סרטים

עדכנו אותנו




"הוואלס האחרון": ביצוע נפלא של באסה קיומית

יום חמישי 23 באוגוסט 2012 00:50 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

שרה פולי מוותרת על האהבה ומותירה את הצופים עם שברים של אשליות. גם החיים כאלה, אבל בשביל מה אנחנו הולכים לקולנוע?



סרט שלא מאמין באהבה? הוואלס האחרון

(צילום: מתוך הסרט)

פרסומת

יכול להיות שהקולנוע לא מאמין יותר באהבה? לא סתם אהבה, אהבה גדולה מהחיים. אתם יודעים, כמו בקולנוע. נדמה שיותר ויותר סרטים מהעת האחרונה מציגים תמונה עגומה למדי בכל הנוגע לרומנטיקה ולזוגיות, לפחות במובן האידאי שכל כך ניסו להשריש ולקעקע בתודעה של כולנו מאז שנוסדה הוליווד. זה הבליח קצרות בעד החתונה זה יעבור, קומדיה שירדה מן האקרנים זה עתה, שבו ג'ייסון סיגל ואמילי בלאנט מצויים בזוגיות ארוכה ומלאת אהבה, אך נטולת ילדים או חתונה; וזה מגיע למעין שיא של דכדוך בהוואלס האחרון, סרט שמוגדר מבחינה טכנית דרמה קומית רומנטית, אבל למעשה חף מרומנטיקה. ואם סרטים לא מאמינים יותר ב"אהבה של סרטים", אז מה הטעם באשליה הכי מתוקה שלשמה בכלל קיימת אמנות האשליות?

הוואלס האחרון - כל הפרטים ומועדי הקרנה

"הוואלס האחרון" מתרחש בקנדה ועוסק בזוג נשוי וחמוד (מישל וויליאמס וסת רוגן), שעומד במבחן כאשר האשה נדלקת על השכן הלוהט (לוק קירבי, החתיך החדש של הוליווד). אני כותב "נדלקת" אף על פי שבסרט היא בטוחה שהיא מאוהבת. היא גם משוכנעת שהיא אוהבת את בעלה ושהוא אותה. אבל במהלך הצפייה כל הטרמינולוגיה הזאת נראית מגוחכת, משום שבאופן אישי, מעט מדי פעמים בסרט האמנתי לדמות המשתמשת בשורש א.ה.ב. ובאמת שנעשה כאן שימוש יתר השוחק את מהות המילים לעפר. למעשה, בפעם היחידה שבה ניכר בבירור שדמות אחת מתכוונת להצהרת האהבה שלה כלפי דמות אחרת, המילים "אני אוהב אותך" כלל לא נאמרות.

ניתן לזקוף נקודה זו לזכות הסרט כמובן, שכן אין ספק שמדובר בבחירה מודעת של היוצרת. בסרטה השלישי כבמאית, השחקנית המחוננת שרה פולי מתעכבת על ניסיון לדמות שגרה זוגית ואז לשבור אותה, וחוזר חלילה. הדבר מוביל לאורכו המופרז של הסרט, כמעט שעתיים מרירות-מתוקות, שבמהלכן היא מפליאה לברוא סיפור שבקלות יכול להיתפס כמקסים למדי. בין אם זהו הפסקול המשובח, בחירות ליהוק חכמות או דברים קטנים כמו השימוש שלה במטפורות ובשפה הקולנועית – הבמאית עושה הכל נכון כדי להגיע אל הקהל מבלי להתחנף אליו.

