התשובה הגברית ל"סקס והעיר הגדולה"

יום חמישי 23 באוקטובר 2008 07:45 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר העיר און ליין

"אחים חורגים", הקומדיה החדשה של ויל פארל, היא שיר הלל משכנע לגבריות ולאחווה גברית - ומדובר במחמאה

בשנים האחרונות הספיק הקומיקאי ויל פארל להפוך לכוכב ענק בארה"ב ולדמות זניחה בשולי התודעה הישראלית. סרטים אחדים בכיכובו, כגון "מעבר לכל דמיון", עשו את דרכם לבתי הקולנוע בארץ, אבל אלה לא היו יצירות פארל אותנטיות אלא סרטים בהם הוא השתתף כשחקן מהשורה. הקומדיות שעשו את פארל – מ"מועדון החברים" דרך "והרי החדשות" ועד "לילות טלדגה" – מאז ומתמיד נחשבו לבלתי הולמים לקהל הישראלי, ולכן נקברו בדי.וי.די. ובערוצי הטלוויזיה. הסרטים האלה נחשבים לאמריקאיים מדי, איזוטריים מדי, לא מספיק רלבנטיים לחוויה הישראלית. "אחים חורגים" הוא הסרט הראשון של פארל שזוכה להפצה מסחרית בארץ, ובאופן לא מפתיע זה הסרט הראשון שעוסק בנושא הכי ישראלי שיש. זוהי מלודרמה משפחתית.

גבר ואישה נפגשים, מתאהבים, רוצים למסד את הקשר ביניהם. יש רק שתי בעיות. אחת מהבעיות היא שלכל אחד מבני הזוג יש בן מנישואים קודמים, והילדים לא בדיוק מרוצים מהסידור החדש. הבעיה השנייה היא שהזאטוטים המתעקשים למנוע מהוריהם את האושר המגיע להם הם מעל גיל ההתגברות. למעשה הם מעל גיל המעבר. אחד מהם הוא ויל פארל (גיל כרונולוגי: 41), השני הוא ג'ון סי. ריילי (גיל כרונולוגי: 43). שניהם גרים עם ההורים, אף אחד מהם לא מחזיק עבודה או נמצא במערכת יחסים, אף אחד מהם לא מתכוון לעזוב את הבית.

 

אחים חורגים. הומור קיצוני

בגלל שמדובר בסרט של פארל, הקונספט המופרך מלווה בהומור בוטה וקיצוני, על גבול הנונסנס. הפיק את הסרט ג'אד אפאטו ("בתול בן 40", "הדייט שתקע אותי"), גם הוא, כמו פארל, מומחה לקומדיות העוסקות בהתבגרות מאוחרת. איחוד הכוחות שלהם יוצר סרט שגולש מעבר לקומדיה ואל גבולות הלא נודע – פארל וריילי רבים ומתעללים אחד בשני כמו ילדים בני שנתיים, והם מציירים דיוקן של גבריות אינפנטילית וכושלת שלא נראתה כמותה בקולנוע האמריקאי. בהתחלה זה משעשע, אחר כך זה מתחיל להיות אפל, מוזר, מטריד. אפשר לקרוא לזה טרגדיית סלאפסטיק.

ביקורות רבות מגדירות את "אחים חורגים" כקומדיה לא מספיק מצחיקה. הן מפספסות את הנקודה. הדגש כאן הוא בפירוש לא על ההומור אלא על שאלות קשות ונוקבות: מהי בגרות? האם אפשר לצמצם אותה רק לסממנים החיצוניים שלה, כמו עבודה ובית ומשפחה? האם יש בה משהו מעבר? האם זוהי מחלה מדבקת? האם יש דרך חזרה? הבגרות מיוצגת בסרט על ידי אחיו המפלצתי של פארל (אדם סקוט, דמוי טום קרוז עם חיוך מסנוור), הבוגר והאחראי, עם המשפחה המושלמת. זה לא מחזה נעים.

למעשה "אחים חורגים" היא המקבילה הזכרית ל"סקס והעיר הגדולה" – שיר הלל לגבריות ואחווה גברית אל מול ההזדקנות והמוות. באופן לא מפתיע, הסרט הוא לעיתים קרובות גס, דוחה ומביך. ולפעמים הוא מבריק ומאלף. לא קל להיות גבר, ולא קל לצפות בסרט שפורס את הגבריות על כל כשלונותיה הרבים. אל תצפו להנות.

לעוד ביקורות קולנוע הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר אונליין

תגיות: סקס והעיר הגדולה