לילה

עדכנו אותנו




נזקי רעש: האמת שבליינים לא רוצים לשמוע

יום שלישי 05 באפריל 2011 10:54 מאת: אלינור כרמי, עכבר העיר אונליין

הרעש במועדונים ישראלים גבוה בהרבה מהרמה המומלצת. הבליינים מעדיפים להתעלם, הרשויות מתנערות מאחריות ולבעלי המועדונים עצמם יש אינטרס כלכלי להגביר את הווליום



לעיתים מאבדים את השמיעה לגמרי

(צילום אילוסטרציה)

פרסומת
הסרט הקנדי "It's All Gone Pete Tong"  מספר את סיפורו של די. ג'יי מצליח באי הבילויים איביזה שמאבד את השמיעה שלו בהדרגה עד לחרשות מוחלטת, סיוטו האיום מכל של כל אמן או די ג'יי. הצפייה בסרט מעוררת את מיצי הקיבה כמעט כמו לצפות בפרק של ג'ק אס. הגדולה שלו היא הצגת התמונה הפחות זוהרת של חיי הלילה והמועדונים. בערך כמו אימפוטנציה, כולם יודעים שזה קיים אבל אף אחד לא מדבר על זה, ואף אחד לא מודה שיש לו את זה. בניגוד לאימפוטנציה, שניתן לפתור בצורות שונות של רפואה קונבנציונאלית ולא קונבנציונאלית, עד יום זה לא הצליחו למצוא טיפול רפואי שירפא את השמיעה.

נזק בלתי הפיך

"האכיפה לא קיימת בארץ", אומר משה קנטור, מוזיקאי ומייסד מעבדת "אודיולוג'יק" שמתמחה במכשירי שמיעה. "גם אם האכיפה תתקיים, אם ישאלו את הפקח הוא לא ידע מספיק על המכשיר שהוא בודק איתו, כלומר הוא לא מהנדס סאונד והוא לא יכול לתת חוות דעת מקצועית. בהולנד לדוגמה למעלה מ-75-80 די בי סוגרים את המועדון. אצלנו משתוללים, מגיעים ל-125 מגיעים ל-130 DB שזה מטורף".

הסיוט של כל די ג'יי. טריילר הסרט It's All Gone Pete Tong:




"DB זו יחידת מדידה של צליל או רעש", מסביר קנטור. "כאשר אני עכשיו מדבר, אני מדבר ב-35-40 DB בערך. צעקה מגיעה ל- 55-60 DB. פטיש אוויר שחוצבים אתו את הכביש מגיע ל-130DB  זאת העצמה שמתקיימת בכל מופעי הרוק ובמועדוני לילה. אם היינו רואים עובד טקסטיל היינו צועקים עליו שישים מגני אוזניים, אבל מכיוון שאנחנו מעניקים למוזיקה ערך אחר, ערך הרבה יותר נעלה, אנחנו לא מבינים את הסכנה שבמוזיקה. למעלה מ-100 DB פשוט אסור להיות. אנשים במועדונים שדפקו כמה כוסיות של וודקה, החושים שלהם כהים מדי מכדי לחוש את הסכנה שבחשיפה. אין אדם שמסוגל להיחשף לעוצמות מוזיקה כאלה לאורך זמן מבלי להיפגע".

איך הפגיעה בעצם מתרחשת ולמה זה תהליך בלתי הפיך?
"יש תעלות בשבלול של האוזן, הנוזלים בשבלול מותקפים, התגובה היא כל כך חזקה, שערות השמע נשכבות, וכתוצאה מזה השמיעה יורדת. באוזן יש מנגנון מורכב ולכן האוזן כשהיא מותקפת, מגינה על עצמה. תהליך השחרור מההגנה, עד שהיא חוזרת לעצמה הוא ארוך מאד ולא תמיד היא חוזרת לעצמה כמו שהייתה. יש לפחות שלושה מקרים שהפניתי לבית חולים בחצי שנה האחרונה, של מוזיקאים שנפגעו בשמיעה ולמזלם הטוב שניים חזרו לשמוע אבל קצת פחות. במקרה אחד הוא איבד את השמיעה לגמרי. יש חלון הזדמנויות מסוים של בערך יום יומיים, לאחר הפגיעה של האוזן שבו ניתן להיעזר בזריקות של סטרואידים שעוזרות להחזיר את השמיעה בחלקה או במלואה למה שהיה קודם".


