קן הצרעות של לינדזי
יום חמישי 26 ביולי 2007 00:00 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר אונליין
קומדיה קלילה? טעות. "החוק על פי ג'ורג'יה" הוא סרט גס ובוטה, שהשתלחותו במוסד המשפחה לא היתה מביישת את טוד סולונדז
שלושה דורות. לוהאן, פונדה, הופמן
שלוש כוכבות לא קטנות מגלמות ב"
החוק על פי ג'ורג'יה" שלושה דורות של אותה המשפחה: הנכדה
לינדזי לוהאן ("נערות רעות"), האמא
פליסיטי הופמן ("עקרות בית נואשות", "טראנס אמריקה") והסבתא
ג'יין פונדה (נו, ג'יין פונדה). אבל הדיווחים התקשורתיים מהסט התרכזו רק באחת מהן – לוהאן, וקריסת המערכות הטוטאלית שלה במהלך צילומי הסרט.
נהוג בדרך כלל להפריד בין ביקורת קולנוע לבין כתיבה רכילותית, אבל הפעם ההשוואה מתבקשת. לוהאן היא נערת מסיבות שמגלמת נערת מסיבות, ההתנהגות הפרובוקטיבית של הדמות מזכירה במידה מחשידה את הפרסונה הציבורית של השחקנית. לא ניתן למתוח קו ברור בין המציאות (או לפחות הגירסה הצהובונית שלה) לבין הבדיה.
מאז הצילומים עברה שנה. הסרט הושלם, עלה לאקרנים בארה"ב, נחל שם גם כישלון קופתי וגם ביקורתי וכעת הוא מגיע אלינו. והפלא ופלא – זהו סרט זניח. זניח, אבל עם רגעים רבים של הנאה, הפגנת אינטליגנציה וכישרון. זניח, אבל מעניין.
רייצ'ל (לוהאן) היא נערה בת 17 הנשלחת מסאן פרנסיסקו לאיידהו הרחוקה. משפחתה לא מרוצה
מההתנהגות הפרועה שלה – סקס, סמים ושאר ירקות – והם דואגים להעביר אותה לידיה של ג'ורג'יה (פונדה), הסבתא הקשוחה מהפרובינציה.
אם סגנון החיים של רייצ'ל נראה חריג למדי בקליפורניה המתירנית, הוא נראה כמעט חייזרי בעיירה אול-אמריקאית זעירה. במהרה מצליחה רייצ'ל לזרוע הרס וחורבן גם בביתה החדש, וכך גם האמא לילי (הופמן) באה לאיידהו כדי לעשות סדר וגם להעלות זיכרונות מימים עברו.
"החוק על פי ג'ורג'יה" נשמע כמו קומדיה קלילה, משווק כקומדיה קלילה - והוא הכל חוץ מזה. הסרט גס ובוטה, השחקניות משתלחות אחת בשניה כמעט בכל סצינה, חיי המשפחה האמריקאית נחשפים כקן צרעות שלא היה מבייש את טוד סולונדז. הדיאלוגים, המיניות, האלימות הרגשית – כולם קיצוניים בצורה מפתיעה. יש כאן לא מעט רגעים של חן והומור אבל הם נועדו בעיקר להמתיק את הגלולה, והגלולה מרה מאוד.
ביים את הסרט
גארי מארשל, הידוע כבמאי של קראוד-פליזרים כגון "יומני הנסיכה" ו"אשה יפה". אבל מורגשת יותר ידו של התסריטאי מרק אנדרוס, שכתב את "הכי טוב שיש" ומביא ל"החוק על פי ג'ורג'יה" את אותו המיזוג הצורם של הומור, פאתוס ומיזנטרופיה. התוצאה היא סרט סכיזופרני, בעל טון ומבנה מוזרים, מבולבל ומבלבל. אבל זהו בלבול פורה – הסרט בו זמנית מביך ומרתק, וחוסר הכניעה לנוסחאות הוליוודיות יוצר שלוש גיבורות מורכבות ואנושיות מאוד.
לוהאן משחקת כאן לראשונה דמות בוגרת וגם אובייקט מיני - שתיים במחיר אחד. במהלך הסרט היא מתהדרת בשורה של שמלות צמודות, מחשופים ועקבים גבוהים. וזה אפילו עובד. היא מצליחה להדגיש לא רק את המיניות של רייצ'ל אלא גם את האינטליגנציה והכוח הנפשי שלה. הסרט איננו רק קוריוז המספק ללוהאן הזדמנות לגלם גירסה של עצמה אלא הוכחה נוספת לכישרונה הרב. הופמן מצויינת כהרגלה בתפקיד בעייתי ולא מגובש, ופונדה היא הנשק הסודי של הסרט – זמן המסך שלה מועט אבל כל סצינה בה היא מופיעה פוגעת במטרה.
ובכל זאת, "החוק על פי ג'ורג'יה", למרות מעלותיו, הוא סרט כושל. המרכיבים השונים לא ממש מתחברים יחד, הדרך יותר מעניינת מהיעד. אולי בצפייה ביתית הוא ייראה טוב יותר. למסך הגדול הוא לא ממש מתאים.
עוד באתר:
מה אמרו קלינטון ואובאמה לגולשי יו-טיוב?
רוצים לראות זמרת אופרה מופיעה בביקיני?
איפה אפשר לקבל עסקית כמו באמריקה?
וכל מה שמעניין באמנות, מוזיקה ותיאטרון - בדף הבית