סרטים

עדכנו אותנו




רווקה פלוס: הסרט שמצליח לבזות את כווולם

יום חמישי 12 ביולי 2012 00:46 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

אורון שמיר ניסה להתעלם מ"רווקה פלוס", אבל הסברנו לו שזה לא יגרום לסרט לעבור. אז הוא כתב שזו יצירת מופת, אבל פסיכולוגיה הפוכה זה פאסה. החדש של קוסאשווילי נמצא מתחת לכל ביקורת, אבל אם כבר ביקורת, מדובר בפדיחה בקנה מידה לאומי



מסע להתעברות מהירה. רווקה פלוס

(צילום: אידיבי)

פרסומת

יש לי חבר שטוען כבר שנים שדובר קוסאשווילי הוא בלוף. שהוא לא באמת במאי גדול, שאין לו מושג מה הוא עושה, ושהסיבה היחידה שמהללים אותה היא איזו טעות רווחת שמקורה בסרטו הראשון, חתונה מאוחרת, טעות שהשתרשה והחזיקה מעמד עד ימינו. עבור מבקר קולנוע, נקיטת עמדה שכזאת היא מאוד בעייתית, שלא לומר בלתי אפשרית. הרי יש להעריך סרטים באופן בלתי תלוי אך בה בעת להתייחס גם לכל גוף העבודה של היוצר, במיוחד כשיש לו נפח משמעותי. אבל אחרי הצפייה ברווקה פלוס קרה לי דבר משונה. אין הכוונה לגועל נפש קיומי, אותו ודאי התכוון קוסאשווילי לעורר בצופיו, אלא להבנה משתקת שנחתה פתאום ובהמשך הפכה לתהייה מתמשכת – יכול להיות שהחבר ההוא צדק? הייתכן שסתם נסחפתי אחרי מוסכמות ומצאתי את החיובי והנשגב בסרטיו של דובר, למרות שהם לא באמת שם? והאם סרט אחד יכול בכלל למחוק קריירה שלמה, או להציגה באור שונה לגמרי?

» רווקה פלוס - הפרטים המלאים
» פסטיבל הקולנוע ירושלים 2012
» מכות, פחמימות וסקס בצהריים
» המשגיחים: בואו, יש מכות

"רווקה פלוס", שהקרנת הבכורה שלו נערכה ביום רביעי בפסטיבל הקולנוע ירושלים, עורר הדים כבר בהקרנות האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. שם זכה הסרט לתגובות קיצוניות ואף גרם לפרישתה של אחת מחברות האקדמיה, שטענה כי הוא משפיל נשים. סליחה, המשפט הקודם היה רצוף אי דיוקים. אותה פרישה-לכאורה מתבטאת, בשלב זה, בהמשך הגעותיה של אותה חברה לשאר הסרטים. וגם שערורייה זו בטוח לא. כלומר, לא מספיק שהסרט הוא כולו פרובוקציה גדולה וריקנית, אלא שגם מקיפה אותו הילת פרובוקציה שאין לה עיגון במציאות. דיוק אחרון הוא שהסרט הזה כלל לא משפיל נשים. כלומר, לא רק. הוא משפיל ומבזה במידה שווה גם את הגברים, את הקהל ואת היוצר עצמו.


הילה של פרובוקציה. רווקה פלוס (צילום: אידיבי)

אגביות של קונדום משומש



במרכז העלילה ניצבת דמותה של זהבה (יעל טוקר, שחקנית תיאטרון גשר שזכתה בציון לשבח בתיאטרונטו 2011, בתפקיד קולנועי ראשון), גננת שלמרבה האימה כבר חצתה את גיל שלושים אך נשארה רווקה כרונית. כאשר אמא שלה (רובי פורת שובל) מתבשרת כי ימיה ספורים עקב מחלה סופנית, היא מחליטה שלא לטפל בעצמה עד שבתה האהובה תביא לה נכד. זהבה מוצאת עצמה במסע נגד השעון להתעברות מהירה. כל גבר שעובר ברחוב הוא מועמד פוטנציאלי, עליו זורקת עצמה הגיבורה בייאוש טוטאלי. ובאמת שאתם לא רוצים לדעת מהן אותן אופציות זכריות, אז רק אוסיף שבסרט מככבים גם מיקי לאון, מיכל ינאי, מתי אטלס, מוטי גלעדי, שרית וינו אלעד ואפרת בוימולד.

