מצעד הגאווה הירושלמי: יותר פוליטי ולוחמני

יום חמישי 02 באוגוסט 2012 15:00 מאת: גיא ארליך, עכבר העיר

בעוד בתל אביב המצעד הוא בעיקר הפנינג ומוקד משיכה תיירותי, המצעד בירושלים חי ונושם מחאה


יותר ממאבק על לייף סטייל

(צילום: אורית פניני)

פרסומת

היום (ה' 2.8) יתקיים – זו השנה העשירית ברציפות – מצעד הגאווה והסובלנות הירושלמי, שנערך בשנים האחרונות סמוך ליום הזיכרון לרצח בברנוער, שיצוין מחרתיים (שבת). אם לשפוט על פי התלאות הרבות שפקדו את המצעד לאורך העשור הזה – מהגבלות משטרתיות, סכנות ביטול והפגנות, ועד לאירועי אלימות קשים – זה בכלל לא מובן מאליו שהוא עדיין עמנו.

בניגוד למצעד התל אביבי, שנהנה מחיבוק (יחסי) של הקונצנזוס, הירושלמי מעורר מדי שנה מחלוקות ואנטגוניזם. כמו כן הוא נחשב להרבה יותר פוליטי מהמצעד בתל אביב, ל"רציני" יותר ולפחות "מסיבתי". אז רגע לפני שהמצעד הירושלמי יוצא לדרך וחותם את שרשרת מצעדי הגאווה לשנה זו, ביקשנו לבדוק אם הוא באמת המצעד הפוליטי ביותר ומה ההבדל בינו ובין אחיו התל אביבי.

» מצעד הגאווה 2012 בתל אביב
» הקמפיין של מצעד הגאווה שמרני ומנומנם

"נדמה לי שבירושלים כל דבר שאתה עושה נתפס באופן אינהרנטי כפוליטי", מציין גיל נוה – הידוע גם כמלכת הדראג גלינה פור דה ברה – שהשנה ינחה את המצעד זו הפעם השמינית, "ירושלים היא סמל פוליטי: רוב הפוליטיקה בישראל נעשית בה, הכנסת היא חלק מהנוף היומיומי של כל מי שגר בה, ומטופש שלא להתייחס לזה במצעד. כעיר היא מאוד קוסמופוליטית־וונאבי, אך בפועל היא צרת אופקים, במיוחד בשנים האחרונות. לצד קבלה ופלורליזם ואהבה כולנו מכירים גם את התדמית השלילית של העיר. אני חושב שככל שרבו הקריאות המתנגדות למצעד נפתחו לאנשים העיניים, והם הבינו שיש כאן עניין עם חשיבות פוליטית; שיש כאן מאבק עקרוני, שהוא יותר ממאבק על לייף סטייל. מדובר בעצם באירוע שהוא הגדול מסוגו בעיר בכל הקשור למאבק על זכויות אדם".

נוה, ירושלמי במקור, מספר כי לדראג יש חשיבות גדולה בירושלים בכלל ובמצעד הירושלמי בפרט. "ככל שההתנגדות למצעד נעשתה יותר ויותר אלימה, כך נזקקה הקהילה לתמיכה גדולה יותר שלה בעצמה. הדראג הוא בעיני אתר כזה. הסרטון ההומוריסטי שעשיתי עם חברי הגעוואלד – 'געוואלד גיבורי על' – היה דרך למחות על האפליה של הלהט"בים ולקרוא ללופוליאנסקי, ראש העיר דאז, להתפטר. הדראג הירושלמי כולל בתוכו תכנים פוליטיים, ויש הטוענים שעצם עשיית דראג בירושלים הוא אקט פוליטי לכשעצמו. לדראג קווינז הירושלמיות יש מקום של כבוד בקהילה בעיר. אנחנו בעצם אלו ששומרים על הגחלת של חיי הלילה בעיר, ולכן נותנים לנו את הכבוד הראוי במצעדי הגאווה".

