כש"מועדון קרב" פוגש את "קרטה קיד"

יום חמישי 31 ביולי 2008 16:39 מאת: דניאל פיאקוב

ב"לעולם אל תכנע" טינאייג'ר אמריקאי מגיע לתיכון חדש בעיירה זרה, מתאהב ביפהפייה בלונדינית ונאלץ להתמודד עם בריונים המתמחים באמנות לחימה אקזוטית. נשמע מוכר? זה לא מקרי

כמעט עשור לאחר יציאתו התחיל סוף סוף "מועדון קרב" לסגור את הפער עם התאום המרושע שלו, "מטריקס". החל מ-2008 כבר אין בעיה אמיתית לטעון ששתי היצירות משמשות במידה שווה כמקור השראה לסרטים מחורבנים. לאחרונה זכינו לראות את אחוות מכסחי התחת של "מבוקש", ואת אוון וילסון מנהיג מועדון קרב של חמשושים ב"דרילביט טיילור". "לעולם אל תיכנע" מציע ספין נוסף על אותו הנושא – תעצרו אותי אם זה נשמע מוכר. טינאייג'ר אמריקאי מגיע לתיכון חדש בעיירה זרה, מתאהב ביפהפייה בלונדינית ונאלץ להתמודד עם בריונים המתמחים באמנות לחימה אקזוטית. לא טעיתם, זהו "מועדון קרב" פוגש את "קרטה קיד". אלוהים אדירים, העולם הגיע לקיצו.

אבל זה לא הכל. הנעלם השלישי במשוואה הוא אופרת הסבון התיכוניסטית "The O.C.", אותה מנסה "לעולם אל תיכנע" לחקות עד זוב דם. אחד משלושת הכוכבים הצעירים, קאם גיגנדט, הוא בוגר הסדרה. השנייה, אמבר הרד, כיכבה ב"Hidden Palms", דמויית "אוסי" קצרת יומין. בניגוד ל"קרטה קיד" או זוועות אייטיז אחרות (כגון "איש קטלני", בכיכובו של ואן דאם הצעיר), "לעולם אל תיכנע" שואף למידה גדולה יותר של ריאליזם. או לפחות למה שלמדנו להכיר כריאליזם מסדרות התבגרות פשטניות.

הריאליזם הזה לא בא לידי ביטוי בדמויות יותר מורכבות מהרגיל. הגיבור ג'ייק טיילר (שון פאריס, "שלי, שלך, שלנו") הוא בולדוג גנרי להחריד, ושאר הדמויות פלקטיות עוד יותר ממנו. ניסיונותיו של הבמאי ג'ף ואדלואו לסחוט רגש מטראומות הורים-ילדים כאלה ואחרות הם נלעגים על גבול הקאמפ. ואדלואו טועה בכתובת – זה לא סרט פסיכולוגי אלא סוציולוגי. את מעט הפואנטה שלו הוא שואב לא מדמויות ספציפיות אלא מהעולם אותו הן מאכלסות.

 

מתוך הסרט. ריאליזם של סדרות נעורים

העולם הזה ממוקם באורלנדו, פלורידה, עיר מגוריו (כמו שהסרט מדגיש שוב ושוב) של מיקי מאוס. אבל דיסניוורלד כמעט ולא מופיע על המסך. אורלנדו של הסרט היא עיר של עושר חסר גבולות המתקיים לצידם של עוני ומצוקה וקנאה מבעבעת. כאן נכנס הריאליזם האמיתי של הסרט – מועדון הקרב התיכוניסטי הוא זירת גלדיאטורים ובה בני המעמדות הנמוכים חובטים אחד בשני לעיני מעמד השליטים. בהיעדר של כסף, כל מה שגבר יכול להציע הוא עוצמה פיזית, כל מה שאישה יכולה להציע הוא מראה חיצוני. אמנם הכל מתחבא בשוליים, אבל הסרט מדבר על כסף ומעמד, מגדר וגזע, בכנות שהיא די מפתיעה יחסית לסרט מיינסטרים אמריקאי.

אבל כל זה כמובן שטויות. זהו בראש ובראשונה סרט אקשן ואף צופה בר דעת לא יצפה בו מתוך צורך עז בביקורת חברתית. יצפו בו כדי לראות אנשים יפים הולכים מכות. ויש כאלה. קטעי האקשן מצולמים וערוכים בצורה אפקטיבית, עם מקסימום אלימות (יחסית לסרט לכל המשפחה) ומינימום אפקטים ממוחשבים. כשאלוהים ברא את ההצגה היומית, זה מסוג הסרטים שהוא התכוון שנראה בה. יחסית לסרט הכי גרוע של השנה, "לעולם אל תיכנע" הוא, איך לומר, די בסדר כזה.