מדהים כמה כל דבר בסרט הזה נוראי ומחריד. בין אם בסיפור, המציג עולם של בהמות ונבלות מכל סוג ומין, או ברמת העשייה. פשוט אין שום דבר שראוי לציין לטובה ב"רווקה פלוס". בהנחה שזוהי אכן כוונת היוצר, כל מימד סאטירי, ביקורתי או אפילו הומוריסטי נדרס תחת גודל הקטסטרופה ואנו נותרים עם רצף סצנות נוטפות סקס והפרשות. רוצים להבין עד כמה גרוע הסרט? בואו נגיד שכבר במערכה הראשונה הגיבורה נאנסת באכזריות, זוכה למום גופני בולט וכמובן לקלוז-אפ מתמשך של פניה, עליהם מונח באגביות קונדום משומש. ובחיי שזה אפילו לא הקטע הכי נורא בסרט הזה, סרט שיש בו אפילו סצנות עירום של פורת שובל ופיני קלדרון. בכלל, אף שחקן או שחקנית לא יוצאים נקיים מהסרט הזה, שזה אומר שכולם מתפלשים בטינופת. אולי חוץ ממיכל ינאי ואפרת בוימולד, שהדמויות שלהן כן נראות כמו משהו שהיה עשוי להיות קומי, בהנחה שהיו משבצים אותן בסרט אחר.


כולם מתפלשים בטינופת, רק זהבה מתרחצת. רווקה פלוס (צילום: אידיבי)

עלו לירושלים, התקציב עלינו



שלא באשמתה, טוקר בתפקיד הראשי היא שיא השפל. אין גבול לכמות המבוכה שהרגשתי כלפי מה שעבר על השחקנית הזו. לא הדמות אלא השחקנית, ויש הבדל עצום. בסיום ההקרנה לא ידעתי מה לעשות קודם, אם לרוץ לתת לה חיבוק, או לרוץ להתקלח. זה כאילו דובר מצא באודישנים את הבובה הכי בובה שאפשר (גם קוראים לה זהבה), רק כדי למרר את חייה במשך סרט שלם. אפילו לארס פון טרייר היה חושב שזה לא משעשע במיוחד. אפשר לצאת מנקודת הנחה שזו בדיוק הייתה כוונת הבמאי, או שאם סרט עורר בי תחושות כה חזקות הרי שהוא עשה את עבודתו כיצירת אמנות. אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לעשות הנחות, או לצאת מנקודות הנחה. אולי עדיף פשוט לשים את הקלפים על השולחן ולהצביע על כמה מלכים עירומים המתפארים בערוותם במקום לכסותה בבושה. כי זה מתחיל כבר בשלב הראשון של הפקת הסרט.

במקור, קוסאשווילי כתב סרט על גננת רמת-גנית. אז מה גרם לו לשנות את דעתו ולהעתיק את העלילה לירושלים? תקציב, כמובן. המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, קרן הקולנוע האזורית היחידה בישראל, מתפקד בשנים האחרונות כסנדק של כמה מהסרטים היותר מדוברים בנוף המקומי. שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, השוטר, הדקדוק הפנימי, והערת שוליים הם כמה מהדוגמאות המוצלחות. אחת ממטרות המיזם היא לעבוד עם מיטב היוצרים, בתנאי שעלילות סרטיהם יתרחשו בעיר הקודש. למיזם אין שום בעיה שיצירות יעתיקו את מקום התחוללות האירועים לירושלים, כל עוד העיר "נוכחת על המסך" וכל עוד איכות התסריט ראויה בעיניו. כלומר, על הנייר. בפועל, מגיע סרט כמו "רווקה פלוס" וזורק את הנייר הזה לפח, ואין מדובר בסל המחזור. כי להציב סצנה על רקע חומות העיר העתיקה, זה ממש לא להנכיח את ירושלים על המסך. אין שום דבר ירושלמי בסרט הזה, וכמה צילומי חוץ של מקומות יפים הם הסיבה הגרועה ביותר שקיימת להעניק לו תקציב מיוחד. וזאת בהנחה שהצוות המקצועי של המיזם מצא את התסריט של דובר כמוצלח, אבל אמרנו שמספיק עם ההנחות.

