תערוכת בצלאל: האגו נשאר בבית

יום חמישי 16 ביולי 2009 19:42 מאת: רותם רוזנטל, עכבר העיר און-ליין

בוגרי בצלאל השכילו הפעם להציץ אל הזהות הישראלית עם אמירה לא מתנצלת שחרגה מפס הייצור המוכר

ירושלים פקוקה. ניר ברקת מכריז על הפסקת שירותי העירייה בשכונות המתפרעות ועובדי משרד הרווחה מחולצים בצהריים. קשה לומר שבבצלאל מרגישים את המתח. האווירה בבניין טעונה בסולמות, מכשירי די-וי-די שיצאו מלופ ופחיות רד בול שכרוכים תדיר ביום פתיחת תערוכת הבוגרים השנתית.

» המדריך המלא לתערוכות הבוגרים 2009
» תערוכת הבוגרים של בצלאל - לכל הפרטים
» עכבר קפה: יובל סער מסקר את תערוכות הבוגרים בבלוג העיצוב שלו

380 סטודנטים נמנים על מחזור המאה. העומס מורגש. כרגיל, גם שיטוט ממושך לא ממצה. כידוע, תערוכות בוגרים הן עניין חמקמק. לא מעט ביקורות על תערוכות שכאלה מקדישות תשומת לב רבה לאזכור השם הנכון, שיחוזר אוטוטו גם בגלריות. ניכר כי עדיף לבחון את התערוכות הללו כמות שהן, ככאלה המציגות עבודות (בשלות יותר או פחות) המספקות הצצה להתהוות אמנותית.

השנה עדיף להתמקד במחלקות העיצוב, שברובן מעניינות הרבה יותר מהמחלקה לאמנות. המחלקות לעיצוב קרמי וזכוכית אמנם הנפיקו רק 17 בוגרים, אך כמעט כל עבודה מהווה שם פריצת דרך. שלי שביט, למשל, יצרה יציקות קרמיות להנבטת צמחים המוצגות כשהן מחווטות על שולחן גדול מימדים וביניהן נגלים ברושים (קרמיים, ברור). זהו ניסיון מורכב להתמודד עם מערכות המארגנות חיים.


קרמיות להנבטת צמחים. עבודה של שלי שביט

הילה אהרוני יצקה שנדלייר ממסכות אב"כ. קשיות המסכות משתלשלות מהזרועות האימתניות. דן אלדר גולדפינגר עסק בנרקיסיזם דרך בחינת צורתו של בקבוק קליין (הצינורית מתחברת חזרה אליו). בטיפול של גולדפינגר מקבל הבקבוק פרשנות פאלית בעודו מתכנס לתוך עצמו. זמר פלד התחקתה אחר מודל טרקטור כשסביב יציקתו בנתה מערך המעלים את זהותו המקורית. לצד העבודה מוקרן וידאו של קיבוצניקים המנסים לאתר את הטרקטור. למרות הליטרליות (החוזרת על עצמה בלא מעט עבודות), זהו ניסיון מרענן לפירוק זהות.


שנדלייר ממסכות אב"כ. עבודה של הילה אהרוני

גם בצילום ניכרת תחושה של עשייה מחודשת. מיקי קרצמן, ראש המחלקה, מודה שהתערוכה מגוונת יותר מבעבר. הסיבה לכך, לדידו, נעוצה בעיקר באופן שבו הסטודנטים שיחקו בריבוי מדיה. "כשרוצים לצחוק על המחלקה", הוא מעיד, "אומרים, בואו נלך לראות דיוקנאות ונופים. השנה נוצר שינוי". בנוסף, קרצמן מציין שהמחזור הנוכחי התמודד עם הצילום הדיגיטלי לא רק כמאפיין נוסף של הז'אנר, אלא כתפישה. הסטודנטים לא מנסים להעלים את המהלך הדיגיטלי, אלא להפוך אותו לחלק מהיצירה. ההבדל בולט.

גיל בר, למשל, יצר סדרה המבוססת על דימויים מוכרים מתולדות הצילום. מתנחלים מוצגים כמשפחה חקלאית בימי ראשית ההתיישבות. על הקיר מולם מוצגים המתנחלים בהתפרצות אלימה כנגד כוחות הביטחון, בשפה המאפיינת צילומי פלסטינים מתפרעים.


סדרה המבוססת על דימויים מוכרים מתולדות הצילום. עבודה של גיל בר

אלה ליטביץ חזרה לארכיוני חיל האוויר ואיתרה נוצות של ציפורים שגרמו לתאונות. לצד העבודות מופיעות הערכות שמאי הביטוח לעלות התאונה. הניגוד בין הדימוי השקט, הכמעט מתיפייף, בולט לנוכח זהות האובייקטים המצולמים. בניגוד לשנה שעברה, שבה היה קשה להתגבר על כמויות הדיוקנאות, נראה כי בצילום הבליחו החוצה מהשטאנץ המקובע שאפיין את כיתות הלימוד.


