הוא עוד יעשה את "הסנדק" הבא

יום שלישי 22 בינואר 2008 07:57 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר העיר און-ליין

"הלילה הוא שלנו" של ג'יימס גריי הוא מותחן סבנטיז משובח: רציני, בוגר, ריאליסטי, לא מגניב. לפעמים זה באמת מטורף לא למחזר

שני חברים גדלים ברחובות האלימים של ניו יורק. בבגרותם אחד הופך לגנגסטר, השני לשוטר. או לכומר. או למוכר הוט דוגס. או לג'יגולו במשרה מלאה. יום בהיר אחד הם נפגשים שוב. עלילה זו כבר אינה נשמעת מוכרת, אבל היא הייתה אחת הקלישאות הבולטות של השנים המוקדמות של הקולנוע המדבר (ע”ע "מלאכים עם פנים מלוכלכות"). הבמאי-תסריטאי ג'יימס גריי יצר מהסכימה הזו את דרמת הפשע המשובחת שלו "רחובות מושחתים". כעת הוא ממחזר אותה לדרמת פשע משובחת נוספת, "הלילה הוא שלנו".

מיחזור? יש למילה קונוטציות שהן בעיקר שליליות – של חזרה על דברים שכבר ראינו בעבר. ובאמת ראינו סרטים כאלה בעבר. רק לא בשלושת העשורים האחרונים. "הלילה הוא שלנו", "רחובות מושחתים" וסרטו הראשון של גריי, "אודסה הקטנה", מרכיבים טרילוגיה של מותחנים בסגנון שנות השבעים (רק ש"הלילה הוא שלנו" מתרחש באייטיז), דמויי מרטין סקורסזה, פרנסיס פורד קופולה וסידני לומט. הם בוגרים, רציניים, ריאליסטיים, ספציפיים בתחושת הזמן והמקום. הם מיושנים במידה כמעט פרברטית. הם לא מגניבים. "אמריקן גנגסטר" של רידלי סקוט ניסה לאחרונה לחצוב מאותם חומרי הגלם המיושנים סרט מודרני. ניסה ונכשל, בעיקר משום שהסרט היה חיקוי שטחי של הסממנים החיצוניים של הסבנטיז שלא ממש הצדיק את קיומו. גריי מצליח.

משפחה של שוטרים. האב (רוברט דובאל) הוא סגן מפקח המשטרה, הבן הבכור (מרק וולברג) הוא סרן מוערך. וישנה גם הכבשה השחורה – הבן הצעיר (חואקין פיניקס), מנהל מועדון לילה ברוקלינאי, מקורב למאפיה הרוסית ולעסקי הסמים. אך הבושה המשפחתית הופכת להזדמנות פז. האב והאח מנסים לגייס את פיניקס כמודיע בשירות המשטרה. ברגע של חולשה הוא מסכים לבגוד בחבריו לטובת המשפחה, ומתחיל מעגל של אלימות ונקמה המסכן אותו ואת המשפחה כולה.

הקולנוע האמריקאי הוא קולנוע של סיפורי התבגרות. בין אם הגיבור הוא בן 16 או 60, במהלך הסרט הוא ילמד לוותר על האנוכיות, לקבל אחריות, לתפקד כחלק מיחידה משפחתית. בין אם הסרט הוא "הכי טוב שיש" או "סופרבאד", המסלול יוביל מילדותיות ועשיית הדבר הטוב בעינייך לבגרות ועשיית הדבר הנכון, בעבור כולם. "הלילה הוא שלנו" לוקח את המגמה הזו והופך אותה על ראשה. הסרט מתחיל בסצינה של חושניות כמעט חסרת תקדים, הנאה לשם הנאה, אבל ככל שפיניקס הופך לאדם בוגר ואחראי יותר, הסרט הופך לפסימי וקודר יותר. פיניקס מאבד את כל מה שהיה יקר לו, ומרוויח מעט מדי ומאוחר מדי. מפתה לקרוא לסצינה האחרונה, המתארת את התחנה האחרונה במסעו של פיניקס, סנטימנטלית. לדעתי היא מצמררת – בור ללא תחתית.

ובמקביל, "הלילה הוא שלנו" הוא גם מותחן. מותחן עם פיתוח דמויות אינטליגנטי ומוצלח יותר מהרגיל. מותחן עם הופעה מופתית נוספת של חואקין פיניקס. עם שימוש נבון באווה מנדז, המופיעה כאן לא רק כסקס מהלך - אם כי בעיקר כסקס מהלך - אלא גם כאישה בשר ודם. עם מוני מושונוב האדיר כתמיד, בתפקיד פטריארך של משפחת פשע רוסית. עם מרדף המכוניות האפקטיבי ביותר מאז "חסין מוות". ועם כמה תובנות מעוררות מחשבה שלא תראו בשום סרט אחר. מתישהו ג'יימס גריי יעשה את "הסנדק" הבא. אם לשפוט לפי "הלילה הוא שלנו", הוא עוד לא ממש שם. אבל הוא מתקרב.