אמנות

עדכנו אותנו




לארי אברמסון: בין ריבוע שחור להר נבו

יום שישי 30 ביולי 2010 03:00 מאת: סמדר שפי

אין הפתעות בסיכום 35 שנות יצירה של לארי אברמסון במוזיאון תל אביב, אבל יש ריכוז עבודות מוצלח מאוד שמעגן את מקומו כאמן מרכזי



בית "XXVI"

2010

פרסומת

תערוכת אמצע הקריירה של הצייר לארי אברמסון, המוצגת במוזיאון תל אביב, מקיפה 35 שנות יצירה, והיא אחת המוצלחות מסוגה שהתקיימו כאן בשנים האחרונות. היא מהודקת ולכן אלגנטית, וניכר שהמחשבה שהנחתה את האוצרת אלן גינתון היתה יצירת היגד שלם ולא ניסיון להראות כל תג ותו ביצירתו של אברמסון. בתערוכה מוצגות העבודות המרכזיות שלו שהבולטות בהן סדרת "צובה" (1993-1994) שכבר נהפכה לסדרה איקונית והיצירה "שלוםשלום". במקרה של אברמסון, אמן שמציג לעתים תכופות, אין הפתעות אבל יש ריכוז עבודות שמעגן היטב את מקומו כאמן מרכזי.

"בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית, יושב ערבי עם נרגילה", כתב מאיר אריאל ב-1978, ומבחינות רבות זה יכול היה להיות מוטו לתערוכה, לצד הריבוע השחור של קזימיר מלביץ' מ-1915. הריבוע הוא דימוי איקוני שאברמסון מתייחס אליו פעמים כה רבות ביצירתו מאז שנות ה-80 המאוחרות, עד שנהפך במידה רבה לשלו. הוא מכיל רובדי משמעויות רבים המשתרגים זה בזה מהמודרניזם כמחיקת העבר, הרוחניות המיסטית נוסח הסופרמטיזם של מלביץ' ועד הדמיון לכעבה שבמכה; כלומר דימוי אוניברסלי, חובק כל, אלגנטי להפליא. וההפלגה הזאת על כנפי הדימוי הרוחני הגבוה קשורה כל הזמן במשקולת לסכסוך הישראלי-פלסטיני שמצוי מאחורי כל עיקול בשביל האמנות והמחשבה הישראליות, מסרב להתמוסס, מסרב לאפשר את ה"נורמליות" הנכספת.

בין הפוליטי לפואטי

יצירתו של אברמסון נעה על הציר שבין מודרניזם לשאלות של לאומיות, בין דימויים ישראליים מאוד של "ירח על כידון הברוש" של אלתרמן (ואחר כך "ירח" של זלי גורביץ שבעבורו יצר אברמסון תחריטים). אברמסון מצייר ענפים ואבנים מקומיות, אדריכלות מכוערת ואדריכלות מופשטת, וכך מתייחס לתולדות האמנות המערבית המודרנית והפוסט-מודרנית מתוך המקום הישראלי.


"נבו", 1984

בקטלוג התערוכה היפה ועב הכרס נעשה קישור של האמנות לחייו של אברמסון כפעיל פוליטי, מאז היותו תלמיד תיכון שחתם על "מכתב השמיניסטים" המפורסם שהופנה לגולדה מאיר ועד לשנים האחרונות, שבהן הוא ממשיך ליזום ולארגן תערוכות מחאה נגד הכיבוש ומרצה על הדרך שבה סמלים ונוף והסכסוך הישראלי-פלסטיני מחלחלים לאמנות ונהפכים לחלק ממנה. כפי שהוא ניסח זאת בעבר, "כל אמנות היא על הנכבה" - מה שנשמע כפרפראזה על הגדרתו של משה גרשוני ב-1977: "הבעיה של הציור היא הבעיה הפלסטינית".

לצד הפעילות העקבית לשלום ועמדות שנחשבו בתקופות מסוימות כשייכות לשמאל קיצוני, זכה אברמסון גם לחיבוק הממסד בפרסים ובתפקידו כראש מחלקה בבצלאל, כראש לימודי ההמשך של בצלאל והיום כפרופסור בשנקר. בשנים האחרונות הוא עובד עם גלריה גורדון. ב"זמן אמיתי" במוזיאון ישראל, התערוכה שהיתה אמורה להראות את העשור החולף בתערוכות של ששת העשורים בחגיגות ה-60 למדינה, לא הוצג אברמסון, אמן מוביל שהוא תושב ירושלים (צירוף נדיר בעשורים האחרונים). בקטלוג מוזכר שהציג ב"צ'ק-פוסט: שנות השמונים באמנות ישראל" במוזיאון חיפה לאמנות.

התערוכה מאפשרת לראות את הקישורים בתוך ה"אברמסונית", השפה החזותית שגיבש האמן בעשורים האחרונים באמצעות התבוננות חוזרת ונשנית במוטיבים שלקוחים מתולדות המודרניזם על גלגוליו השונים - מציור בוטני, שפת מגזרות הנייר ועולם קונוטציות שנע בין מקורות יהודיים לתרבות פופולרית, בין הפוליטי לפואטי.

