לירון הו? למלך המיינסטרים נמאס מסחים

יום שבת 11 באוגוסט 2012 08:19 מאת: מיכל גרוסברג, עכבר העיר

לירון תמיר חזר בשאלה וכבש את המיינסטרים של חיי הלילה עד שנמאס לו מסחים. עכשיו הוא פותח עם אדם הורוביץ, אהל עדן וגל עופר מועדון היפסטרי על חורבות הפינגווין, למרות שבימי הזוהר שלו הוא עצמו עוד הניח תפילין בישיבה באור עציון


(צילום: דנה מאיר)

פרסומת

לירון תמיר (32) הוא לא השם שתשמעו ראשון כשיספרו לכם על השלאגזאנה, המועדון החדש שרץ בשבועיים האחרונים במקום שבו ישב בימי קדם הפינגווין ז”ל. זה לא רק בגלל שאת המקום מנהלים שמות מוכרים של זוללי פרונט כמו אדם הורוביץ ואהל עדן, אלא גם כי תמיר מצליח להישאר פחות או יותר אלמוני, גם כשהוא מנהל כמה מהמקומות ההומים בעיר: הג'ימי הו למשל, לה שוק, בר הקיבוץ בנמל ומסעדת פלימרקט שנפתחה לאחרונה בשוק הפשפשים. המחוזות שבהם בכל זאת מכירים אותו הם אלה שמאכלסים קהל שמקובל לקרוא לו סחי - מקומות כמו הוילה סוקולוב, דיזנגוף בר, ושאר ספוטים שנעים באזורים שאפשר להגדיר אותם באופן כללי כמיינסטרים. “המקומות האלה הם היסטוריה ולכל אחד יש היסטוריה, וכך גם לגבי”, תמיר מתנער. “חשוב לי שלא תכתבי יותר מדי על המיינסטרים. מה שאני עושה בשנה האחרונה זה הכי לא מיינסטרים. אני באופן אישי הפסקתי לפני כמה שנים ליהנות לבלות במקומות מיינסטרים, ולכן אני לא רוצה להיות מזוהה איתם. לקח לי זמן להבין את זה ולצאת משם”.

» השכונתי הוא המגה בר החדש
» גם הסחים רוצים רדיו בר

לא מנפנף באושרי כהן



הדרך של תמיר להשתלטות המרשימה על הלילה התל אביבי היתה ארוכה ובעיקר לא מובנת מאליה. “נולדתי למשפחה דתית ומרובת ילדים”, הוא מספר, “ויש לי חמישה אחים שהיום כולם נשואים עם ילדים”. את גיל ההתבגרות שלו העביר כתלמיד ישיבה בפנימייה באור עציון. “זה אומר שחוזרים הביתה כמו בצבא - בעיקר בסופי שבוע”.

ומתי החלטת שזה לא בשבילך?
“זה קרה בגיל 16. בתור נער צעיר שחוזר מהישיבה לבית בגדרה בסופי שבוע, לשכונה שיש בה גם ילדים חילונים, לאט לאט הסביבה שלך מדרדרת אותך וגורמת לך להוריד את הכיפה. אתה משתנה. פוקחים לך את העיניים. פתאום הולכים לשחק סנוקר בשישי בערב באיזה פאב. אתה נכנס בפעם הראשונה עם הכיפה, ורואה שלא קורה כלום. שבועיים אחרי אתה נכנס שוב, ולא נעים לך אז אתה מוריד את הכיפה. למחרת בבוקר אתה קם ולא קרה כלום, וכדתי אתה בטוח שיקרה לך משהו, בטוח! משם זה כדור שלג שמתגלגל מהר מאוד. תוך חודש־חודשיים כבר הורדתי את הכיפה, עזבתי את הישיבה ועברתי לבית ספר חילוני ברחובות. פתאום אתה עם בנות בכיתה, כולך ילד חנון וחסר ביטחון. אבל שרדתי את זה”.