תחת השפעת אלכוהול, החושים כהים מדי מכדי לחוש את הסכנה (צילום אילוסטרציה)

למי יש אינטרס להגביר את הווליום?

גל עופר, די ג'יי שמבלה ומתקלט בחיי הלילה של תל אביב כבר 20 שנה מעיד על עצמו ש "קשה להגיד כי לא יודעים להשוות למה שהיה לפני, אבל אני בטוח שהשמיעה שלי נפגעה, בטוח שכן אבל השאלה כמה, בטוח שזה משפיע".

אתה שם אטמים מיוחדים במסיבות?
"לא, לצערי זה בלתי אפשרי כשאתה מתקלט. כל תקליטן מנסה את זה לאיזה תקופה וזה קשה, זה דורש המון התמדה ואתה צריך להקריב מסיבות. אפילו די ג'יים ברמה עולמית לא משתמשים כי הם לא יכולים לעבוד עם זה. כבליין שבא סתם לבלות במועדון זה משהו אחר אז אני כן שם אטמים אבל לרוב לא. אני בנאדם מאד חברותי וזה מפריע לקטע של לדבר עם אנשים, זה לא נותן את אותה המחויבות למועדון כמו שאחד כמוני מחפש. אבל להרבה אנשים זה כן מתאים".

למה לדעתך מנגנים כל כך חזק במועדונים?
"אנשים תופסים יותר חוויה שבאה באופן טוטאלי, אני לא חושב שעוברים איזשהו גבול. במועדונים והופעות יש את אותו הווליום וזה לא עובר לדעתי איזה שיא, אני תמיד נלחם במועדונים שאני מנגן בהם להוריד את הווליום. בעיקר עם כל מיני די ג'ים מתלהבים שמנסים לסחוט כמה שיותר, כי בסך הכל הם אנטרטיינרז והוא מרגיש שאחד הפרמטרים שהוא יכול לבדר איתם זה הווליום. לרוב זה נשמע יותר רע אם עוברים ווליום מסוים".

מחקרים מצביעים על סיבה נוספת לווליום הגבוה, שקשורה לאינטרס כלכלי של בעלי המועדונים. ב-2004 פורסם מחקר שבדק את הקשר בין רמת הסאונד לבין צריכת אלכוהול. הממצאים הראו שככל שהגבירו את המוזיקה בבארים כך אנשים צרכו יותר אלכוהול. במחקר שפורסם ב-2008, בדקו את הרגלי השתייה של אנשים שפקדו שני ברים במערב צרפת. הם בדקו את המבלים בשתי נקודות של סאונד, הרגילה של 72db והשנייה ב-88db. השותה הממוצע גמר משקה (רבע ליטר בירה) בממוצע תוך 14.5 דקות בווליום הרגיל בעוד בווליום הגבוהה הוא סיים את הבירה תוך 11.5 דקות. בממוצע הם הזמינו יותר שתייה.


דיג'י מאמין שהפרמטר שאיתו הוא יכול לבדר זה הווליום (צילום אילוסטרציה)

אז מי אמור לשמור עלינו?

