אמנות

עדכנו אותנו




אמנת הלסינקי

יום שלישי 09 בדצמבר 2008 05:20 מאת: יובל סער

שימוש בעץ ובקווים מינימליסטיים מאפיינים את מוצרי חברת ארטק. המנכ"לית מירקו קולברג ומעצבת הפנים קאיסה בלומסטד תוהות אם יש דבר כזה עיצוב פיני ומאמינות בצרכנות אתית



רהיטים של ארטק

פרסומת

מיתוג, טרנד, חדשנות ואפילו עיצוב הן רק כמה מהמלים שמירקו קולברג אינה יכולה לשאת. קצת מוזר לשמוע הכרזה כזאת מפי מנכ"ל חברת העיצוב ARTEK. יצרנית הריהוט והמוצרים, שייסד האדריכל הידוע אלוואר אלטו ב-1935, נהפכה לאחד הסמלים המזוהים של העיצוב הפיני. בדומה לעיצוב הסקנדינווי, גם מוצרי החברה מאופיינים בשימוש רב בעץ ובקווים מינימליסטיים ונקיים.

השם ארטק נוצר מחיבור שתי המלים אמנות וטכנולוגיה (Art&Technology). קשה שלא להבחין כי מקומה של המלה עיצוב נפקד ממנו. "גם היום, כשאנחנו עובדים עם מעצב כמו טום דיקסון, אנו חושבים על המורשת של ארטק ועל המקום שיש לחברה פינית בעולם העיצוב הנוכחי", אומרת קולברג. "מבחינתנו, משמעות המלה עיצוב היא קודם כל לתת צורה, במשמעות הכי בסיסית של טכנולוגיה שתפקידה ליצור שולחן או כיסא. בתחילת הדרך היו בארטק אומני עץ או נפחי זכוכית, מקצועות שהולכים ונעלמים, וזה חבל כי הידע נאבד. מעצב טוב מוכרח שיהיה לצדו איש מקצוע כדי שיוכל לעצב משהו בעל ערך".

קולברג באה לישראל כאורחת של המחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצ"ו חיפה ושל החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, והרצתה על עיצוב פיני. היא התלוותה לחברתה קאיסה בלומסטד, אחת ממעצבות הפנים המצליחות בפינלנד, שהשתתפה בהנחיית סדנה בנושא "מעזובה למגורים כמנוף להתחדשות עירונית בקמפוס הנמל בחיפה". זו השנה השנייה ששתי המחלקות משתפות פעולה ומקיימות סדנת אורח בינלאומית.

קאיסה בלומסטד (מימין) ומירקו קולברג. לפי בלומסטד, "צריך להבין את המשמעות של החלל, מה הוא משרת ומי ישתמש בו בעתיד" (תצלום: תומר אפלבאום)

בלומסטד התרשמה מהסטודנטים ומהיכולת שלהם למצוא פתרונות טובים בזמן קצר, גם אם לא היה בהם משהו ייחודי לישראל. "יש היום עיצובים חדשים שאי אפשר להגיד אם זה פיני או איטלקי, ולפעמים הכל נראה אותו דבר", היא אומרת. "למשל, מה זה עיצוב פיני? אם מעצב פיני עובד בשביל חברה איטלקית והייצור נעשה בסין, איך נקרא לעיצוב כזה?"

קולברג מוסיפה: "בעבר היה בעיצוב הפיני דגש גדול על איך החוץ משפיע על הפנים, איך הטבע משפיע על המעצב, בדומה לכל העיצוב הסקנדינווי. אבל אז זה נהפך לקלישאה והחל גל נגדי של מעצבים שרצו להיות גלובליים והושפעו מתרבויות אחרות. זה הפך את כתב היד הפיני למשהו לא מזוהה. הזיכרונות והעבר נהפכו למשותפים".

