"ישראל" בגלריית שער הזהב

יום חמישי 10 בדצמבר 2009 10:22 מאת: רותם רוזנטל, עכבר העיר אונליין

התערוכה ישראל בגלריית שער הזהב, אשר ננעלת היום, מציעה מבטים שונים על מושג הישראליות. המסר לא תמיד אחיד, אך ההתבוננות עצמה מסתמנת כרחוקה משלב הזיכוך

בתערוכה "ישראל" שנפתחה ביום חמישי (ונסגרת היום) בחלל התצוגה החדש, גלריית שער הזהב בתל אביב (המנוהלת על ידי אמנים), מוצג ציור מ-1998 של האמן הדרוזי פהד חלבי. לעבודה קוראים בפשטות "זוג". היא מגלה גבר ואשה, עומדים מול המתבונן כמתכוננים לצילום. הם לבושים בבגדים רשמיים. כמעט מצועצעים.

ידו של חלבי ניכרת בכל פרט ופרט. הוא חושף את האינטנסיביות של עבודתו. הוא משקיע את עצמו בבד, פעם במשיחות מכחול, פעם בהתקפה חזיתית. ניכרת בו סלידה מהסיטואציה, מהזוג, מהבית שבו הם עומדים. בה בעת מקרין הבד חמימות כמעט נוסטלגית למסורת. מסורת שמקושרת כאן בדרך כלל לגרנדיוזית מפונפנת וסרת טעם.

עבודה של חלבי נמצאת גם במגזין האמנות הטרי "Ms. Use", המוקדש למיניות ולמרחב הציבורי. הוא מופיע לפתע בלא מעט מקומות. רובם עוברים מתחת לרדאר של לב המיינסטרים המקומי. אחרי ששהה בבילבאו לפני כמה חודשים על מלגת אמן, הוא חוזר – יש לקוות – בכוחות מחודשים.

"סימונה מדימונה" של זאב אנגלמייר

עבודות הווידאו וההצבות שלו מאזכרות לא פעם את חיי היומיום שלו עצמו. לא נדיר למצוא בהן עבודה במטבח על רקע צלילי שירי חג יהודיים או עבודה קבלנית סיזיפית. ואולי בעצם נמצא בהן כל מה שנדמה לנו שאמור להתקיים בחיי היומיום שלו. כך או כך, חלבי בוחר פרגמנטים בקפידה ושוטח פעם אחר פעם תמונת מצב של זהות מקוטעת.

"פתאום חלבי יכול להתקבל ככל אדם 'יהודי' מן 'הרחוב'", כתב עליו מתי שמואלוף בנובמבר 2008 ב"מארב". שמואלוף התייחס לעבודת וידאו של חלבי שהוצגה בתערוכה "יאללה ביי", שאותה הציג בגלריה המדרשה בתל אביב ב-2008. עוזי צור כתב אז על עבודות הווידאו שלו ב"הארץ": "חבוי בהן עצב סמוי, עצב של אדם החי בעולם חצוי, המנסה ללמוד את עולמם של הכובשים".

"פהד חלבי (מזמין) את הצופה לחשוב על האחר בתור אדם השווה לו", כותבת האוצרת מורן שוב על התערוכה "קיר ועוד קיר" שמציג חלבי בימים אלה בחלון האמנות היפואי "נגה היקרה". חלבי מציג שם תבליטי גבס לבנים. בערב הפתיחה הציג שם עבודת וידאו המבוססת על טקסי קבורה ובתי קברות.

"חייל צה"ל" של בוריס קוטליאר

ביוני האחרון ניפצה יד אלמונית את החלון הזה אחרי חמש שנות פעילות. שוכרים חדשים שנכנסו לבניין החליטו לערוך רמונט לא צפוי. הם גם סייעו לשוב לשמור על שלמותו של החלון. לא מזמן התחדשה שם הפעילות.

זו ישראל, קובעים אנשי קבוצת "האחרים" בחלל החדש. חלבי מציג בתערוכה פרגמנט אחד ממנה, די דאוב. לידו ניצבת "סימונה מדימונה" עמוסת הפאייטים של זאב אנגלמאייר, והציור "חייל צה"ל" מ-2001 של בוריס קוטליאר. גם הוא ישוב מול המתבונן. בניגוד לעבודתו של חלבי, החייל המופנם של קוטליאר נראה כמעט מפויס. על הקיר לידם "צבע שמן על קליפת שום" של בועז ארד, המבנה את דגל ישראל. בווידאו "Gringo" שמוצג בסמיכות, של רותי סלע, אומר המראיין לתושב יפו "למה שמישהי תרצה אותך? אתה ערבי, זקן ומכוער". באמת מכוער. ולא מטופח.

מעל כולם חולשת סדרת הציורים של יוליה תדהר, "חברי כנסת" מ-2009 - סדרה של דיוקנאות המאלצת את הצופה לעבור עליהם אחד-אחד ומיד להדחיק אותם ברגע, להסיט מהם את המבט מטה. בפינת החלל נמצאים עדיין כוסות פלסטיק ובקבוק בירה. אולי תזכורת לפתיחה הטרייה.

"סקייפ" של מקס לומברג

הגלריה נמצאת במבנה חד קומתי ברחוב הגדוד העברי (כמה הולם), אלנבי בואכה העלייה. מאחורי הגלריה עומד בניין עתיק וקמוט עם חלונות אטומים ועמוסי קשתות. זו סביבה עלובה שלא מנסה לנכס לעצמה זהות לא לה. רוצה לומר, חנויות המעצבים של מתחם גן החשמל הסמוך לא מגיעות לצד הזה של הרחוב. באסטת מיצים וטינופת בחצרות דווקא כן.

המסר של התערוכה "ישראל" לא אחיד. זאת בעיקר משום שנדמה כי בחלל הצפוף נערכת למעשה רשימת מלאי של כל מה שמרכיב את הישראליות. באחת הפינות מציג מקס לומברג (מיוזמי הגלריה) את העבודה "סקייפ", שבה מוצגת על מסך מחשב שיחת סקייפ בין הורים די המומים לבין וידאו של מסיבת טבע. הם בוהים במסיבה, כנראה בבנם או בבתם, ומנסים להבין מה קורה מול העיניים שלהם. המבט של חלבי, יש להודות, מבשר כי התמיהה עוד רחוקה משלב הזיכוך.

תגיות: בוריס קוטליאר, זאב אנגלמאייר, ישראל תערוכה, מקס לומברג, פהד חלבי, רותם רוזנטל, שער הזהב