סרטים

עדכנו אותנו




עלייתו של האביר האפל: לא פחות מחוויה דתית

יום שישי 20 ביולי 2012 07:16 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

במשך 167 דקות דחוסות "עלייתו של האביר האפל" מכה את צופיו בתדהמה ללא רחם עד שכמעט אין רגעים בהם מותר לקחת אוויר



סופה של אגדה. עלייתו של האביר האפל

(צילום: מתוך הסרט)

פרסומת

"עלייתו של האביר האפל" הוא לא סתם הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בבית קולנוע בקיץ זה. הוא אפילו לא רק סרט השנה, הרבה לפני שזו הסתיימה. מדובר בלא פחות מחוויה דתית. התגלות מחודשת של תכליתה של אמנות הקולנוע. סרטים, כך מזכיר לנו הבורא (כריסטופר נולאן), נמצאים כאן כדי להוות לנו מראה על החיים. ללמד אותנו כיצד לנהוג, לגרום לנו להרהר, להשכיח את צרותינו לזמן מוגבל ולשקוע בעולמות כביכול-דמיוניים. סרטים הם התרופה לספקנות, משום שהם גורמים לנו להאמין, למרות שהם אחיזת עיניים. ואני מאמין בכריסטופר נולאן ובבאטמן שלו. בניגוד לכל אותם גיבורי על עטויי מסכות שמנסים למכור לנו מדי קיץ - להם אפשר רק להריע מרחוק ולקוות שיבואו להציל אותנו ברמת הפנטזיה – באטמן הוא גיבור שבאמת מעניק תקווה לצופים שלו ומעורר השראה ואמונה עצמית. אסייג ואומר שהשורות הללו נכתבו עדיין תחת ההלם המשכר והמזכך של הסרט הבלתי נתפס הזה. אני עדיין המום, אולי גם קצת מואר, וזקוק לצפייה נוספת.

» עלייתו של האביר האפל - פרטים ומועדי הקרנה
» 13 דקות על הסט של באטמן

 

מאז קיץ 2008 מחכים מעריצי איש העטלף לפרק המסכם של טרילוגיית “האביר האפל”. רובם מצפים לסרט הגדול בכל הזמנים, פחות או יותר, אשר גם יתעלה על "האביר האפל", קודמו שובר השיאים, גם לא ישכח את הפרק הראשון שהחל הכל, "באטמן מתחיל" מ-2005, גם יעמוד בפני עצמו וגם יקשור יחדיו את כל הקצוות בקליימקס שטרם נראה כמותו. אין היום אף קולנוען אחר בהוליווד שהיה עומד בכבוד באתגר בלתי אפשרי ובציפיות הצופים כפי שעשה נולאן. בטח ובטח לא תוך כדי שהוא נותן כל-כך הרבה קרדיט לקהל, בעיקר בסיום, שעוד ידובר בו רבות.
#alt
אשת החתול. אן האת'ווי

 

העלילה מתרחשת שמונה שנים לאחר מאורעות הסרט הקודם. גותהאם סיטי נקייה כמעט לגמרי מפשע מאורגן וכל מה שנותר מבאטמן הם זכרונות רעים. האלטר-אגו שלו, המיליארדר האקסצנטרי ברוס וויין (כריסטיאן בייל), מתחבא באחוזתו מפני העולם, הולך ונמוג. נדמה כי העיר לא זקוקה לגיבור השנוי במחלוקת, עד אשר נופל עליה איום חדש בדמות ביין (טום הארדי), הזומם משהו מתחת לרחובותיה. מוחו הקרימינלי שווה ערך רק לחוסן גופו, על פניו מסכה מאיימת והוא מדבר ברוגע של אדם שיצא מדעתו. לאחר שמפקד המשטרה, ג'ים גורדון (גארי אולדמן), ושוטר אידיאליסט בשם ג'ון בלייק (ג'וזף גורדון לוויט) מפעילים קצת לחץ, ברוס עוטה שוב את המסכה והגלימה ויוצא להגן על העיר שמתעבת אותו. זאת בזמן שתעשיות וויין בצרות והשליטה עליהן מועברת לאשה בשם מירנדה טייט (מריון קוטיאר), בעוד שודדת חלקלקה ששמה סלינה קייל (אן התאוויי, השוס של הסרט) משתחלת אף היא אל חייו. כאשר משרתו הנאמן אלפרד (מייקל קיין ) לימינו ואשף הגאדג'טים פוקס (מורגן פרימן) לשמאלו, יוצא האביר האפל לדהירה האחרונה בהחלט.

