לילה

עדכנו אותנו




עכבר מיקסים: מוסקומן מסתכל אחורה בזעם

יום שישי 28 בספטמבר 2012 08:00 מאת: יוני שרוני, עכבר העיר

מוסקומן יוצא לדרך חדשה אבל מביט מסביב ולא רואה הרבה סיבות לאופטימיות בקרב הדי.ג'ייז המקומיים. הכיוון שלו ברלין, אבל החלום הוא בכלל להיות אלמודובר



מוסקומן

(צילום: איתי כהן)

פרסומת

מוסקומן הוא כבר שועל ותיק בתל אביב, רחוק שנות אור מילד שמתחיל להתעניין בטראפ או במשהו חדש אחר. אני אישית התוודעתי אליו, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, בימי הזינגר המוקדמים. נוכחתי לשמוע טווח מוזיקלי רחב, שיכול להוביל אותך מסט אלקטרוני צפוי ומוכר בשבוע אחד אל סט מפתיע ועמוס בעומק סנטימנטלי בשבוע אחר, שכולל את קייט בוש, הקרפנטרס ואפילו יהורם גאון. בכלל, רגישות היא מילת המפתח אצלו. וכעת יוצא מוסקומן לדרך חדשה, נקודת ציון מספיק מוצלחת כדי להזמין אותו לערוך בשבילנו סט לסדרה.

"הכנתי סט שמתחיל בטיון חדש שלי, שאני מקווה שיראה אור בקרוב. הוא נעשה עם הרבה תמיכה מהחברים היוצרים שלי מסביב לעולם. הוא מתחיל באיפה שאני היום ונגמר במקום שאני רוצה להגיע אליו - בטיון הקלאסי של איז'ולה, 'Beau Mot Plage'".

הפקה זה משהו חדש אצלך?
"החדש מבחינתי זה שהצלחתי להתחיל להגיע לסאונד שמבחינתי סביר דיו כדי לשתף אנשים אחרים. אני משחק כבר שנים בכל העניין. יותר אדיטים, ז'אנרים שונים, קצת דאב, קצת סלומו־דיסקו. אבל לא היה לי ביטחון בהאוס, או בהאוס 'באלרי' שאני אוהב לנגן. הפקה זה הרבה עבודה אבל היופי בה זה שעקומת הלימודים היא הפוכה - מהקשה לקל".

אבל אז מתחיל שוב הקושי - לצאת עם זה החוצה.
"אי אפשר באמת לדעת מה יותר קשה. אני מניח שזה קשה באותה מידה, אבל אי אפשר לקחת ממך את מה שעשית. פה נכנס המזל, לדעתי. נכון שאין בלוף במוזיקה, אבל זה לא עוזר שאתה טוב אם לא שומעים אותך".


עם כל הכבוד לברלינאים, רוב הזמן אין להם מושג מי מנגן. מוסקומן (צילום: איתי כהן)

אז בנקודה שבה אתה עומד כרגע, לאן אתה רוצה לקחת את זה?
"קודם כל להוציא ריליס. בשבילי, בתור אספן תקליטים ומוזיקה, אשמח שיהיה לי גם תקליט שלי על המדף. דבר שני, אני מקווה שזה יפתח דלתות ושאוכל לנגן בעולם ולדעת שאני בדרך הנכונה, כך אוכל להתעסק במה שאני אוהב גם בצורה מקצועית. אני לא מצפה לאיזה קסם שיקרה פתאום, אבל זה עוד שלב בתהליך ארוך מאוד. ויש בזה גם סטייל, לא?".

סטייל יותר "בוגר", כן.
"יחסית עשיתי המון דברים משלב מאוד מוקדם, אבל צריך בגרות מסוימת כדי ליצור באמת. בדיוק כשאתה חושב שראית הכל אז יש לך שתי אפשרויות: לנסות לשפר את הקיים או לעזוב את הכל. אבל קשה לעזוב, חיי הלילה ממכרים מאוד".

סיבוב אחד בברלין כבר היה לך.
"ברלין עיר לא קלה. זה כמו לרדת מהאוטובוס ב־L.A ולחשוב שתתחיל לעשות סרטים".

אבל הלב שם?
"החלומות והפנטזיות שם. אתה הולך לסופר ופוגש את כל הדי.ג'ייז שפה מבלבלים לנו את המוח כשהם באים אלינו. אני מסתכל על המקצוע של הדי.ג'יי כמו על כדורגל. אנחנו, הישראלים, לא משחקים את אותו המשחק. זה אותו דשא, אותו כדור, אותם חוקים, אבל זה לא אותו משחק. וזה עניין של היסטוריה, לא משהו שאפשר לשנות, כולם יגידו לך אותו הדבר. זה תרבות. המסיבות שם זה צורך. כמו שאתה הולך לסופר או לשוק לעשות קניות לשבת - הם הולכים לברגהיין. לא מפוצצים את העיר במיליון פוסטרים, באלפי פוסטים ובקשקושים. זה רגיל, זה החיים. ברור לי שיהיה לי מזל אם אחתום בלייבל גדול, אבל כרגע זה לא מונע ממני ליצור דברים פה".

