דופקים חתונה

יום שלישי 14 בנובמבר 2006 07:20 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר און ליין

בסרט "הכלה של החבר שלי" השושבין מתאהב בכלה ונגרר למסכת תעלולים דביליים ומופרכים. התוצאה: קומדיה סינתטית וגרועה במיוחד

קומדיות רומנטיות גרועות הן לא בדיוק סוג הסרטים האהוב עליי, אבל הזוועה שהיא "הכלה של החבר שלי" לימדה אותי להעריך את הז'אנר מחדש.

מה בעצם נורא כל כך בעלילות נדושות ודמויות קריקטוריות? גם לג'ניפר לופז ולקייט האדסון מגיע להתפרנס בכבוד. אם מורידים את הציפיות מראש, ניתן אפילו להפיק מכמה מהסרטים האלה מעט הנאה. במיוחד כשהמצב יכול להיות הרבה, הרבה יותר גרוע.

"הכלה של החבר שלי" הוא ניסיון לשחזר את הקומדיות הרומנטיות בהן התמחה יו גראנט לפני חמש-עשר שנים, ובמיוחד את "ארבע חתונות ולוויה" האיקוני. כמה משחקני "ארבע חתונות" מופיעים בתפקידי משנה, וגם כאן העלילה מתרכזת בהכנות לחתונה, אם כי, לצערי, אף דמות לא מואילה בטובה להתפגר.

מה שהסרט כן מצליח לקבור הם כמה אלפי תאים אפורים ושעה וחצי של זמן יקר. סטוארט טאונסנד ("מלכת הארורים") מגלם את אולי, שלומיאל בריטי בנוסח גראנט, שחבר מגייס אותו להיות השושבין בחתונתו. טאונסנד מגיע למסיבת האירוסין ופוגש את שרה מארי (איימי סמארט, "רק ידידים", "אפקט הפרפר"). הוא מתאהב בה ומגלה מאוחר מדי שהיא אינה אלא הכלה שמופיעה בשם הסרט.

מה אמור חבר טוב לעשות בסיטואציה כזאת? למזלו, לטאונסנד יש חבר נוסף, מוריי, בגילום סת' גרין ("באפי קוטלת הערפדים"), שלוקח על עצמו את תפקיד הקופידון ומנסה, בסדרה של תכסיסים, מתיחות ובדיחות גסות, לאחד בין השניים.

בעולם מושלם הסרט היה לפחות הולך עד הסוף עם ההומור הנמוך, אך "הכלה של החבר שלי" מקפיד על דאחקות צפויות וילדותיות. למעשה, נדמה שהתסריט כולו נכתב על ידי ילד בגיל חד-ספרתי. מילא שהגיבורים לא מתנהגים כמו אנשים במציאות, אבל התסריטאים אד ראו וסטפן שוורץ (שגם ביים) לא מצליחים אפילו לגרום להם לתפקד כדמויות משכנעות בקומדיה קלילה וטיפשית.

השלושה מתרוצצים אנה ואנה באופן שרירותי, כמריונטות בידי העלילה המופרכת. לפעמים זה נראה כמעט כמו פארודיה על קומדיות רומנטיות קודמות, מה גם שגרין הראה בסדרתו "רובוט צ'יקן" שהוא יודע ליצור פארודיה מבריקה. כאן הוא מאמץ מבטא בריטי מזעזע ונותן הופעה ביזארית במיוחד.

אבל אם זוהי פארודיה, גרין הוא היחיד שחושב כך. הסרט סובל מליהוק כושל. שאר השחקנים משחקים נורא ותורמים עוד יותר להרס הסרט, שממש לא זקוק לעזרה נוספת בתחום הזה.

"הכלה של החבר שלי" הוא סרט נטול כל חן. זהו מוצר סינתטי לחלוטין וכושל לחלוטין. כל דמות היא סטריאוטיפ, כל מהלך עלילתי הוא קלישאה, כל סצנה היא פילר. לא פלא, אם כן, שהוא דילג על בתי הקולנוע ברוב חלקי העולם, כולל המדינות בהן הפיקו אותו - בריטניה וארה"ב.

למה דווקא אנחנו זוכים לקבל אותו, ועוד בהפצה רחבה כל כך? אולי עונת החורף יצרה עודף סרטים אינטליגנטיים ומחסור בבידור זול ונגיש. אם זה המצב, "הכלה של החבר שלי", סרט שהנאה ממנו דורשת לא רק היעדר מחשבה אלא מוות מוחי מתקדם, נותן את המענה האולטימטיבי.