רהיטים של ארטק. החברה קונה רהיטים ישנים שייצרה ומשתמשת בהם כחומר גלם, או מוכרת מחדש כפריטי וינטאג'

מבחינה זו, אומרת בלומסטד, מקצוע עיצוב הפנים בעייתי יותר. "לדוגמה, המלון שבו אנחנו יושבים עכשיו, היה יכול בקלות להיות מעוצב על ידי המשרד שלי. ככה זה שיש לקוח מסחרי שיודע מה שקורה בעולם ויודע מה הוא רוצה. הלקוח הוא הבוס שלי ושנייה אחרי שאני גומרת את העבודה, הוא יכול לעשות אתה מה שהוא רוצה. קצת קשה להגיד מה מכל זה יישאר בעוד 20 שנה, מה ייהפך לנצחי, או על מה נוכל להגיד שרואים שהוא נעשה בתחילת שנות האלפיים, כמו שאנחנו יודעים לאפיין היום את הקלאסיקות העיצוביות של שנות ה-40 או ה-50".

אתן באמת מאמינות שיש משהו שהוא נצחי?

בלומסטד: "בוודאי. כמו באופנה, תסתכל על כל בתי האופנה הקלאסיים הצרפתיים, למשל; גם אם הם עברו עדכון, הם עדיין קלאסיים וכשזה חוזר קוראים לזה רטרו. גם בעיצוב פנים יש כזה דבר, אבל תלוי מי הלקוח. לאנשים פרטיים, וגם לכמה משרדים שאני מעצבת, יש חשיבה אחרת לעומת חללים מסחריים כמו מסעדות או בתי מלון. צריך להבין את המשמעות של החלל, מה הוא משרת, מה מטרותיו ומי ישתמש בו בעוד עשר או 20 שנה".

קולברג: "בארטק כל המושג של עיצוב חדש הוא קצת מורכב, בגלל ההיסטוריה והמורשת של החברה. אני מאמינה שיש משהו נצחי בעיצובים של אלטו. אם מסתכלים על התקופה כיום, בתקופה של מיתון אנשים אוהבים דברים בטוחים ולא מחפשים דווקא את מה שאופנתי".

איך מחליטים בארטק מתי לצאת עם מוצר חדש?

קולברג: "אנחנו לא אומרים ‘בוא נעשה כיסא או שולחן חדשים', אלא מחליטים קודם כל איפה אנחנו רוצים להיות, מה מעניין אותנו. בזמן האחרון זה יותר חללים ציבוריים כמו למשל ספריות, אוניברסיטאות או אפילו כנסיות. אלו חללים שפחות משתנים עם הזמן. העיצוב של בתי מלון או מסעדות, למשל, נשאר אותו הדבר לשלוש שנים, לא יותר".

ההיבט האקולוגי נהפך למוטיב בולט בעבודותיהן בשנים האחרונות. קולברג מספרת על שיתופי פעולה של ארטק עם חברות שיוצרות חומרים מתוחכמים יותר, ממחזרות חומרים, ועיצוב הוא לא המהות שלהן. ארטק, היא מוסיפה, גם מעוניינת לקנות ממוסדות כמו בתי ספר רהיטים ישנים שייצרה ולהשתמש בהם כחומר גלם, או למכור מחדש כפריטי וינטאג'.

על הביקורת שהריהוט של ארטק יקר ושמוצרים ממוחזרים נתפשים כמשהו שרק עשירים יכולים לקנות מגיבה קולברג: "כשפריטים יד שנייה נהפכים לווינטאג' צריך להסתכל על זה כמשהו אופנתי, שלא קשור בהכרח לתהליכי מיחזור אקולוגיים. בתהליך הייצור של חומרים ממוחזרים ואקולוגיים הבעיה היא בדרך כלל אצל מי שמייצר אותם. הם לא באמת מאמינים במה שהם עושים ומחפשים רווח מיידי. הם תופשים את זה כטרנד ולא מייצרים כמויות גדולות, כי הם לא חושבים שיהיה לזה שוק.

"אפשר לחלק את בני האדם לאלה שאכפת להם לאלה שלא", היא מאבחנת. "יש לי שתי בנות. האחת קונה רק וינטאג' ויד שנייה בשוקי פשפשים ולא תתקרב בחיים ל-H&M. השנייה בדיוק הפוך, רק תן לה מותגים. אי אפשר להכריח, זה צריך להיות תהליך טבעי. אני מאמינה בצרכנות אתית, בעלת אופי מוסרי. זה אולי אידיאליסטי לחשוב ככה, אבל העיצוב הפיני תמיד היה כזה".





(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5