אז אתה אומר בעצם שבתל אביב אין סיכוי להפוך לכוכב או להתפרנס מזה.
"כן, וזה לא אשמתו של אף אחד, פשוט אין תשתית, אין כסף. יש אולי 5,000 בליינים ב'אנדרגראונד', ו־95 אחוז הם מיינסטרים, גם בתל אביב. הבגרות היא בלהבין את זה. זה אמנם מפוצץ את הבועה, אבל מי רוצה באמת לחיות בבועה? תראה את האנשים שפרצו בחו"ל בעסק שלי: גיא גרבר למשל, הוא גם כוכב פה בארץ כרגע, אבל לא תראה אותו מנגן באחד הברים בעיר. המצב כרגע בארץ הוא שהברמנים מעניינים את האנשים יותר מהדי.ג'ייז".

ואין לנו איך להציל את המצב?
"רוצה את המניפסט שלי? בנקודות קטנות: דבר ראשון אני סוגר את התחנה המרכזית שפתחו פה, עם כל הדי.ג'ייז שבאים כל שני וחמישי. רובם לא מתקרבים לרמה של הדי.ג'ייז פה. עושה פה שנה רק של לוקאלז, מסיבות כל חמישי ושישי. דבר שני, עושה איחוד של הדי.ג'ייז המקומיים לקבוצה שיהיה לה כוח אחד בתור לייבל שיוכל לעבוד מול אירופה ושיכירו בו, ומפסיק את הזלזול של כל המקומות בדי.ג'ייז: סחיבות צ'קים, שכר מגוחך ועוד. אולי זה יוכל להתחיל לעזור, כי היום הכל נהיה משחק של שמות והייפ וכולם מתאכזבים, ולדעתי זו הסיבה שאנשים לא נהנים לצאת ורוצים תמיד להיות במקום אחר. מנגד, אין לי מה לפגוע פה בפרנסה של אנשים, אבל בראש ובראשונה אנשים צריכים ליהנות יותר, ולתת מעצמם כדי שאנשים אחרים ייהנו גם. זו סינרגיה בסופו של דבר, כולם צריכים לרצות, והקברניטים צריכים להשקיע בדברים הנכונים. עם כל הכבוד לברלינאים, רוב הזמן אין להם מושג מי מנגן, אבל מה - הם יודעים טוב מאוד ליהנות מזה".


בתור קולנוען יכול סוף סוף להתאים סיטואציה למוזיקה. אלמודובר (צילום: איי.פי)

למדת קולנוע. מה החלום הגדול יותר?
"זה לא שולל אחד את השני, וזה אפילו מאוד דומה. בתור די.ג'יי אני תמיד מתאים מוזיקה לסיטואציה, ובתור קולנוען סוף סוף אני יכול להתאים סיטואציה למוזיקה. אם אתה שואל מה הייתי מעדיף בחלומות הכי ורודים - לנגן בברגהיין או לזכות בפסטיבל קאן - אז אין שאלה בכלל: קולנוע. אבל אני חושב שזה יכול להיות שילוב מגניב, מין דיוויד לינץ', שגם מתקלט".

אז מוסקומן זה דיוויד לינץ' הבא?
"אולי מבחינת השיער. אני יותר בעניין של להיות אלמודובר הבא".

מה נאחל לך גם לשנה החדשה וגם ליום הולדתך?
"קודם כל בריאות, קצת שלווה, ושנעלה לשלב הבא, עד שנגיע לבוס הגדול. וליום ההולדת - שאצליח לסגור לי איזה איוונט חברים, 30 חוגגים לפחות פעם אחת".

1. Moscoman - "Imagine Life in 320" Unreleased
2. Reman + Mile Caro - "Rogue (Populette Remix)" (Throne of Blood)
3. C'hantal - "The Realm (Accapella)" Power Trax
4. Moscoman - "Wasted Breed" Unreleased
5. Gerd - "Palm Leaves (Mr Fingers Afropsychojungledub Instrumental Mix)" Royal Oak)
6. Tommy Bones - "After the Club (Original Mix)" Real Tone Records
7. &ME - "Everless (Original Mix)" Keinemusik
8. Isolee - "Beau Mot Plage (Original Mix)" Playhouse





(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5