נוצות של ציפורים שגרמו לתאונות. עבודה של אלה ליטוביץ


המחלקה לאמנות חוזרת הביתה

---

למרות העיסוק במכלול הפוליטי שמופיע בין הקומות, רוב הסטודנטים לאמנות נותרו במגבלות המרחב הפרטי. בכדי להמשיך את התחושה הביתית, נדמה שכמעט בכל הצבה שלישית הופיעה ספה בחלל.

לעומת ריבוי הציורים המאפיין את התערוכה השנה, ניצבים הצילומים של מור ברנשטיין, בת למשפחה דתית מפתח תקווה, המציגה תיעוד של שיטוט במחוזות הימין. שוטר יס"מ מפגין את שריריו, תנועות נוער ועוד כהנה. לעומת האמירה הפוליטית הישירה שלא מותירה מקום לדמיון, הופיע גם עיסוק בזהות גברית ונשית.

בחלל התצוגה של שגיא גורלי ישנו וידאו של גבר הנוסע באוטו ומתחיל לזעוק מבכי ברגע מתוכנן היטב. זוהי סצנה הקשורה בדרך כלל לייצוג נשי של קריסה, שמקבלת כאן טיפול משועשע ומודע לעצמו. לעומתו, דניאל צאל מציג דימויי גברים, ברגעים המזוהים עם שיא עוצמתו של הטסטוסטרון – גבר מאונן בגבו למצלמה במטבח, גבר אחר דוחף משולש פיצה לפה.


תיעוד של שיטוט במחוזות הימין. עבודה של מור ברנשטיין

החדשנות הגיחה שוב בעיצוב תעשייתי. דוד קלר יצר סדרת כלים משועשעת (תחת הכותר "פיקניק של רוסים"), המכילה את כל מה שצריך לפיקניק כהלכתו. ההשראה הגיעה מפורצלנים. המנגל נראה ככלי חרסינה עתיק, ישנן כוסות פלסטיק לוודקה ואל קרטון הנפנוף מתלווה מחזיק מעודן, כדי לא לחטוף חיידקים מיותרים. גיל שפי בחר לשלב בין מלאכת-יד פלסטינית לתעשייה עכשווית. בפרויקט משותף עם ילדים פלסטינים הלומדים קליעה בבית ספר במזרח העיר ובסיוע מפעל גרמני, הוא גישר בין הטכנולוגיות וייצר רהיטים מכבישה תלת מימדית של קש. קשה להתעלם משילוש הלאומים הזה, שתורגם לכדי סדרה קוהרנטית להפליא.


שילוב בין מלאכת-יד פלסטינית לתעשייה עכשווית. עבודה של גיל שפי

כדאי לבחון גם את עבודתו של אורי נועם מהמחלקה לאמנויות המסך (אנימציה, וידאו ומה שביניהם). בחלל העבודות של נועם פרוסה על קיר אחד עבודת וידאו כפולה, כמעין ספר, בו נראית דמות גברית הולכת עירומה במדבר, נושאת לבנה. על הקיר ממול מופיע קיר לבנים. בצדו של הקיר נראה חרך אשר מולו מופיעה הקרנה של הרחוב. נועם ביצר את עמדתו, תוך שהוא מדבר על הסתגרות, על הכורח בבניית מחסה אל מול העולם.


טריילר לסדרת אנימציה של עידן גלבוע בכיכובן של סבתות אלימות ומשוגעות

בתקשורת חזותית ניכרת הצהרת כוונות ברורה. על קיר הכניסה מוקרנים שלושה קטעי וידאו: טריילר לסדרת אנימציה של עידן גלבוע בכיכובן של סבתות אלימות ומשוגעות ("תותבות"), פתיח לסרט ופרסומת לנייקי, המוגדרת על ידי ראש המחלקה החדש, עדי שטרן, כשילוב הטוב ביותר בין עיצוב גרפי לתנועה. בוגרי המחלקה משנים קודמות מספרים שהשנה בולטת שם הכוונה כמעט משעממת לעולם הפרסום. שטרן עצמו מצהיר על הענקת במה רחבה יותר לכל הכרוך באינטראקטיב. אחרי הפרסומות, אגב, נמצאת עלילה לא רעה כלל.

בהסתמך על שנים קודמות, הציפייה היתה לשיטוט מתמשך בנבכי האגו של הסטודנטים. הפעם, כך נדמה, השכילו רבים להציץ גם אל המתרחש מעבר להר הצופים. ההסתכלות המרחבית הזו, אל גבולות הגזרה של המדיום ושל הזהות הישראלית, עשתה הפעם לבצלאל רק טוב. אין להבין מכך שלא חסרו בעיות, אך ניתן לזהות ריבוי מקרים שחרגו מפס הייצור המוכר לטובת גיבוש אמירה שאינה מתנצלת.

» המדריך המלא לתערוכות הבוגרים 2009
» תערוכת הבוגרים של בצלאל - לכל הפרטים
» עכבר קפה: יובל סער מסקר את תערוכות הבוגרים בבלוג העיצוב שלו

תגיות: תערוכות בוגרים, תערוכות הבוגרים