נטע זר, אבל פיוטי

יום חמישי 04 ביוני 2009 03:00 מאת: נועם דביר

תגיות: נועם דביר, סנטיאגו קלטרווה

אובליסק המתכת החדש שבנה קלטרווה בטכניון צפוי לעורר יותר אהדה מגשר המיתרים. "יש לו את הזכות להיות מונומנטלי", טוען האדריכל

לשני הגשרים שעיצב האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטרווה בשנים האחרונות בירושלים ובפתח תקווה, הצטרפה השבוע עבודה מונומנטלית חדשה, אובליסק מתכת קינטי בלב קריית הטכניון. האלמנט היוצא דופן מגלם בתוכו שזירה של רעיונות היסטוריים, חברתיים, טכנולוגיים ומתמטיים מעניינים בוודאי ייהפך לאחד מהסמלים החשובים של המוסד.

האובליסק מתנשא לגובה 28 מטר וקוטרו המירבי כ-61 ס"מ. הוא מורכב מ-224 צלעות פלדה (28 צלעות בכל אחד משמונת החלקים המרכיבים אותו) ופועל למעשה כפסל קינטי שמסתובב סביב צירו ומונע על ידי מנוע חשמלי. התנועה החלקה שלו נועדה ליצור תחושה של גל סינוסואידלי, מוטיב גיאומטרי שמגלם היטב הן את מחקריו המתמטיים של קלטרווה והן את אופיו הטכנולוגי של המוסד. מסביב הוקמה רחבה מרוצפת אבן מקומית שמוארת בלילה מכל צדדיה.

האובליסק הוקם לציון תרומה בסך 26 מיליון דולר שהוענקה לטכניון על ידי קרן ראסל ברי האמריקאית לטובת הקמת מרכז מחקר לננוטכנולוגיה. מאחר שהכסף יועד כולו למשאבים אקדמיים ולא קיבל ביטוי פיסי, הוחלט לחפש אחרי אלמנט פיסולי שיציין את חשיבות התרומה. הטכניון פנה לקלטרווה, שמשמש כפרופסור אורח במוסד ואף קיבל ממנו תואר דוקטור של כבוד, וביקש את עזרתו. האדריכל הסכים לתרום את התוכניות ואילו הקרן מימנה את עלות הבנייה.

                                האובליסק בטכניון (תצלום: עידו הרמן / ג'יני)

"ההצעה הראשונית שלי היתה לעשות פסל כלשהו וכולם היו מרוצים בסך הכל מהרעיון", אומר קלטרווה. "אבל לאחר מכן ביקרתי באתר והיה נדמה לי שצריך שם משהו אחר. בהתייעצות עם הטכניון עלה הרעיון של האובליסק. אם המונח טעון לך מדי מבחינה היסטורית, אפשר לראות את זה גם כעמוד בלתי נגמר, שהתנועה הקינטית שלו מדגישה את הממד האנושי שלו".

הבחירה בטיפולוגיה המסקרנת של אובליסק מבטאת את תפישתו של הטכניון כמוסד טכנולוגי הפונה אל העולם, ומבקש למנף את עצמו לא רק באמצעות מצוינות אקדמית אלא גם באמצעים אדריכליים. מקורו של האובליסק במצרים העתיקה, שם שימש כאלמנט אדריכלי-דתי. היו אלה עמודי אבן מונוליתיים בעלי ארבע פאות עם סיומת דמוית פירמידה בקצוותיהם שבדרך כלל הוצבו בצמדים בכניסות למקדשים חשובים. הקיסרים של האימפריה הרומית חמדו את האובליסקים ורבים מהם הוצאו ממקומם או נבזזו והגיעו ללבה של רומא, כמו זה שמוצב שבמרכז פיאצה דל פופולו. בין השאר בהשפעת עידן הנאורות, נהפכו עמודי האבן המצריים לסמל לעל-זמניות וזיכרון בתרבות המערבית, ועד היום מוקמים בווריאציות שונות ברחבי העולם.

                     גשר המיתרים בירושלים (תצלום: דניאל בר-און / ג'יני)

אבל במקרה של קריית הטכניון בחיפה, האובליסק עשוי להיתפש כנטע זר, רחוק מכל הקשר לקונטקס המקומי. הסביבה הנעימה של הקריה, מקבלת את אופיה הייחודי מהטבע הים-תיכוני של הר הכרמל והנוף המרהיב, ולאו דווקא מבניינים מונומנטליים מעשה ידי אדם; והרי האובליסק מייצג בראש ובראשונה מונומנטליות, גם אם מטרתה לסמל נאורות או ידע יוצאי דופן. עם זאת, ניתן לראות כאן את צדו הפיוטי יותר של קלטרווה, שמלבד גשרים, תחנות רכבת ושדות תעופה עצומים, עוסק דרך קבע בכישרון רב גם בפיסול וביצירה בקנה מידה קטן.

אין ספק שהאובליסק יתקבל באהדה רבה יותר בהשוואה לאחיו הגדול והמגושם, גשר המיתרים מעורר המחלוקת בכניסה לירושלים. עבודתו של קלטרווה נובעת במידה רבה מתוך עצמה ולאו דווקא נוגעת בהקשר המקומי, אולם בשונה מהמקרה הירושלמי, נראה כי בין העבודה המתמטית-צורנית של קלטרווה ובין המהות הטכנולוגית של הטכניון נוצר חיבור נכון, גם אם הנוף הכרמלי המרשים והישגיו האקדמיים של המוסד במשך עשרות שנים אינם זקוקים בהכרח לחיזוקים מונומנטליים. "אם מתעכבים רגע על המשמעות של המלה מונומנטלי", הוא אומר, "הרי שהיא מגיעה מהמלה ממנטום, כלומר, זיכרון. במקרה הזה האובליסק נועד לציין את חגיגות ה-85 של הטכניון ואת התרומה של הקרן, ולכן יש לו הזכות להיות מונומנטלי".

קלטרווה לעניים תואר ד"ר כבוד לסנטיאגו קלטרווה, מאוניברסיטאת תל אביב ירושלים, תחנה אחרונה