היה פעם ילד חנון. לירון תמיר (צילום: דנה מאיר)

איך המשפחה הגיבה?
“הם לא אהבו את זה, אבל לפני חזרו בשאלה אחותי ואחי הגדולים, אז הם סללו לי את הדרך, המריבות הגדולות היו איתם. ההורים לא אהבו את זה, אבל אין מה לעשות. עם הזמן משלימים עם הכל”.

אבל להשלים עם בן חילוני זה דבר אחד, ולהשלים עם איש לילה תל אביבי זה דבר אחר. איך ילד שעוד מתנתק מחבלי הכיפה מוצא את עצמו בעולם שאמור להיחשב בעיניו תועבה? הכל התחיל באילת, הוא מספר, אחרי הצבא, כשמצא עבודה בתור ברמן ויחצ"ן. “נחתי שם לג’וב מגניב, הרווחתי טוב מאוד, ולמדתי את התחום של הלילה”.

המרחק בין חיי הלילה באילת לחיי הלילה בתל אביב גדול לפחות כמו המרחק הפיזי ביניהם.
“בטח, זה משהו אחר לגמרי. אבל שם היתה הטבילה הראשונה, ולתל אביב עברתי בגיל 24, לא מכיר פה אף אחד, בלי שקל, ואומר לעצמי – נסתדר”.
תמיר הלך לנדנד פעמיים בשבוע למנהל של בר הצ’יץ’ ביץ’ בחוף גורדון בזמנו, אדי דייב, עד שהסכים לקבל אותו לעבוד כברמן במקום. אחרי חודש וחצי הפך למנהל הבר במקום, ובשנה האחרונה השניים כבר שותפים בפאב הג’ימי הו ובמסעדת פלימרקט הטרייה. “עד גיל 27 נהניתי לבלות במועדונים, מגיל 27 נהניתי לבלות בברים, ומגיל 30 אתה מוצא את עצמך הולך למסעדות כי אתה מחפש את השקט שלך”, תמיר משרטט את ההתפתחות האישית והמקצועית שלו, ומסביר מאיפה היו לו ביצים להיכנס פתאום לתחום הקולינריה. “מצאנו את הלוקיישן של לה שוק בכיכר דיזנגוף, והחלטנו לפתוח מסעדה”.

בזמנו האשימו את לה שוק שהיא חיקוי של מחניודה, ואת ג’ימי הו שלך שהיא גרסה סחית של התדר. יכול להיות שאתה איש עסקים שמזהה טרנדים של אחרים ורוכב עליהם?
“ממש לא. האמת? לא הכרתי את התדר עד שהשוויתם את הג’ימי הו לתדר, ובמחניודה היינו פעם אחת לפני שפתחנו את לה שוק. מחניודה היא מסעדה מגניבה לאללה. לה שוק מוגדרת כמסעדת שוק בעוד שמחניודה היא מסעדת שף. אם היינו רוצים לחקות אותם היינו פותחים מסעדת שף גם אנחנו. הקהל שלנו פשוט מתבגר איתנו, ואנחנו צריכים לענות להם על הצרכים. כשהיינו בני 26 הם בילו איתנו, ומאז חלק התחתנו, עם חברות, עם ילדים, והם מחפשים את השלב הבא של בילויים. אני אישית חושב שבתל אביב, בניגוד לניו יורק, אין מספיק מסעדות שהן גם בילוי. אם אני לא נהנה מהעסק שלי, אני אצא ממנו פשוט. לא אשאר שם. זה המוטו שלנו - אנחנו צריכים ליהנות לבוא לבלות שם”.


למרות החדשות, לא חיקוי. לה שוק (צילום: דניאל צ'צ'יק)

בדיזנגוף בר לא נהנית?
“בדיזנגוף נהניתי באותו זמן. היום לא הייתי נהנה שם, זה מיינסטרים, עבר לי”.
הבנו, חלאס מיינסטרים. הייתי, ראיתי, התבגרתי. תביאו לי קצת מהאלטרנטיב הזה שכולם מדברים עליו. התפנית הראשונה בקריירה של תמיר הסתמנה עם פתיחת הבר ג’ימי הו השנה. השנייה נרשמה בפתיחה של השלאגזאנה במקום מועדון הפינגווין המחודש שעמד במקום (די שומם) לפניו.

