אנשי המסיבות בלב ים: הפלגה עם מסיבת הסטודנטים הראשונה

יום ראשון 07 באוקטובר 2012 08:00 מאת: עינת אוליבייר, עכבר העיר

אנשי גולומב פרוג'קט הבאר שבעים לא מאמינים בפוזה התל אביבית, אז הם הרימו מסיבת סטודנטים על סיפון אונייה. כתבתנו האמיצה הצטרפה כדי לבדוק מי תזכה בתחרות החולצה הרטובה, איך זה שאין מזרחית, ולמה הבחורות הישראליות לא נותנות


האנשים עושים את ההבדל. גזר מרקד

(צילום: רן מור)

פרסומת

נפגשנו כך: בקרייזי קרוז - מסיבות סביב השעון על אונייה. מייק מור כל העמדה.
היזמים: עומר יעקובסון, אייל נוקד ותומר אהרנוביץ', סטודנטים להנדסת חשמל.
נכחו: 900 סטודנטים מכל מוסד לימוד אפשרי פלוס אושיות לילה מבאר שבע.
המחיר: 250-200 יורו כולל ארבע ארוחות שחיתות, אלכוהול ללא הגבלה והימורים.
החלום: אמריקאי. 
ההשראה: "אמריקן פאי" פוגש את "אסקימו לימון".
האמצעי: אלכוהול.
סקס: על הספינה זה מאתגר.
סמים: ריטלין באישור רופא.
רוקנרול: ממוקסס.

» אנשי המסיבות: א.ב. דן עושה חשבון נפש

» פורש בשיא: המסיבה האחרונה של אלון קסטיאל

» אנשי המסיבות: החיים הכפולים של בנג'י לנפנט

#alt
בלי פלאפונים, בלי פייסבוק ובלי יכולת לברוח (צילום: ניצן גור)

לפני כשנה החליטה חבורת סטודנטים מהחוג להנדסת חשמל בבאר שבע להרים מסיבה ביתית ברחוב גולומב בעיר. הסטודנטים של בירת הנגב שכבר חרשו את האיינשטיין, הברקה והתחנה המרכזית, קפצו על ההזדמנות להפסיק לפתור אלגוריתמים/להוריד ראשים בבית והגיעו. המסיבות צברו תאוצה והגיעו עד לשלב הרעיון - יש שיאמרו הזוי ומופרך - להפיק מסיבת ענק לסטודנטים בלבד. בלב ים. ועם כל הכבוד לחביב הקרוזים עומר אדם - בלעדיו. ולא רק בלעדיו. גם בלי פלאפונים, בלי פייסבוק ובלי יכולת לברוח.

להכניס את הקהל לפנטזיה:

יחידת כלבנים זה אלמנטרי


האמת, הייתי סקפטית. בתור סטודנטית לשעבר באוניברסיטה הכי ירושלמית בארץ לא ממש החזקתי מהמסיבות הללו. הן זכורות לי כתור צפוף ולא נגמר בדרך להנגאובר זול לצלילי להקה מתקמבקת כלשהי, זאת, תוך הרחת הקיא של מיטב החנונים שהניבה ארצנו. ברם, מסיבות הסטודנטים של השנים האחרונות כבר לא כוללות רק הופעות אוקסימורון של משה פרץ לצד היהודים, אלא נראות  יותר ויותר כמו מסיבות ה"ספרינג ברייק" האמריקאיות, או לפחות מנסות להיראות. כך שלא הופתעתי כשבנמל, בדרך לאונייה המובטחת, הובלתי על ידי יחידת הכלבנים לבדיקת סמים שגרתית (או שלא). לאחר רחרוח מסיבי, עזית הכלבה הצנחנית נעצה עיניים מאשימות בסטודנט שלידי והוא נלקח לבדיקה פרטנית ומעכבת. מתברר שנשאר לו קצת ריח של קנביס על התיק. קורה.   

#alt
"הבליין התל אביבי הוא כמו בחורה מתוסבכת". אנשי הגולומב פרוג'קט (צילום: רן מור)

"מעולם לא הפלגנו לפני כן", משתף עומר יעקובסון, מנהל ההפקה שידוע כגאון בתחומו (אנרגיה ירוקה) ועסוק עדיין בלתזז בין הספקים והמארגנים תוך כדי חיבור נונסטופ למכשיר הקשר במירוץ בלתי אפשרי נגד הזמן.

"זיהינו צורך לספק אלטרנטיבה לצעירים - אופציה להפליג, אבל סביב קונספט שמתאים לאופי שלנו", הוא מסביר בעוד מאחורינו שלושה תיכוניסטים למראה זוממים בחרמנות שווא את האורגיה הראשונה של חייהם.


