לניקולאס קייג' יש מה ללמוד מג. יפית
יום ראשון 21 בספטמבר 2008 07:28 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר העיר און ליין
"בנגקוק מסוכנת" החדש מנסה להפוך את קייג' לגיבור על, אבל נכשל באופן מביך
ניקולס קייג'. לא ממש גיבור על
ב"רעם טרופי", הקומדיה החדשה של בן סטילר, הגיבור הוא כוכב סרטי אקשן בנוסח שנות השמונים שמציל את העולם שוב ושוב. משהו כמו סילבסטר סטאלון, או צ'אק נוריס, או מל גיבסון הצעיר. הגרסה של סטילר היא פארודית – אף אחד לא מצפה שגיבורי על מהסוג הזה ימשיכו להתקיים שני עשורים אחרי שהפכו לבדיחה. אף אחד - חוץ מניקולס קייג', המגלם ב"בנגקוק מסוכנת" גיבור אקשן שהיה מבייש כל מותחן פעולה מ-1989 ששמו מסתיים ב"קטלני" או "גורלי". קייג', כבודו במקומו מונח, אבל סטאלון הוא לא. לראות אותו נאבק בתפקיד שאינו מתאים בשום צורה לכישוריו מזכיר היי טקיסט המנסה לעבוד בסבלות.
כמו "משחקי שעשוע", זהו רימייק אמריקאי של סרט זר הנעשה על ידי הבמאי של המקור. כמו "מבוקש", זהו סיפור חניכה די מופרך המתרחש בעולמם של מתנקשים עשויים ללא חת. "בנגקוק מסוכנת" מתרכז בחונך במקום החניך – קייג' מגלם שכיר חרב ותיק, ציני ומותש, המגיע לתאילנד לצרכי עבודה ומוצא גאולה. כחלק מסל הקליטה שלו, קייג' מקבל עוזר צעיר וצמא לידע, אינטרס רומנטי, קצת אוכל מקומי, וגם פיל. מה הוא עושה עם כל אלה? לא יותר מדי.
ביימו את הסרט האחים דני ואוקסיד פאנג, האחראים גם על הסרט התאילנדי המקורי מ-1999. ניתן לצפות שסרט הוליוודי על תאילנד שנעשה על ידי במאים אסייתיים יהיה לכל הפחות אותנטי, שיראה צדדים חדשים ומעניינים של החברה והמדינה. אבל לא. יש כאן סצנת מועדון שגרתית אך חביבה, וטיפה של אקזוטיקה בדמותו של שוק צף, כאשר גם המוכרים וגם הלקוחות שטים דרכו על גבי סירות, וזהו. הסרט נדוש, עייף ודי מיותר. הניסוי הראשון של האחים פאנג בקולנוע הוליוודי היה סרט האימה הכושל "השליחים". "בנגקוק מסוכנת" אינו מהווה שום שיפור ניכר.
קייג' ב"בנגקוק מסוכנת". פיוזן קולנועי
האלמנט האותנטי העיקרי הוא הסנטימנטליות הקיצונית, בעלת נופח יותר אסייתי מאשר אמריקאי. גם עלילת החניכה של העוזר המקומי וגם עלילת האהבה (עם רוקחת חירשת-אילמת, לא פחות) סובלות מקיטשיות מזעזעת. קייג', שמתחיל את הסרט כמכונת הריגה, הופך לפתע פתאום לאנושי, ואז לאנושי מדי, ואז לאנושי במידה מביכה. את סצינות החיזור האינפנטיליות – והאפלטוניות לגמרי – צריך לראות כדי להאמין.
ומה קרה לניקולס קייג'? הוא מלוהק רע, משחק רע, ואפילו נראה רע. קייג' לא הראה סימנים של מגניבות לפחות מאז "לב פראי" אי שם ב-1990, ולא הפגין כישורי משחק נראים לעין מאז "אדפטיישן" ו"אנשי המזימות". ב"בנקוק מסוכנת" הוא גובל בפארודיה עצמית – מזדקן, מקריח, יבש ולא מעניין.
מה שנשאר הן סצנות האקשן. כמה מהן באמת מבוימות במקצועיות, אבל קשה להתלהב מהאקשן כשהוא מופיע לסירוגין במסגרת סרט כל כך עלוב וחובבני. זהו חיקוי סוג ג' של סרטי ג'ון וו, הבמאי ההונג קונגי שליהק את קייג' בסרטו ההוליוודי הטוב ביותר ("עימות חזיתי") וגם בגרוע ביותר ("לחישות מלחמה"). כל אחד מהשניים עדיף על "בנגקוק מסוכנת".