התערוכה גם מבליטה את הקשר של אברמסון לאמנים מבוגרים ממנו בדור, ובמיוחד מיכה אולמן (אפשר לחשוב על העבודות הפוליטיות של אולמן, כמו ריבוע האדמה של מצר-מסר וגם על עבודות מופשטות יותר שלו כמו עבודות החול על נייר).

עניין מיוחד יש בסדרת העבודות "נבו", סדרה מוקדמת מאמצע שנות ה-80 שלא הוצגה זה זמן רב. בצלו של המיתוס הדרמטי על משה על הר נבו יצר אברמסון דימוי של גבר על הר בציור שיש בו זיכרון של ניאו-קלאסיציזם וקשר ישיר לציור הפוסט-מודרני. סיפור משה על הר נבו נחשב לסיפור לא פתור על כאב וכמיהה.


                    "מה יפים הלילות בכנען XXIV", 1990

בהקשר של אברמסון, גם חשוב שמה שנחשב במקורות כסיבת הגזירה שגזר האל על משה הוא שמשה, בניגוד לציווי האלוהי, לא דיבר לסלע שיתן מים לעם הצמא אלא הכה בו במטה. ההעדפה של פעולה מוחשית ולא הסתפקות בדיבור נתפשה כערעור אמוני משמעותי. במושגי אמנות אפשר לדבר על העדפה של הפיגורטיבי על המופשט, ובקשר לעבודה של אברמסון הדבר מתבקש במיוחד בשל המתח התמידי שבין שני אלו בעבודתו. בתערוכה מוצגות עשר עבודות מסדרה זו, שנעה בין ציור שבו הדמות ברורה לחלוטין לבין ציור מופשט כאשר רק השם מעגן את היצירה בסצינה ספציפית.

גינתון סוקרת במאמרה בקטלוג עבודות חזותיות וספרותיות שעסקו במשה בהר נבו באמנות העברית של העשורים הראשונים של המאה הקודמת. היא גם מצביעה על כך שאברמסון התייחס בכתביו ליוצרים גדולים כמלביץ ודושאמפ, שני ענקי מודרניזם. "שתי מורשות אמנותיות", כותבת גינתון, "שמסמנות עבור אברמסון את סופו של הציור ואת סופה של האמנות. אברמסון הכריז על מאבק בשני האמנים האלה, כדי לאפשר מוצא חדש לציור".

ההקשר של סיפור הוצאת המים מהסלע - מאבק סימבולי בין מופשט לקונקרטי - נראה כלא מוכרע בעבודות של אברמסון עד היום. המקום של הספק, ההתלבטות, ולעתים נדמה שגם סוג של משחקיות, הוא ההופך את מקבץ העבודות של אברמסון למעניינות מעבר ליופי של רבות מהן.

כמיהה וחרדה

העבודות המאוחרות המוצגות הן מהסדרות "בית", "צרעה" ו"ישראל פלסטין". ב"בית" - סדרה שאברמסון החל ב-2004 - הוא משתמש בדימוי של מלבן לבן עם שני חלונות-עיניים, בריבוע השחור וגם במעין "מדף" מלבן דק שמדמה טקסטורת עץ.

ציור יפה במיוחד הוא "בית XXVI" שבו אברמסון מציב מעין שכונה המורכבת מהבית המלבני ליד מלבן אפור אנכי וריבוע שחור, כשאלו מוצבים על אותו "מדף", ומרחפים על פני ציור תכלת שבתוכו מצויר (כמגש כסף?) ענף דקל.


                                   "Et in Cannan ego", 2010

"ארכיאולוגיית הטראומה של לארי אברמסון" היא כותרת המאמר של גנית אנקורי בקטלוג, ובו היא מדברת על יצירת הבית בסדרה זו כ"דימוי גנרי של ‘כל בית', אותו מחסה בטוח ומגונן שאליו כמהים בני אדם באשר הם, כמיהה שטומנת בחובה תמיד גם את החרדה מפני הסכנות האורבות... (הוא) ממשיג וממחיש את הטרגדיה של אובדן הבית כטראומה תמידית".

אנקורי, שהיתה שותפה ליוזמות שלום יחד עם אברמסון, גם ממקדת את ההיגד "הנכבה מובנת כקטסטרופה מרובדת, שקיימת כאן ועכשיו". ענף הדקל בציור הזה, דימוי חדש בעבודה של אברמסון, הוא סמל טעון בשלוש הדתות המונותאיסטיות (ניצחון האמונה על הכפירה בנצרות, סמל שלום שופע כמו בארבעת המינים בסוכות, ובאיסלם שלום והכנסת אורחים). אברמסון מצייר אותו מנותק, מרחף, בקושי קיים, מתחת לצורות ההחלטיות של הבתים, של המודרניזם, של ההרס והכמיהה.

לארי אברמסון - "ציורים 1975-2010", אוצרת: אלן גינתון. מוזיאון תל אביב (שאול המלך 27). שעות פתיחה: יום שני ורביעי, 10:00-16:00; יום שלישי וחמישי, 10:00-22:00; יום שישי, 10:00-14:00; שבת, 10:00-16:00. עד 9.10



לארי אברמסון: ציורים 1975 - 2010 - שעות פעילות




תגיות: לארי אברמסון, לארי אברמסון: ציורים 1975 - 2010, סמדר שפי

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5