"תראו לי כמה אתם חרמנים". תחרות החולצה הרטובה (צילום: ניצן גור)

לא היה פשוט יותר  לעשות מסיבה באיזה מועדון בתל אביב וזהו?
"ממש לא. מבחינתי, הבליין התל אביבי הוא כמו בחורה מתוסבכת. ככל שמתעללים בו יותר הוא בא יותר, הוא יתפוס את המקום כיותר נחשק. יעמוד שעות בסלקציה, ירקוד מתחת לבתי שחי של אחרים בחדר חם וצפוף וישלם מחירים מופקעים על אלכוהול. אנחנו באים מכיוון אחר לגמרי. אצלנו אין את הפוזה הזאת, ורצינו לעשות משהו שונה. ותכלס, הבחורות השוות באמת הן אצלנו".

כי אנחנו שרוטים:  


מי תהיה הבחורה הכי מושפרצת על הספינה?


שוות או לא, הספינה בתפוסה מלאה, ועל הסיפון כבר מתחיל לדפוק הקלאב טראנס. מאות הסטודנטים, ביחס מאוזן בין גברים ונשים, שנראו עד עתה סחים לחלוטין, פושטים בגדיהם במהירות של בתול בן 15 שעושה את זה פעם ראשונה, וככל שנמל חיפה מתרחק, הם הופכים יותר ויותר לילידי שבט קרחנה כלשהו. בעוד הם מנענעים לצלילי Internet Friends" " של Knife Party , נשמע קול - ותחרות החולצה הרטובה יוצאת לדרך.

"מי תהיה הבחורה הכי מושפרצת על הספינה?", מטעים בדיקציה של ירון אשבל  מנחה צוות הבידור של מנו ספנות, שרגיל לנענע בעיקר מול משפחות קשות יום ולא יודע איך לעכל את כל האושר מהבשר הטרי. "תראו לי כמה אתם חרמנים", הוא יורד נמוך כשמאות סטודנטים בוהים בשדיהן הנחשפים של  סטודנטיות חסרות בושה המאלתרות על העמוד. "למה אין מזרחית?", מתלוננת בקול אחת הסטודנטיות, "אני מתה להתקרחן לפנים". "זה לא הקו שלנו", עומר מסביר בסבלנות אין קץ ומחייך למראה מאות הרוקדים השיכורים, "זה מה שראיתי בעיני רוחי כבר חצי שנה. מבחינתי החזון התגשם". 

כי כולם אוהבים להתרגש:

על הבוקר אנחנו בקפריסין. למרות שההנגאובר עדיין לא הספיק להיספג, התייצבו כולם מטכ"לית לאוטובוסים בדרך לחוף ניסי באיה נפה בליווי אבטחתי כבד כאילו היינו משלחת נתניהו באיראן. בתפריט: מסיבה נוספת. הפעם עם אוקראיניות חשופות פטמות והרבה קצף. "למה אתן לא יכולות ללמוד מהן?", מדדה לעברי שיכור כלוט סטודנט מתל חי. "תדעי לך", הוא מגהק, "80 אחוז מהגברים בהפלגה מיואשים מהבנות הישראליות".

למה?
"כי הן לא נותנות".

"זה רק באשמתכם", אני נוהמת לעברו בסחיות יחסית כשאנו חוזרים למסיבת נוספת על הספינה ומסבירה לו שהמוח הישראלי הגברי הפתוח לכאורה חושב יותר כמו בדואי".

כי חייבים קצת שטויות:

גזר מרקד, שני ארנבים ובאטמן 


במסיבה האחרונה באונייה, בין אייס שוט אחד למשנהו, נוקד, יעקובסון ואהרונוביץ מתחילים לשחרר אחריות ואת אוזניות הקשר ולרקוד את עצמם בטירוף, שיכורים מהאהבה שמרעיף עליהם  הקהל, מתכננים את ההפקה הבאה.

איפה נכנסת כאן ההנדסת חשמל?
"למדנו מה שצריך ללמוד, והחיים לקחו אותנו לכיוון נוסף, של יזמות", הם מסכימים זה עם זה. "הפוטנציאל הכלכלי של באר שבע מטורף", מוסיף עומר, "אנשים לא מנצלים את מה שיש להם בארץ. צועקים על יוקר המחיה בתל אביב כשבעצם יש להם אלטרנטיבה בערים כמו באר שבע, שצריכות את הפיתוח ואת החומר האנושי האיכותי. אנחנו מקבלים שם בחצי עלות פי שתיים איכות חיים".

כי חייבים לתת כבוד לקלאסיקות אדירות:

על הסיפון, גזר מרקד, שני ארנבים ובאטמן מצטרפים לחוגגים עד הבום האחרון. כמה סטודנטים מתחילים בהקאות שלפני הזריחה, וזוגות שנוצרו מתבודדים במקומות המסתור השונים באונייה. או אז נלקחות כמה גיטרות לסיפון. כשחנון עם רוחניקית ירבץ, הם פוצחים בשירה נוסטלגית. "תראי לי עוד מסיבה כזאת שנגמרת בגיטרות", אומר עומר, שלא ישן לעולם בזכות הריטלין, "לכן אנחנו נישאר בבאר שבע גם אחרי הלימודים. זה כל הקטע במסיבות שלנו, האנשים טובים, והם אלו שעושים את כל ההבדל".
 


 
 

 

 

 

 


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(23 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5