ילדים

עדכנו אותנו




היום הראשון בעבודה אחרי חופשת הלידה

יום רביעי 12 במאי 2010 02:52 מאת: מאיה לוין

מאיה לוין התגעגעה כבר להחתים כרטיס עובד ולהרוויח שקל במקום לבזבז מאות בשיטוטים בטלים



(איור: יעל בר)

פרסומת

אני לא מאמינה, אמרתי לעצמי ערב החזרה לעבודה; מחר אלך ברחוב לבדי, לבושה כמו בת אנוש, אולי אפילו מאופרת, ושום תינוק לא יהיה תלוי עלי או בי.

כמו בחזרה מחופש גדול שהתארך, ראשית יש לסדר את הילקוט. חצי שנה כרעתי תחת מיני-מכולה ובה כל הנדרש לרך הנולד מחוץ לצור מחצבתו: חיתולים, מגבונים, מוצצים, שמיכה, שמיכי, בגדים להחלפה, צעצועים, בקבוקים, מים, פורמולה וארנק. כעת אפשר לחזור לתיק צנוע משלי - מפתחות, טלפון, יומן ריק מפגישות; כבודה דלה באופן מחשיד.

בלילה בקושי עצמתי עין מרוב התרגשות. עם עלות השחר זינקתי מהמיטה עוד לפני אזעקת הבכי הקבועה והבהלתי את התינוק לביתה של המטפלת החדשה. "תכירי, מיכאל. להתראות בארבע". התגעגעתי כבר להחתים כרטיס עובד, להרוויח שקל במקום לבזבז מאות בשיטוטים בטלים בעקבות השעון הזוחל.


             (איור: יעל בר)

היום הראשון בעבודה עלה על הפנטסיות הוורודות: לגמתי קפה בשקט; אכלתי שניצל דק כנייר במזנון הנכסף; דיברתי עם אנשים מבוגרים בטון בוגר (על נושאים אינפנטיליים); שוחחתי בטלפון באריכות; הלכתי לעשות פיפי לפי הצורך - וזה לא גרם לאיש לפרוץ בבכי.

עם זאת, עמית צעיר, שדווקא התגלגלתי מול עיניו לפני צאתי לחופשת לידה, לא זיהה אותי בגרסתי הצנומה. "עברו אצלי הרבה סמים ואלכוהול בחצי שנה האחרונה", התרברב כדי לתרץ את התנהגותו. גם אצלי! רציתי לצעוק - אקמולי עונה לשתי ההגדרות.

יום העבודה חלף מהר. מהר מדי. בשלוש וחצי, שעת אמא, קרעתי את עצמי מהמחשב ונסעתי למטפלת, להשיב לידי את הפיקדון. בזמן הנסיעה נשמתי התענתה בכור המצרף - בין גן עדן לגיהנום. ברור שהתגעגעתי, אבל עוד שעה תחת הניאון המשרדי לא היתה הורגת אותי. לפחות לא ביום הראשון.

אמא חוזרת מהעבודה. התיק החדש על הכתף, אבל הגב שוב שפוף תחת תינוקייה ניידת, ביד פעוט זנוח ועל הכל מרחף סימן שאלה: מה עושים עכשיו? חוזרים לטריינינג ומתפלשים בלול? עד אתמול נשמנו יחד כל נשימה. שבע שעות בעבודה - ואני בקושי זוכרת איך קראתי לך. מזל שמחר שוב יום של עמל.





תגיות: מאיה לוין

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5