» שליחותו של מנהל מיזם הקולנוע בירושלים


רווקה בובה זהבה. יעל טוקר (צילום: אידיבי) 

הארה מאוחרת



מדהים איך "רווקה פלוס" מאיר את כל הפילמוגרפיה של דובר באור חדש, שלא לומר מכבה את האור כליל. וכך מתחילה להיבנות תיאוריה חדשה, לפיה לדובר פשוט נגמרו עלי התאנה להסתתר מאחוריהם. סרטו הראשון, חתונה מאוחרת, בהחלט היה להיט עצום שהחזיר את הקהל הישראלי לאולמות ועוד דיבר בעיקר גרוזינית. אך האם הוא ישרוד צפייה נוספת, דרך עיניים בלתי תלויות, או ביקורתיות יותר? הדבר נכון גם לגבי התגנבות יחידים, סרטו הקודם של קוסאשווילי. מה אם הוא לא היה מבוסס על הרומן הקאנוני של יהושע קנז? האם גם אז היו מוצאים בו מבקרים רבים – לצערי הרב גם אני ביניהם – כל מיני מימדים חבויים? מלבד שני אלה, ביים דובר את "מתנה משמיים" השנוי במחלוקת ואת הסרט האירופאי "דו קרב", פצצת שעמום לא נורמלית המבוססת על ספר של צ'כוב. כמובן שבכולם הוא הצליח למצוא תירוצים שונים ומעניינים להפשיט נשים, או לשתול את סצנות הסקס החייתיות והחביבות עליו כל כך. אבל מה קורה כאשר מוציאים את כל הדיבור הפלצני החוצה, ונשארים רק עם הפרובוקציה? “רווקה פלוס", זה מה שקורה. סרט שלא משנה איזו תיאוריית הפוך-על-הפוך תנסו להלביש עליו, הוא פשוט יישאר פדיחה בקנה מידה לאומי.

וכאן אנחנו שבים אל מלכוד המבקר. מה עושה מבקר שאינו מעוניין לשתף פעולה עם סרט? הרי אם יקטול אותו ויתחנן בפני קוראיו שלא יראו את הזוועה הזו, הם רק יתמלאו חשק הולך וגובר לבחון את גודל הזוועה במו עיניהם. מצד שני, אם יתעלם מהסרט אין הדבר מבטיח שהוא יחלוף, הרי תמיד יהיו אחרים שישמחו להתייחס אליו ולחגוג את היותו מעליב ופוגעני. טקטיקה מעניינת תהיה דווקא להלל ולשבח אותו, שכן מחשבה ידועה היא שהקהל תמיד יעשה את ההיפך מהמלצת המבקרים. אבל הדבר הנכון ביותר יהיה להחזיר את הכדור אל הצופים והצופות. קהל יקר ונכבד, זה תלוי רק בכם. רק אתם תקבעו אם סרט כזה ראוי בכלל ליחס, או שכפי שחשבתי אני, הוא פשוט מתחת לכל ביקורת. זו הסיבה, אגב, שהמעטתי בביקורת קונקרטית על הבחירות העלילתיות והאמנותיות שנעשו (או ליתר דיוק לא נעשו) ב"רווקה פלוס". ואם סרט לא מתייחס בכבוד אליי בתור צופה, זו סיבה מספיק טובה כדי לחלץ ממני יחס דומה כלפיו.

רווקה פלוס מוקרן פעם נוספת במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ביום חמישי 12.7 ב- 10:30, ועתיד לצאת לבתי הקולנוע ב-9 באוגוסט





תגיות: אורון שמיר, דובר קוסאשווילי, יעל טוקר, מיכל ינאי, מתי אטלס, רובי פורת שובל, רווקה פלוס

(29 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5