אינטריגות מיניות בקן הקוקיה

יום שלישי 27 במרץ 2007 07:37 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר און ליין

"הרוחות של גויה", על חייו של פרנצ'סקו גויה - גדול ציירי ספרד, הוא סרט מתסכל ומאכזב, שגם במאי נחשב ונטלי פורטמן לא מצליחים להציל

"הרוחות של גויה" מכיל את כל האלמנטים הדרושים עבור סרט אוסקרים מצליח. יש בו נושא רציני, טון רציני, שחקנים נחשבים ובמאי בעל שם בינלאומי. כל מה שחסר הם תוכן וביצוע.

ספרד של המאה השמונה עשרה. האינקוויזיציה הספרדית ירדה כבר מגדולתה, אבל הנזיר האמביציוזי לורנזו (חוויאר ברדם, "הים שבפנים") מנסה לדרבן אותה לבצע קאמבק. הוא פותח במסע טיהור ברחבי עיר הבירה, ותופס ברשתו את אינז (נטלי פורטמן), בת למשפחה עשירה המשמשת כדוגמנית עבור הצייר פרנסיסקו גויה (סטלאן סקארסגארד, "סיפורו של ויל הנטינג"). בעוד גויה מנסה להציל את אינז ממרתפי האינקוויזיציה, לורנזו מנצל את ההזדמנות כדי להפוך אותה לפילגשו.

ביים את הסרט מילוש פורמן, הבמאי הצ'כי שבילה את רוב הקריירה שלו בהוליווד. פורמן, שפעיל כבר ארבעים שנה, יצר לא מעט סרטים איקוניים וזכה בשני אוסקרים. ניתן לראות ב"רוחות של גויה" מעין סיכום ביניים, או שמא לקט מלהיטיו הקודמים של הבמאי. יש כאן את המאבק בין כוחות החופש והדיכוי (וסצינה מרכזית המתרחשת בבית משוגעים) מ"קן הקוקייה", את האינטריגות המיניות מ"ולמונט", את החפיפה בין אמנות לפוליטיקה מ"אמדאוס". אבל הסרט החדש מתקשה לעמוד בקנה אחד עם יצירותיו הקודמות של פורמן, גם אם מעמדן של חלק מהן ירד עם השנים.

מצד אחד זוהי מלודרמה היסטורית רחבת יריעה, מצד שני סיפור מינורי על אמן ואמנותו, מצד שלישי סאטירה פוליטית על השחיתות האינסופית של בעלי השלטון. הניסיון מעניין, אבל התוצאה לא ממוקדת, מבולבלת, וגם קצרה מדי. אורך הסרט הוא פחות משעתיים, לא מספיק זמן מסך כדי למצות את מלוא הנושאים שפורמן ובן זוגו לכתיבה, התסריטאי המיתולוגי ז'אן-קלוד קרייר, מנסים לעסוק בהם. דמותו של גויה, המקשרת בין כל רבדי העלילה, היא גם חיוורת מדי וגם לא ממש נחוצה. למרות שהוא הדמות המסקרנת ביותר בסיפור, התסריטאים לא מצליחים להעניק לו משמעות יוצאת דופן. ניתן היה לשלוף את גויה מ"הרוחות של גויה" בלי לפגוע בסרט יותר מדי. חוץ אולי מהכותרת.

השחקנים נאבקים בכבוד עם תסריט ביזארי וליהוק לא הגיוני, ורוב הזמן מפסידים בכבוד. חוויאר ברדם הספרדי נאלץ לשחק באנגלית ובוחר לעצמו באחד המבטאים התמוהים ביותר ששמעתי בחיי. נטלי פורטמן מגלמת בין שתיים לשלוש דמויות שונות (תלוי איך סופרים), אבל כשחקנית נטורליסטית היא אינה עומדת במשחק המסוגנן שהסרט מכתיב עבורה. הופעותיהם של שני הכוכבים לעיתים ממש מביכות לצפייה.

ניסיון הסרט לרקוד על כמה חתונות במקביל הופך אותו לחוויה מתסכלת ומאכזבת. לקראת האמצע, העלילה קופצת חמש עשרה שנים אל העתיד, ו"הרוחות של גויה" מאבד את הצפון לחלוטין. שארית הסרט מורכבת מאירועים ביזאריים, לא אמינים, לא מעניינים ובעלי קשר קלוש ביניהם. על כל הכישרון, השחזור התקופתי והמלודרמטיות, הסצינה היחידה שנחרטת בזיכרון היא מונטאז' פשוט של גויה מכין את אחת מיצירותיו. האפוס היה יכול להפוך לסרט קצר מצויין.