זה אומר שאתה פונה עכשיו לקהל שונה לחלוטין. למה בעצם קהל המיינסטרים לא נאמן למקומות שלו כמו הקהל האלטרנטיבי?
“הם מחפשים דברים אחרים. הם פחות באים בשביל התכנים, פחות מעניין אותם המחירים. יותר מעניין אותם שהמקום חדש ורואים סלבס וכל מה שבחור בגילי כבר לא יכול לסבול”.

עזוב, לקלוט סלבס זה תמיד מרגש.
“אבל יש הבדל. במיינסטרים מתרגשים מסלבס שאת לא תגדירי סלבס, יוצאי ריאליטי וכאלה. אם אני אראה את יובל בנאי או ברי סחרוף, באמת כיף להיות לידם. אבל כל השטויות האלה של תרבות הריאליטי שאני מתעב, זה פשוט לא עושה לי את זה”.

אבל לצורכי שיווק כן תשתמש בסלבס כשותפים.
“אני לא אשתמש בכלום ואף פעם לא השתמשתי, זה לא מעניין אותי”.

מה עם אושרי כהן ואיתי תורג’מן שהם שותפים שלך בדיזנגוף?
“אושרי כהן ואיתי תורג’מן, עם כל הכבוד, הם שחקנים די מוכחים, לא ילדים יוצאי ריאליטי. אמנם הם יצאו עכשיו מהישרדות, אבל הם פה שנים, והם איתנו לא בכדי. הם עשו סרטים טובים, אנשים מהממים, באמת הם דמויות. בואי נאמר שהם בסדר”.


לא צריך סלבים. לירון תמיר (צילום: דנה מאיר)

אם היה פה שלום



כמי שמנהל כל כך הרבה בתי עסק בעיר, מדיניות הנייט לייף של עיריית תל אביב מטרידה את תמיר אפילו יותר מאיתנו. “זה לא קל”, הוא אומר, “כמה שאנחנו סופר מקצוענים ומנסים לעבוד עם הרשויות ולאכוף את כל הנהלים שמכתיבים לנו, זה עדיין קשה. אתה לא יכול לשלוט באופן הרמטי על התנהגות של 200 אנשים בו זמנית. אני מדבר על הסיגריות למשל: יש במועדון שלטים שאוסרים על עישון, בכניסה אומרים לכולם שאסור לעשן, הברמנים מבקשים ממעשנים להפסיק, ועדיין תמיד יהיה את זה שלא תפסו אותו ומעשן. מה זה אשמתנו? מה אפשר לעשות? הרי אתה פונה למישהו, והוא מוריד את הסיגריה ומחזיר אותה ברגע שאתה מסתובב, או מכבה ומדליק אחת חדשה. אם יתנו פתרון נשתמש בו באהבה. אני אישית לא מעשן, מה יותר מושלם בשבילי מלצאת ולחזור בלי ריח של סיגריות על הבגדים?”.

ואיך אתה נערך להעלאת המע”מ ומחירי הבירות?
“אנחנו חיים במדינה רווית סכנות, ובעקבות המצב הביטחוני נובע מצב כלכלי מסוים. בואי נאמר שאם היה פה שלום היינו משלמים הרבה פחות מסים, אבל זה המצב. אני חי במדינה שאני מאוד אוהב אותה, אין לי ארץ אחרת ואני אעשה הכל בשבילה”.

אז עליית המחירים לא מפריעה לך?
“יותר מעצבנת אותי עליית המחירים לאנשים שממש אין להם. אני גדלתי על ערכים של עזרה לזולת, וכשאני רואה אנשים שממש אין להם, זה הרבה יותר קשה מלראות אחוז מע”מ אחד למעלה או למטה”.
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(16 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5