ואם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה

יום שני 06 במרץ 2006 12:24 מאת: ליאור קרן, עכבר כלבו חיפה

'שיטוטים' של נטליה זורבוב מתארת סצינות משפחתיות, ומדגישה את תחושות הניכור והבדידות של מהגרים

בד בבד עם התערוכה הגדולה שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון חיפה ומציגה מבחר של ציירים בעלי שם מישראל ומחו"ל, מתקיימת לה בצנעה תערוכת ציורים קטנה, של ציירת צעירה ואלמונית יחסית- נטליה זורבוב. זורבוב מוכיחה כי לפעמים ניתן למצוא עבודות מפתיעות של עשייה אמנותית חכמה ומרגשת דווקא בפינות הקטנות, פינות כמו הפינה הקטנה בקומה התחתונה של מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, בה מציגה זורבוב את תערוכתה- שיטוטים.

זורבוב, ציירת ילידת מוסקווה שהתחנכה אמנותית באירופה ומתגוררת כיום בישראל, מציגה שורה של עבודות ציור ריאליסטיות, שנעשו חלקן על ידי מחשב וחלקן בצבעי אקריליק על גבי בד. העבודות מתארות סצנות משפחתיות (על פי הקטלוג המשפחתי שלה) שהן לעיתים מעין יומן מסע של המשפחה הקטנה, אב אם ובת, ברחבי אירופה. על מסך המוניטור שמוצב בחלל מוקרנים ציורים אותם יצרה זורבוב בעזרת תוכנת מחשב, סצנות מתחלפות בהן ניכר הצבע הנקי, השטוח. הצבעים הם בגוונים עזים, בהירים, כמעט זרחניים, אך הצבעוניות הזו לא יוצרת אוירה שמחה או אופטימית אלא דווקא מעצימה את השטיחות, את התחושה של אי הנוחות, של הבדידות.

אותה תחושת ניכור עולה גם מן הציורים עשויי הצבע התלויים על הקירות. זורבוב יוצרת תחושת השטחה באופן ציורה, כך שהציורים נראים כאילו נעשו אף הם על ידי מחשב. הדמויות של זורבוב עומדות או יושבות במין תנוחה של אי נוחות או חוסר יציבות, הן לא יוצרות מגע או אפילו קשר עין אחת עם השנייה, על רקע סצינות השיטוט בנופים האורבניים והלוקיישנים המתחלפים (ונציה, באר שבע, ברלין, פריז) מועצמת תחושת ה"מהגר המתמיד" החש זרות בכל מקום. העיסוק ב"גריד", בטקסטורה של המצעים, הטפטים או הרצפות, מגביר את תחושת הניתוק והבדידות. המקומות אותם מבקרת המשפחה הקטנה היו יכולים להיות מקומות של טיול ונופש, אך זורבוב לא בוחרת להציגם ככאלו. אדרבה, היא שוללת אותם מכל זיהוי שהוא, כך שהצופה יכול להבדיל בין המקומות רק על ידי קריאת שם העיר בכותרת הציור.

לסיכום העניין, זורבוב מתגלית כיוצרת מעניינת ואיכותית, והפינה הקטנה שלה היא פינה גדולה של עשייה ציורית.