בחורים יפים צריכים לשתוק

יום שני 01 באוקטובר 2007 07:51 מאת: דנה דרור, עכבר העיר און ליין

בבנקס תמצאו אנשים יפים, ברמן נדיב ואוכל איכותי במחירים סבירים אבל תצטרכו להתמודד עם פלייליסט גלגל"צי ובחורים משעממים


פעם היו פה בנקאים. בנקס

(צילום: אביעד הרמן)

פרסומת

אין כמו להתעורר בשמונה בערב ובאחת עשרה כבר להיות עם הצ'ייסר הראשון של הבוקר ביד. גבול האלכוהוליזם אמרתם? מחר בבוקר מבטיחה להתייצב ב-A.A. לאחר סוף שבוע קדחתני במועדונים הכי חמים בעיר (כי אני כזאת חיית לילה פרועה ומגניבה) הרגשתי שהדבר הנכון יהיה לקנח את רצף הבילויים בפאב שכונתי ואינטימי, למשל הבנקס בלינקולן.

אותו בנקס, שנקרא כך על שם סניף הבנק שהיה במקום, הוא בהחלט שכונתי אבל ממש לא אינטימי. 100 מקומות ישיבה, 26 מתוכם על הבר, די ג'יי מתחלף, רחבת ריקודים קטנה אך מזמינה וניחוח סליז כללי הבהירו כי לא לשיחות נפש נועד המקום. טוב שבאתי עם חברה שתמיד מוכנה לעוד קצת אלכוהול עד השעות הקטנות של הלילה.

השתמשתי בכוחותיי הנשיים (ע"ע מניפולציות על ברמן נלהב) בשביל להשיג מקום על הבר והזמנתי לנו את שני צ'ייסרים, שפתחו רצף של עשרה לכל אחת (הרי ברור שאנחנו לא בחורות שנוטות להגזים, או חלילה לפלרטט עם ברמנים מריירים תמורת אלכוהול, כן?). לשמאלי התיישב בחור חמוד להפליא שייצג נאמנה את האוכלוסייה הכללית של המקום, אנשים יפים, בני 35-25 הדוגלים בלוק ה-"לא השקעתי, אבל נכון שאני נראה מהמם?".  תוך כמה דקות של שיחה גיליתי שהוא פנוי, בן 26 וקבוע במקום. תוך שלוש דקות נוספות הוא סיפר לי שהבעלים של המקום הם מבעלי הדנזל ז"ל שחברו לשחר איילון (מבעלי הרוזה והג'ון דו) ועוד שתי דקות גרמו לו לשתף אותי בכך שיש מתחם VIP במרתף. מאחר שבכל הדקות האלו לא הוצאתי מילה, ניצלתי הפסקת נשימה בין המונולוגים בשביל לסובב לו את הגב. תיאוטרטית, בהחלט ייתכן שהוא עדיין שם, מספר לי כל מיני דברים.

עיינו יחד בתפריט ושמחנו לגלות שיש במקום אוכל אמיתי ממסעדת סרגוס הסמוכה. קרפצ'יו ליד הדרינק?
 למה לא? כצמחונית הסתפקתי בליחוך העלים שהוגשו לידו אבל לפי הפרצוף האורגזמתי שעטתה שותפתי לפשע נראה שהאוכל ברמה, או שהיא כבר הייתה שיכורה לגמרי.

תמוה היה לגלות שלאוכל מחירים סבירים (בין 26 ל-34 שקלים) ואילו מחירי האלכוהול, 34 שקלים לג'יימסון ו-27 למרטיני, הם טיפה מעל הממוצע. עוד תמוה היה שהדי ג'יי שנבחר לערב בו היינו שאב את השראתו המוזיקלית מחדרי אוכל בקיבוץ וחתונות שכן הוא התעקש לנגן ה-כ-ל, מג'סטין טימברלייק ועד צביקה פיק.

אם הפלייסליסט לא הזכיר מספיק אירוע משפחתי ביציאתנו, שתויות, פנויות וטובות לב, הסבירה את פנינו הסלקטורית בשנית והציעה לנו להצטלם למגנט שיישלח לנו הביתה. טריק שיווקי חביב שכונתי אמרנו? בסדר. אבל קצת יותר מדי משפחתי.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(37 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5