כבר בפתיחה הסרט מכה את צופיו בתדהמה, ללא רחם וללא הפסק, הולם בהם ומרעיד אותם במשך167 דקות דחוסות, עמוסות עד להתפקע וחסרות כמעט לחלוטין רגעים בהם מותר לקחת אוויר. הדרמה תמיד נוכחת, המתח רק נבנה עד כי נדמה שלא יפורק לעולם, העצבים נמתחים עד קצה גבולותיהם, המוזיקה של ענקי ההלחנה האנס זימר וג'יימס ניוטון האוורד (ללא קרדיט הפעם) מפוצצת את עור התוף כמעט בכל רגע נתון וסצינות האקשן עשויות לגרום להיאחזות בידיות המושב כאילו חייכם היו תלויים בכך. כצופה ישראלי, ההפוגות היחידות מן החוויה המציפה והאסקפיסטית היו רגעי "היי, הנהאלון אבוטבול!" ו"יואו, זה אורי גבריאל!”, שניהם טובים, אגב.

 

מיד בסיום מגיעה חבטת הפטיש הנוספת שנובעת מיראת קודש - האופן בו שלושת הסרטים מתפקדים כטרילוגיה שלמה ואפית. בין אם אלה רגעי מפתח שחוזרים על עצמם, מבנים תסריטאיים דומים ומשיקים, או אפילו משפטים שמהדהדים זה את זה, פוגעים בסביבתם וחוזרים. כמו המנגנון בו עטלפים משתמשים כדי למצוא את דרכם באפלה. "סערה מתקרבת", אומר באטמן לגורדון בסרט הראשון, רק כדי לשמוע את אותו המשפט שב אליו מפיה של קייל בסרט הנוכחי. מסכת הגז שחובש בסצינה מסויימת בפרק הפותח ראס אל גול (ליאם ניסן), מקשרת אותו אסוציאטיבית אל המסכה של ביין. אותו ראס אל גול יצר את באטמן, שמצידו אחראי לג'וקר בסרט השני, אשר ברא את דו-פייס, שהפך לקדוש מעונה וכן הלאה עד לסגירת מעגל מושלמת בסרט הנ"ל. התסריט רב התחבולות של האחים ג'ונתן וכריסטופר נולאן, בשיתוף עם דייויד אס גוייר, יוצר מיתולוגיה, פולקלור, בסיס לדת חדשה.

 

שלושת הסרטים מעלים לדיון תימות סותרות ומרתקות, תמיד בזכות הנבלים שבהם. "באטמן מתחיל" עסק בפחד מול אומץ, באמצעות הדחליל מטיל המורא (קיליאן מרפי). “האביר האפל" עסק בשליטה מול כאוס, בעיקר הודות לג'וקר (הית' לדג'ר ז”ל, זוכה האוסקר על תפקידו). “עלייתו של האביר האפל”, סובב סביב יחסי הגומלין בין ייאוש לתקווה. לכן, ביין פשוט מושלם לסרט - הוא ייאוש מוחלט. הארדי, בהופעה אינטנסיבית מאין כמוה, מצליח להפגין משחק בזכות שפת גוף מלאה ביטחון ושרירים, ושתי עיניו בלבד, בגלל המסכה. הוא מפחיד לא פחות מהג'וקר וגם שורות הדיאלוג והאיקוניות המיידית שלו שוות ערך לאלה של קודמו במשבצת הנבל. לעיתים הוא אף משכיל לעורר הזדהות, ויש לו שיעור חשוב ללמד בנושא של צדק חברתי, או כוחה של האמת, שהושלך הצידה בסרט הקודם וחוזר כדי לנקום.

 

בכלל, תצוגות המשחק בסרט הזה פשוט פנומליות אחת אחת. בייל מתעלה על כל הישגיו בסרטים הקודמים, לוויט מרשים, קוטיאר שוב מפתיעה, פרימן וקיין יציבים כסלע ואולדמן זורח לרגעים רבים. אבל יש מישהי אחת שפשוט עושה את הסרט הזה. קוראים לה אן התאוויי.

