחר פעם לנוכח הדיוקן המעוות, המכוער והשוביניסטי שניבט ממנה.

רווקה פלוס - מועדי הקרנה

רווקה פלוס. בימוי: דובר קוסאשווילי. ישראל 2012, 90 דקות.





תגיות: דובר קוסאשווילי, יעל טוקר, נטע אלכסנדר, רווקה פלוס

(9 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5