סרטים

עדכנו אותנו




ממלכת אור הירח: הממלכה האבודה של ווס אנדרסון

יום חמישי 31 במאי 2012 00:51 מאת: זהר וגנר, עכבר העיר

סרטו החדש של אנדרסון יפהפה חזותית, עשיר בפרטים קטנים, נגיש ומרגש, אבל לא מצליח לעניין כמו קודמיו



"כשרות" אמנותית. ממלכת אור הירח

פרסומת

אני מאוד אוהבת את הבמאי האמריקאי ווס אנדרסון. ראיתי את כל סרטיו וכל יצירה חדשה שלו היא חגיגה של ממש עבורי. ולכן הצטערתי לגלות שסרטו החדש ממלכת אור הירח הוא החלש בהם. אמנם, כדרכו של הבמאי בעל טביעת היד הכה ייחודית, זהו סרט יפהפה חזותית, עשיר בפרטים קטנים, עם רגעים קומיים־מלנכוליים רבים, אבל התחושה הכללית היא של דריכה במקום. לאחרונה קראתי שסרטיו של אנדרסון אינם רווחיים ומכסים בערך את עלויות ההפקה, אבל מפיקים אמריקאים אוהבים להפיק אותם משום שהוא מעניק להם חותמת "כשרות" של חובבי אמנות, אספנים בעלי טעם משובח. עם זאת, יש לי הרגשה שזה יהיה סרטו המצליח ביותר מבחינה מסחרית, בהיותו נגיש - לא מורכב מדי או בשום אופן לא פרוורטי - ומרגש.

» ממלכת אור הירח - הפרטים המלאים
» 
ווס אנדרסון: ההבטחה של מרטין סקורסזה
» "משפחת טננבאום" והבוהמה האמריקאית

"ממלכת אור הירח" הוא סרט על אהבת קיץ של שני ילדים כבני 12, סם וסוזי, שבורחים מהבית כדי לממש את אהבתם. סם הוא חניך צופים מצטיין, יתום שנאסף לחיקה של משפחה אומנת (שאינה מוכנה לקבל אותו חזרה אחרי שברח), וסוזי משתייכת למשפחה "הקבועה" של אנדרסון, אותה משפחה שהופיעה בכל סרטיו: משפחה בת שש נפשות בדרך כלל, אב קרייריסט אגוצנטרי, אם שמשוועת לתשומת לבו, שלושה אחים ולפעמים גם אחות מתבודדת, יוצאת דופן. בניה של אותה משפחה מתוארים כמבריקים בילדותם, שהפכו עם השנים לבוגרים "מפוספסים". במובן הזה, סרטו החדש, השביעי, הוא חלק אינטגרלי מיצירתו שעוסקת במשפחה לא תפקודית אחת בזמנים שונים, לעתים עם אותם השחקנים ולפעמים בתיווכם של שחקנים אחרים.


אין חדש. ממלכת אור הירח

אנג'ליקה יוסטון היא בדרך כלל אם המשפחה (ב"משפחת טננבאום" וב"עמוק במים"), ביל מארי הוא האב (כאן וב"עמוק במים") ואוון ווילסון הוא אחד האחים (ב"רכבת לדארג'ילינג") או החבר הכי טוב של אחד מהם. הפעם האם מגולמת על ידי פרנסיס מקדורמנד ("רציחות פשוטות", "פארגו" ולאחרונה שיחקה גם ב"זה בוודאי המקום"), אבל אני התגעגעתי דווקא ליוסטון; עבורי היא אמו היחידה של ווס אנדרסון.

נכון שזהו סרט בכיכובם של ילדים, ועד כמה שקשה לי לומר זאת, זהו סרט לילדים, או סרט לכל המשפחה, משום שהוא תמים ומאופק, עלילתו פשוטה מאוד וסיפור האהבה מתואר בעיקר בעזרת קטעי אווירה של קמפינג באחו בליווי קטעי מוזיקה "מדליקים", שמזכירים הפעם דווקא את בחירות הפסקול האופייניות לטרנטינו. גם כאן אנדרסון משתף פעולה בכתיבת התסריט עם התסריטאי רומן קופולה, שכתב איתו את "רכבת לדארג'ילינג" (שלושה אחים יוצאים למסע רוחני בהודו), אבל הסרט ההוא מצא חן בעיני בהרבה. ליתר דיוק, הסתערתי על הסרט, פשוטו כמשמעו, צפיתי בו מספר רב של פעמים ולא הייתי שותפה לאלו שטענו כי הוא דומה מדי לסרטים האחרים.

ילדותי מדי. ממלכת אור הירח:

נדמה לי שהבעיה העיקרית בסרטו החדש של אנדרסון היא העובדה שהוא עוסק בילדים קטנים. סרטיו של אנדרסון ילדותיים גם כך, הגיבורים המבוגרים מתנהגים כילדים, אבל סרט ילדותי על ילדים הוא משעמם ושטוח מדי, אם כי ייאמר לזכותו שמורגשת בו הבחירה העיקשת לדבוק בנקודת מבט טהורה של ילדים, ללא התערבות עין מבוגרת. אחד ממשפטי המפתח המעניינים בסרט הוא זה של אמה של סוזי, שמעידה על בתה "זה נורא, יש לה כל כך הרבה בעיות", כאילו היא לא קשורה לכל אותן בעיות, או משפט מקומם אחר שיוצא מפיה: "סוזי המסכנה, למה הכל כל כך קשה לך?".

אבל, כאמור, הבחירה בנקודת המבט הילדית עומדת בעוכריו של הסרט בסופו של דבר, ובמובן הזה אפילו "עמוק במים" השנוי במחלוקת היה מעניין פי כמה במוזרותו. שם זו היתה חגיגה פרועה של כישרון מתפרץ, אנרגיה פראית שמורגשת ב"ממלכת" רק לקראת הסיום, בסיקוונס הנהדר שמלווה בסופת ההוריקן שמשתוללת באי. הסרט הופך מונוכרומטי, בצבעים כחולים בלבד, כשכל הבלחת ברק מבזיקה אור מסמא על ההתרחשות, שבשיאה מתכנסות כל הדמויות - ההורים המזניחים, מדריך הצופים הערכי, אשה נוירוטית וכוחנית הנקראת "שירותי הרווחה", השוטר הדביל (ברוס וויליס) - כולם כוונותיהם טובות, הם רוצים להציל את הילדים, אבל הבעיה היא שהילדים כלל לא זקוקים להצלה. להפך, הם מאוהבים וטוב להם זה עם זה. אבל המבוגרים לא באמת רואים את הילדים, הם רק רוצים להרגיש מבוגרים טובים ואחראים יותר.

ממלכת אור הירח, בימוי: ווס אנדרסון. ארה"ב 2012, 94 דקות.





תגיות: ווס אנדרסון, זהר וגנר, ממלכת אור הירח

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5