החזית להורדת הכיכר אל העם

יום חמישי 01 ביולי 2010 03:00 מאת: נועם דביר

פעילים סביבתיים בתל אביב החליטו שלא להמתין לעירייה ופתחו במכרז משלהם לתכנון מחודש של כיכר דיזנגוף. בתערוכה שתיפתח הערב יציגו את עשר ההצעות שהתקבלו

עשר הצעות לתכנונה העתידי של כיכר דיזנגוף - חלקן ישימות ומסקרנות, חלקן פחות - יוצגו מהערב ולאורך יולי בחנות מרכז הבאוהאוס ברחוב דיזנגוף בתל אביב. התערוכה היא פרי יוזמתם של שני גופים ציבוריים עצמאיים, "החזית להורדת כיכר דיזנגוף" ו"אורבניקה", שפועלים לשינוי ושיפור המרחב העירוני. אף שההצעות שיוצגו אינן רשמיות או מחייבות והוגשו באופן אקראי וחופשי, עיריית תל אביב כבר מגלה עניין ממשי לפחות באחת מהן.

מי שעומד מאחורי התערוכה והפעילות הציבורית הנלווית הוא מור גלבוע, מייסד "החזית" - תואר שמזוהה בדרך כלל עם ארגוני גרילה חמושים המונעים על ידי אידיאולוגיה לאומית. במקרה הזה התחמושת היא הפגנות ועצומות והאידיאולוגיה אזרחית - אבל ההשפעה המתמשכת על הרשויות מרשימה למדי. בישיבת מועצת העיר שהתקיימה ביום שלישי האחרון העלה חולדאי את הרעיון לקיים משאל תושבים בנושא והליך של שיתוף ציבור בתכנון העתידי. באותה שעה קיימו אנשי החזית הפגנה מחוץ לאולם בקריאה להוריד את הכיכר ולא לבנות חניון מתחתיה.

גלבוע, בן 36, חסר השכלה פורמלית באדריכלות או תכנון ערים, מתגורר בשכונת לכיכר דיזנגוף ומצר כמו תושבים רבים על מצבה. "היה לי חלום לעמוד על הכיכר ולהחתים אנשים על עצומה להוריד אותה בחזרה למפלס הקרקע", הוא מספר. "התחלתי לדבר על זה עם עומר כהן, פעיל מרכזי בחזית, וערב אחד זה עלה גם במפגש עם חברים. הם הסתלבטו עלי שכל מה שאני רוצה זה לעשות עצומות, אבל החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה".

פעילותה של החזית ממומנת ממקורות עצמיים וממעט תרומות, והיא מתקיימת בעיקר דרך הרשת החברתית פייסבוק ובלוגים שונים. עד כה היא הצליחה למשוך כ-400 חברים, כולל נכדה של ג'ניה אברבוך - המתכננת של הכיכר המקורית.

הרעיון לתערוכה נולד לאחר פגישות עם גורמים בעירייה ("כמעט כולם, פרט לחולדאי") שהתעניינו אם לאנשי החזית יש רעיונות קונקרטיים מעבר להצהרות. הקריאה פורסמה בחודש אפריל ולידי המארגנים הגיעו בסופו של דבר שמונה הצעות ועוד שתי הצעות "מטעם" שגובשו באופן עצמאי עם אופיר זק, סטודנט בטכניון. מדובר במספר נמוך למדי בהתחשב בכך שמדובר בעתידו של אחד האזורים הציבוריים החשובים ביותר בתל אביב.

ההצעה של האדריכלית קרן אנגלמן. להפוך את הכיכר לחלל "היפר אורבני"

מרבית המשתתפים הם אדריכלים צעירים, והמשרדים הבינוניים והגדולים בארץ בולטים בהיעדרם. השתתפותם בוודאי היתה יכולה לתת לתערוכה משנה תוקף. יש לקוות שאם וכאשר תארגן לבסוף עיריית תל אביב תחרות רשמית על תכנונה של הכיכר תהיה היענות גבוהה יותר, כולל רשימה של משרדים מוזמנים מחו"ל.

באופן לא מפתיע, רובן המכריע של ההצעות (תשע מתוך עשר) קוראות להוריד את הכיכר בחזרה למפלס הרחוב. חלקן מתרפקות על הנוסטלגיה ומחזירות את הכיכר למצבה הראשוני, כפי שתיכננה אותה אברבוך ב-1934, עם המדשאות והמזרקה העגולה באמצע. מה שמשתנה הוא הטיפול בתחבורה הפרטית והציבורית ובשטחים הציבוריים החדשים שנוצרים שם.

ההצעה של האדריכלית קרן אנגלמן קוראת להפוך את הכיכר לחלל "היפר אורבני". במקום רחבה כלואה ומתוחמת היא מציעה חלל עירוני מתמשך שקושר בין הבניינים הסובבים. היא מציעה ליצור מדרכות עם פעילויות שונות כמו בתי קפה ודוכני שוק שיהוו נקודת שיא ברחוב דיזנגוף. את התנועה היא מעלה לגובה הרחוב ומשאירה אותה במתווה הנוכחי. הכוח של ההצעה של אנגלמן נובע גם מהטיפול שלה בבניינים עצמם. היא מציעה להאיר את החזיתות שלהם בשעות הלילה ובמקביל ליצור תאורה שקועה בשטח הכיכר. מתווה דומה של תנועה מציע גם האדריכל אלכס ליפסקי, שבחר ליצור במרכז הכיכר צומת גדול שמחבר את הרחובות ריינס, פינסקר ודיזנגוף, עם מעברי חציה אלכסוניים בסגנון טוקיו.

הצעה בולטת אחרת, "כיכר דיזנגוף XL", מבקשת אף היא להפוך את הכיכר לנקודת השיא של רחוב דיזנגוף. האדריכלים אדר אופנהיים ומנור סיסו מציעים להעביר את התנועה ברחוב דיזנגוף במנהרה ואילו את שאר הרחובות הסובבים לחבר בשני חצאים של מעגל תנועה. הכיכר נהפכת למרחב ציבורי גדול מאוד עם סככות צל (שמעליהן לוחות סולאריים) ואזורי ישיבה רבים. חלק ממרכיבי הכיכר המקורית, כגון הספסלים הקיימים והפסל של יעקב אגם, משולבים בתכנון החדש, "מתוך ראייה אקולוגית, חברתית וסימבולית".

עשר ההצעות שיוצגו בתערוכה משאירות טעם של עוד. רק קומץ מהן מצליח להתייחס לרבדים המורכבים של הכיכר ולהתנתק מהמחשבה הרומנטית והנוסטלגית. חלק קטן עוד יותר מצליח להעז ולייצר רעיון חדש. בסופו של דבר מה שכיכר דיזנגוף רוצה הוא גוון עירוני אמיתי ומפוכח, וייתכן שפיתרון כזה יכול להתקיים גם במתכונתה הנוכחית. עיריית תל אביב צריכה לערוך דיון מקיף על עתידה של הכיכר בהשתתפות הציבור והעולם המקצועי, כדי שעוד עשור או שניים לא תקום "החזית להעלאת כיכר דיזנגוף".

תגיות: כיכר דיזנגוף, כיכר צינה דיזנגוף, נועם דביר