הגוף שמטפל בנזקי רעש הוא המשרד להגנת הסביבה. החוק למניעת מפגעים משנת 1961 הוא החוק שמתייחס לנושא וקובע שאסור לגרום לרעש חזק או בלתי סביר שמפריע או עלול להפריע לנמצאים בקרבת מקור רעש. ב-1990 נחקקו תקנות למניעת מפגעים שנותנות מידות מדויקות למדידה של רעש בלתי סביר, ואת כמות ה-DB המותרת לכל מיני סוגי מבנים. בשנת 2006 נחקק על ידי השר גדעון עזרא "תקנות רישוי עסקים (התקן מד–רעש באולם שמחות ובגן אירועים)"  שנוגע רק לאולמי שמחות ובגני אירועים ופוקד על מקומות אלו להתקין מד רעש. התקן מד רעש נועד לבקרה על הדציבלים שמושמעים באולמות הללו שלא יעלה על 85db ובמידה והרעש עולה על העצמה הזו הוא נותן התראה של 30 שניות שכוללת נורית אזהרה ואז מנתק את זרם החשמל למערכת ההגברה.  

הדאגה לאוזניים שלנו היא משהו די חדש. האיחוד האירופאי שם לב רק ב-2008, שמרבית נגני ה-MP3 מנגנים בדציבלים גבוהים שהגיעו עד ל-130DB. בעקבות הוציא תקנה לכל יצרניות נגני המוזיקה והפלאפונים להוריד את טווח הווליום שניתן בנגנים שיגיע עד ל-80DB. האתר Sound Advice למשל נותן עצות לבעלי בארים או מועדונים שיכולות לצמצם את הנזק, כמו לדוגמה: למקד את הרעש באיזור הרחבה ולהרחיק אותו מהבר, או שמירה על הציוד במצב תקין.

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה שהאחריות היא על הממשלה: "המחוקק קבע מגבלות רעש רק בתוך אולמות שמחה/אירועים ולא נתן דעתו לעניין הרעש בתוך המועדונים אלא רק לרעש הבוקע מחוץ למועדון, ובעניין זה יש לפנות לשר להגנת הסביבה האחראי על חוקי ותקנות הרעש". ממשרד איכות הסביבה נמסר בתגובה שהאחריות היא בעצם על הבליין: "תקנות רישוי עסקים קובעות מפלס רעש מותר במקומות ישיבת הקהל באולם שמחות/גן אירועים. התקנות חלות אך ורק על אולמות שמחה וגני אירועים בהם מגיעים עקב חובה משפחתית או חברתית אוכלוסייה רגישה ביותר כמו קשישים וילדים. התקנות אינן חלות על מקומות בילוי אחרים מאחר וביקור כזה הוא וולונטרי ונעשה מתוך ידיעת הנזק העלול להיגרם עקב חשיפה לרמת רעש גבוהה".

פתאום המאבק והמלחמה של הרשויות בעישון הפאסיבי בבארים ובמועדונים נראה כמו התעסקות בקטנות ביחס לנזקים המצטברים שיכולים להיגרם בעקבות איבוד השמיעה. תמיד צחקתם על סבתא שלכם ששואלת "מה?" על כל משפט שאתם צועקים אליה? ההזנחה המתמשכת מצד כל המעורבים בכך תגרום לכך שבמהרה תצטרפו אליה. אבל לא צריך להיכנס לפאניקה, פשוט תהיו מודעים ותשמרו על האוזניים שלכם, שמעתם?




(16 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • מושון 07/11/2013 11:21:44

  • פרחח 06/04/2011 16:02:51

  • דציבל המבולבל 06/04/2011 15:25:49

  • nkc 06/04/2011 14:29:21

  • אני 06/04/2011 14:27:06

  • רעות 06/04/2011 14:11:32

  • dedicated to slience 06/04/2011 13:59:42

  • טירוף 06/04/2011 13:33:35

  • 06/04/2011 13:24:31

  • גילה 06/04/2011 13:22:38

  • שמו מוסיקה בקול רועש מדי 06/04/2011 13:20:29

  • אריאלה 06/04/2011 12:44:16

  • ר . ל. 06/04/2011 12:04:07

  • עוזי 06/04/2011 08:43:14

  • מניה שוחד 06/04/2011 06:05:35

  • אייפון 06/04/2011 00:39:49

  • מוזיקאי 06/04/2011 00:15:17