מה זה החרא הזה?
יום רביעי 15 באוגוסט 2007 00:00 מאת: דניאל פאיקוב, עכבר העיר און ליין
ב"תפוס ת'גלים" קדחת הפינגווינים נמשכת. אבל בניגוד לקודמיו, שהצליחו לרגש ולחדש, מדובר באנימציה סוג ב', שבעיקר משעממת
אמנות הקולנוע, הנמצאת עכשיו בשנתה ה-112, ידעה עד כה מעט שיאים גדולים. 110 השנים הראשונות לא היו פוריות במיוחד - רוב היצירות נעו בין הבינוני לבלתי נסבל. אך תוך שנתיים בלבד, סוף כל סוף מצאה האמנות השביעית את יעודה הנשגב. תיעוד חייהם של הפינגווינים.
לפני שנתיים זה היה "משפחת הקיסרים", יצירת פאר על פינגווינים נודדים מהצד השמאלי של המסך אל הצד הימני. ב-2006 חלה קפיצת מדרגה נוספת במעמדם והשפעתם על התרבות העולמית - “תזיזו ת'רגליים", על פינגווינים מפזמים ומפזזים. ועכשיו, בשנת 2007, הגיע הזמן לנצחונם המפואר ביותר של לובשי השחורים. זהו "תפוס ת'גלים", סרט אנימציה ממוחשבת על פינגווינים גולשים. מכאן, אין כבר דרך חזרה. למעט קומדיית קולג' בכיכובם של פינגווינים, כל דבר אחר יהיה בגדר אנטי-קליימקס.
“מה זה החרא הזה?” מלמלתי לעצמי בעודי בוהה במסך בהתפעלות רבה. למה שמישהו ירצה לעשות סרט כזה? למה שמישהו ירצה לראות אותו? פינגווינים גולשים אינם אפילו הגימיק היחיד של "תפוס ת'גלים". הסרט, בצורה שרירותית לחלוטין, מצולם כמו תוכנית ריאליטי. הצילום, העריכה, המבנה - כולם משחזרים בצורה מושלמת את הסגנון הפסבדו-דוקומנטרי. ובגלל ש"תפוס ת'גלים" הוא סרט אנימציה, מן הסתם זמן, מאמץ ומשאבים רבים הושקעו בבחירה סגנונית שאינה תורמת דבר להנאה מהסרט. מדהים.
תוכן הסרט אינו הרפתקני באותה מידה. משהו על פינגווין צעיר וחובב גלישת גלים (קולו של שיאה לה בוף, “רובוטריקים") שיוצא לחפש דמות אב וגם לזכות בתחרות הגלישה השנתית. במסעו עוזרים לו אלוף לשעבר (ג'ף ברידג'ס בגירסה פינגווינית לדמותו מ"ביג לבובסקי"), מצילה אטרקטיבית (זואי דשאנל, “אין כמו בבית"), ותרנגול סטלן (ג'ון הדר, “נפוליאון דינמיט"). במהלך 85 דקות ארוכות מנשוא, לומד הנער מספר מוסרי השכל לכאורה חשובים בנושאים כמו שאפתנות וניצחון בכל מחיר. הנחיות לכתיבת תסריט מצחיק יותר, ומטיפני פחות, לצערי לא נכללו בתוכנית הלימודים.
אחת הבעיות עם סרט על פינגווינים גולשים היא שאין בעצם מה לכתוב עליו מעבר לרשימת המכולת הסטנדרטית. הדיבוב, גם בלי פרסונות כמו אדי מרפי ורובין ויליאמס, עושה את העבודה. האנימציה סבירה אך בינונית במונחים של השנים האחרונות. ההומור תקוע איפשהו בין אינפנטיליות פיפי-קקי לא ממש חיננית להתחכמויות לא ממש מבריקות ולכן כנראה לא יספק לא את קהל הילדים ולא את היחידות ההוריות. נראה כאילו רוב המאמץ הושקע בפרטי הפרטים של שחזור המראה הדוקומנטרי, עם קטעים ה"מצולמים" בפורמטים וסגנונות שונים. אבל מעבר למבקרי קולנועי, אני בספק אם צופים רבים יעריכו את ההשקעה.
בעיקר "תפוס ת'גלים" גורם לנוסטלגיה עזה ל"תזיזו ת'רגליים". סרטו של ג'ורג' מילר מהשנה שעברה הציע חוויה חד פעמית. מצחיקה, מרגשת, חדשנית. עם פינגווינים. לידו, “תפוס ת'גלים" הוא סרט דיסני סוג ב' - קונבנציונלי, צפוי, לעיתים משעמם. עם פינגווינים.
עוד באתר:
הג'ננה של פורטיס
ג'קי צ'אן נותן בראש
איך ניצל חן אהרוני?