הברקות בשולי הפריים. הוואלס האחרון - טריילר:



עירום של קלישאות



אצל פולי אף אחד לא צועק כמו בסרטים אמריקאיים בכל פעם שקורה משהו דרמטי, והתוצאה חזקה פי כמה. כל האנלוגיות שלה שקופות מספיק בכדי להבחין בהן, אבל לא מובנות מאליהן עד כדי גלגול עיניים. היא מצליחה לאפיין סיטואציות באמצעות קרן אור, שנכנסת דרך תריס חצי מוגף, או מאוורר שלעתים מסתובב כמנענע את ראשו לשלילה ולעתים נשאר סטטי במקומו. הברקות אלה מתחוללות ממש בשולי הפריים או בשולי הדיאלוגים, בעזרת כפלי משמעויות. למשל, דמות ראשית שמפחדת מ־Connections, שהן גם טיסות המשך וגם מערכות יחסים. או הבחירה של הבעל לרקוח ספר בישול אך ורק בנושא Chicken, הסלנג האנגלי לפחדן. כל אלה מסייעים להצעיד את הסרט לטריטוריה המובטחת של "נפלא" ו"מקסים" ומפתה להכתירו ככזה. אבל השורה התחתונה שלו היא בכל זאת באסה קיומית, מה שהופך אותו במקרה הטוב ל"מדכא להפליא", או לסרט שעשוי נהדר אך פגום תמטית מיסודו. במקרה הפחות טוב, ניתן להגדירו כמקומם למדי.

מבלי להיכנס לספוילרים, אפשר להגיד שישנה סצנה אחת המחרבת לחלוטין את פוטנציאל המקסימות של הסרט. היא מתרחשת לצלילי "Take This Waltz" של לאונרד כהן, ואני מוכרח לציין שבכל חיי לא ראיתי שיר נטבח באכזריות כזו על בד האקרן. זה היה כמו לחזות בגור כלבי ים מוכה למוות באיטיות מורטת עצבים, על רקע אחד השירים המרגשים ביותר שקיימים. וזה מרגיז שבעתיים מכיוון שמדובר בסרט עם יופי של בחירות מוזיקליות, כאמור.
דבר דומה ניתן להגיד גם על אלמנטים נוספים בסרט, כמו הליהוק למשל.

מישל וויליאמס מעולה כתמיד, אבל היא בחירה מובנת מאליה לתפקיד אחת הנשים העצובות בעולם. וההתלבטות של דמותה בין נישואים חסרי להט לבעל עם אינטליגנציה רגשית של כלבלב ובין מאהב פוטנציאלי שבעיקר מעליב אותה ונראה טוב תוך כדי - פשוט מונעת מהסרט להשתקע באזור הלב. סת רוגן, בתפקיד הבעל הנאמן והילדותי, מציל את הסרט מתחושת הכבדות שהולכת ותופסת בו מקום מרכזי יותר ויותר, בעוד לוק קירבי הוא ליהוק מדויק ושגוי בעת ובעונה אחת. מחד, הוא כובש מספיק בכדי להיות מושא תשוקה ראוי לגיבורה המבולבלת. מאידך, יש בו משהו כה מעורר אנטגוניזם שהופך אותו לדושבאג מושלם. כלומר, גבר שמסוגל להביע חיבה רק באמצעות עלבונות וסרקזם ובכך גורם לאשה להתאהב בו? זו קלישאה גם בחיים, כך שיש להימנע ממנה כפליים בקולנוע, שאמור לספק מפלט מהמציאות. מצד שני, נראה שזו מעולם לא היתה כוונתו המקורית של הסרט. אחרת לא היתה מלוהקת הקומיקאית שרה סילברמן לתפקיד אחותו האלכוהוליסטית לשעבר של רוגן. היא לא רק הדמות היחידה שמנסה להגיד את האמת אלא היא גם מצאה הזדמנות טובה לחשוף את ערוותה. אותה אחת שהיא רק מדברת עליה כל הקריירה.

הוואלס האחרון - מועדי הקרנה

הוואלס האחרון. בימוי: שרה פולי. ארה"ב 2011, 116 דקות.





תגיות: אורון שמיר, הואלס האחרון, לוק קירבי, מישל וויליאמס, סת רוגן, סת' רוגן, שרה סילברמן, שרה פולי

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5