הפוליטיות של המצעד, לדברי נוה, מעניקה לו אופי מסוים: "בניגוד למצעד בתל אביב, שהוא נינוח יותר, המצעד בירושלים מודע יותר לפן ההפגנתי שלו. זה לא אומר שאין גם בירושלים אווירה מסיבתית, אבל זו מסיבה שאינה שוכחת את מה שקורה מסביבה. אני חושב שהאופי הפוליטי של המצעד מתבטא גם באווירה יותר ממלכתית. אני כמנחה שלו, למשל, אהיה יותר 'שמרני' - פחות ליידי גאגא ויותר טקס אוסקר. אז כן, אני עדיין מבקש לתת הפוגה קלילה בין הנאומים הפוליטיים ה'כבדים', אבל גם ההפוגה הזו היא יותר מאופקת, סטייל הנחיית אירוויזיונים מהאייטיז".


לא מובן מאליו שהוא עדיין איתנו. המצעד הירושלמי (צילום: אוליבייה פיטוסי)

מאי פלג, חברת הוועד המנהל של הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות, הפועל בירושלים מאז 1997, מציינת כי חשוב לקיים מצעדי גאווה בכל עיר בארץ, אך מוסיפה כי היות שירושלים היא עיר משוסעת חברתית, פוליטית, אתנית ודתית, והיות שעדיין קיימת בה שמרנות רבה, יש חשיבות גדולה בקיום המצעד דווקא בה. גם היא, בדומה לנוה, מזהה הבדלים בין המצעד הירושלמי והמצעד התל אביבי: "המצעדים שונים מאוד באופיים. מתוך תחושה שגויה כי המאבק בתל אביב הושלם, המצעד שם הוא בעיקר הפנינג ומוקד משיכה תיירותי. המצעד בירושלים, לעומתו, חי ונושם מחאה. כמו כן, בתל אביב המצעד הוא חלק מתוכנית שנתית של העירייה, עם כל היתרונות שבכך, כגון תקציבים, ועם כל החסרונות - הפיכת המצעד למוצר מסחרי שמטרתו למשוך תיירות גאה.

בירושלים הגוף שמארגן את המצעד הוא הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות, על עובדיו ובעיקר מתנדביו, והעבודה אינה קלה. בשנים שעברו נאלצנו להיאבק בעירייה דרך בג''ץ כדי לקבל את התקציבים הבסיסיים המגיעים לנו ולהיאבק במשטרה על אישור קיום המצעד ועל מסלולו. לשמחתי בשנה האחרונה יש שיפור ביחס של הגופים הללו, אך הדרך לשוויון עדיין ארוכה, ורק בשבוע שעבר התקיימה בעיר תקיפה על רקע הומופובי".

גם אירית צביאלי־אפרת, מנכ"לית חוש"ן (חינוך ושינוי), מזהה את ההבדלים הללו בין שני המצעדים, אך הם אלו שיוצרים לדעתה תמונה רחבה ועשירה יותר של המאבק הלהט"בי, שהוא מאבק מורכב ומסועף, המורכב מתתי מאבקים רבים. "המאבק הלהט"בי הוא מגוון ורחב", היא מציינת, "לצורך בשוויון יש פנים רבות ומישורי מאבק רבים, ואני חושבת שהפיצול בין תל אביב לירושלים מאפשר קשת רחבה של אופני מאבק. המצעד בתל אביב יותר חברתי וססגוני, ואילו המצעד בירושלים – מעצם התקיימותו בעיר הבירה, שבה ממוקמת גם הכנסת – מייצג את הפן הפוליטי. האופי של המצעדים שונה מאוד, וזה בסדר – יחד הם מייצרים תמונה שלמה יותר של המאבק הלהט"בי".

יהיו ההבדלים באשר יהיו, כולם מסכימים שהמשך קיומו של המצעד הירושלמי הוא הכרחי. "אני חושב שהמאבק על קיום המצעד בירושלים הוא מאבק קריטי", מסכם נוה, "המצעד בירושלים הוא לא רק של הקהילה הלהט"בית הירושלמית ולא רק של הקהילה הלהט"בית בכלל, אלא, כאמור, של כל שוחרי זכויות האדם באשר הם. הוא מאפשר לכל אחד להגיע עם המסר האישי שלו ולמחות על העוולות שמטרידות אותו".

» מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. ה' 2.8, 17:00 (יציאה מגן העצמאות).


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5