מופת של בינוניות הוליוודית

יום שלישי 09 באוקטובר 2007 09:00 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר העיר און-ליין

ב"מבוקש", סרט ההרפתקאות פוליטי בכיכובו של ריצ'רד גיר, הסאטירה לא מתפקדת, אבל לפחות השחקנים עושים עבודה טובה

כשמדברים על המזרח, הכוונה היא בדרך כלל למזרח אסיה: הודו, סין, תאילנד. אבל בשנים האחרונות משהו השתנה. המזרח הרחוק הפך למתוייר מדי ואיבד את קסמו, את האקזוטיות שלו. במקביל, מדינות הבלוק הסובייטי לשעבר התחילו לקבל את כל המאפיינים שהמזרח כבר לא חזק בהם. זהו מקום זר, מסתורי, מסוכן, נטול חוק וסדר. מזרח אירופה הוא האוריינט החדש. והוליווד, כמו בדרך כלל, שמחה לעזור. תראו את סלובקיה האימתנית של סרטי "הוסטל". תראו את "בוראט".

אז הוליווד מתלהבת ממושא חדש של תשוקה ופחד, ויוגוסלביה לשעבר, עם ההיסטוריה העקובה מדם שלה, מציעה חומר גלם מן המוכן. "מבוקש", סרטו של ריצ'רד שפארד, הוא גירסה מדוללת של "הוסטל" מבחינה סגנונית, ובו זמנית הוא גירסה מדוללת של "שלושה מלכים" מבחינה תכנית – סאטירה פוליטית וסרט הרפתקאות, שניים במחיר אחד.

שלושה עיתונאים אמריקאים יוצאים לאזור הספר של בוסניה כדי לתפוס את פושע המלחמה מספר אחת של מלחמות יוגוסלביה. ג'סי אייזנברג ("חיים בין השורות") הוא המתלמד החדש וחסר הניסיון. ריצ'רד גיר הוא ה-"Has Been", שדרן מצליח שכוכבו דעך בעקבות איבוד שליטה בשידור חי. טרנס האוורד ("התרסקות") הוא קול התבונה, המצטרף למשימה רק כדי לעזור לחבר בעת צרה. אך קול התבונה אינו מועיל – המקומיים מזהים בטעות את השלושה כמתנקשים של ה-CIA ובמהרה הם הופכים מציידים לניצודים.


מזרח אירופה הוא האוריינט החדש

מושא החיצים הסאטיריים של "מבוקש" הוא השחיתות של הקהילה הבינלאומית; כולם יודעים איפה פושעי המלחמה מתחבאים ואף אחד לא ממהר לתפוס אותם. אבל הסאטירה לא ממש מתפקדת - פוליטיקה אף פעם לא היתה הנקודה החזקה של הוליווד. בעוד שהקולנוע האירופאי מצליח פה ושם לעורר שינוי, להשפיע על החברה, הקולנוע האמריקאי מסתפק בלשכנע את המשוכנעים. ומכאן הפרדוקס: אדם שמסכים עם האג'נדה הפוליטית לא צריך את הסרט כדי להשתכנע, אדם שאינו מסכים לא יראה את הסרט מלכתחילה. "שלושה מלכים" פתר את הבעיה עם מנה גדושה של אקשן והרפתקאות, ו"מבוקש" מנסה לעשות את אותו הדבר – עם פחות תקציב ופחות כישרון.

כסאטירה אין לסרט הרבה מה לחדש, אבל כסרט ז'אנר הוא פה ושם מספק את הסחורה. הקומדיה שחורה מאוד ולעיתים מצחיקה מאוד, ושלושת השחקנים עושים עבודה מצויינת, גם אם דמויותיהם עשויות קרטון דק. גיר, חודשים ספורים אחרי שגילם נוכל דומה ב"התרמית", מגיש הופעה מלוטשת ויעילה ביותר. אייזנברג מגלה תזמון קומי מעולה. והאוורד, שגם מקריין את הסרט, הוא הכוכב האמיתי. עם קולו ופניו האקספרסיביים, האוורד אחראי על מעט הרגש שהסרט הציני הזה מרשה לעצמו. זוהי הופעה וירטואוזית.

"מבוקש" מציע את הקולנוע ההוליוודי במיטבו וגם במלוא הבינוניות שלו. הסרט כיפי, זורם, משעשע. השילוב בין קומדיה לאקשן למלודרמה הוא מעניין. העיסוק בנושאים רציניים (כמו מלחמה, כמו שחיתות פוליטית, כמו רצח עם) בצורה לא לגמרי רצינית הוא אפקטיבי ומרענן. אבל הסרט לא מתקדם לשום מקום. הוא מגלה את הקלפים שלו מוקדם, ובמהרה הופך לצפוי, בנאלי, לא מאתגר. תפקידו העיקרי הוא לספק נושא לשיחת בית קפה לאחר הצפייה בו. תנצלו את השיחה בהקדם – יום אחרי כבר לא תזכרו שום פרט מהסרט.