 

זה נכון שהיא כאן בעיקר כדי לפתור את בעיית השחקניות מהסרטים הקודמים ובשביל שגיקים יזילו עליה ריר – כמו גם נשקים וכלי רכב חדשים – אבל באמת שאין שום אדם שפוי בדעתו, ולא משנה מהן נטיותיו המיניות, אשר לא יתאהב עד מעל לראש בדמות של סלינה קייל בזמן הצפייה. בעוד מישל פייפר לקחה את אשת החתול ב"באטמן חוזר" של טים ברטון למקומות הכי סקסיים שיש, התאוויי מנסה טקטיקה דומה אך ייחודית. חוץ מזה שהיא הדבר הכי לוהט בבגדי עור שחורים מאז סקלרט ג'והנסון ב"הנוקמים", היא גם שולפת את ליבות הצופים החוצה בערמומיות שאין להתנגד לה. כמו חתולה אמיתית, היא תתנהג בנבזיות אבל תגרום לך לאהוב אותה חזרה, לא לגמרי ברור למה ואיך. היא פגיעה, מתוסבכת, חזקה, אסרטיבית ופשוט ממגנטת - הכל באותה סצנה, או אפילו באותו מבט. התאוויי פשוט מוכרחה להיות מועמדת לאוסקר על הופעת העל שלה.

 

בעניין האוסקרים, אני חושש שלאקדמיה לא תהיה ברירה אלא להסתמך על תקדים "שר הטבעות: שיבת המלך" ולהתייחס במלוא הרצינות לסרט הזה. אחרי שאי-המועמדות של הסרט הקודם גררה את "חוק האביר האפל", לפיו מספר המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר גדל מחמישה לעשרה (או תשעה בשנה שעברה), הגיע זמנו של כריסטופר נולאן לזכות בהכרה לה הוא ראוי. אי אפשר להמשיך להתעלם מן היוצר של טרילוגיית "הסנדק" של ימינו, מן הבורא של סרטי הקומיקס/גיבורי-על הגדולים בתולדות הקולנוע. יש אלוהים, וקוראים לו כריסטופר נולאן. סרטי "האביר האפל" הם תורתו ומורשתו. כדאי ושווה להאמין בו, משום שבניגוד לאלוהים אחר, זה שחסידיו לקחו מונופול על המילה "אמונה" - נולאן אף פעם לא מאכזב. ואמרו אמן.

 

» יס פלנט ראשון לציון 





תגיות: אורון שמיר, אלון אבוטבול, אן האת'ווי, כריסטופר נולאן, כריסטיאן בייל, מריון קוטיאר, עלייתו של האביר האפל

(31 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • ברוס 23/10/2012 17:37:23

  • אבי 18/10/2012 13:10:34

  • שחר 13/08/2012 21:57:52

  • שחר 13/08/2012 21:57:22

  • שלומי 10/08/2012 19:45:11

  • דשי 03/08/2012 12:23:58

  • קורין 29/07/2012 23:17:18

  • לא מבין 27/07/2012 23:06:40

  • God 26/07/2012 22:33:51

  • שחר 23/07/2012 21:38:32

  • Dvir971 22/07/2012 13:47:35

  • רות 22/07/2012 12:31:00

  • קרן 22/07/2012 11:08:22

  • רעות 22/07/2012 09:57:27

  • שישקו 22/07/2012 03:47:52

  • ערן כץ 21/07/2012 14:06:35

  • עמירם 21/07/2012 13:16:06

  • 8 21/07/2012 11:31:28

  • השף ייקום דמו 21/07/2012 06:35:05

  • ארז, ת"א 21/07/2012 01:56:13

  • עמרי 21/07/2012 01:08:55

  • שפוי 20/07/2012 20:58:25

  • 20/07/2012 20:41:19

  • אלון 20/07/2012 19:16:46

  • שי 20/07/2012 18:48:48

  • עמית 20/07/2012 18:37:55

  • האביר האפל הכה כברק 20/07/2012 17:07:38

  • daniel 20/07/2012 16:19:41

  • גיל 20/07/2012 15:36:48

  • פנינה 20/07/2012 15:20:11

  • אדמונד 20/07/2012 15:09:57

  • חגי 20/07/2012 15:05:37

  • בועז 20/07/2012 13:23:30