חמישה סטנדאפיסטים, ארבע שעות

יום חמישי 22 בפברואר 2007 14:11 מאת: טלי רבן, מערכת עכבר און-ליין

מתוך חמישה סטנדאפיסטים במרתון מוצ"ש הארוך של ה"קאמל קומדי", שלושה מצליחים להיות סופר מצחיקים, ורודי סעדה עולה על כולם

"סוגרים שבוע", המופע הקבוצתי שעולה כל מוצ"ש בקאמל קומדי, נמצא איפשהוא באמצע על הסקאלה שבין מופע של סטנדאפ מקצועי לבין ערב במה פתוחה. המופע מפגיש את הקהל עם סטנדאפיסטים בתחילת הדרך עם בדרנים משופשפים ומוכשרים, מי יותר ומי פחות. היתרון של "סוגרים שבוע" - בניגוד לערב במה פתוחה, שבו אין סלקציה, הוא שכאן החבר'ה כבר הביאו קבלות על כישרון, ולכן כמעט ואין נפילות. החסרון: כמעט ואין נפילות זה לא אומר שאין. כאן יש ויש, ולכן התוצר הסופי של המופע לא מאוד אחיד, גם מבחינת הכישרון והכריזמה של הסטנדאפיסטים,וגם מבחינת סגנון ההומור, שגם הוא מכוון לקהלים שונים.

הערב מתחיל חלש ומקרטע, אבל הולך ומשתפר בחלקו השני. ראשון פותח את הערב ארנון קידר, שאמנם כותב חומר מצוין, חד ומושחז ("אם בשר זה רצח, חליבה זו הטרדה מינית?", שלא לדבר על כך שהוא, מסתבר, קנה רכב גרמני עם המספר של סבא שלו מהיד). הבעיה מתחילה ברגע שהוא ניצב מול קהל, אז הוא נראה מבולבל והופך למונוטוני וחסר ביטחון, עם יותר מדי רגעים מתים.

אחריו עולה משה יחיאלי, בפוזת התימני שכועס על כל העולם. בלי ספק, יחיאלי הוא החוליה החלשה של הערב הזה, והוא מפיל את רמת האנרגיה לרצפה. הוא איטי וכבד מדי, ומחרב לעצמו באופן עקבי את הפאנצ'-ליינים. יחיאלי בוחר להתמקד בנישה היבשושית של קיטורים על הפוליטיקה המושחתת. ההברקה היחידה שלו נוגעת לפיתוי לחנות בחניית נכים, כי "מה הסיכויים שבדיוק עכשיו יגיעו עשרה נכים להום סנטר"?

מכאן והלאה הערב קופץ מדרגה, כשלבמה עולה יונתן ברק, צעיר מוכשר שהספיק כבר להשתפשף על במת הקאמל וגם כבש כיסא נחשק בתוכנית הרייטיניגית של יאיר לפיד. ברק נותן הופעה מעולה, עם הומור חריף, יכולות פיזיות ושפע של כריזמה. הוא מתמקד בעולם שבין אשתו הטריה, ההורים והצבא, ובין לבין מספק גם תובנות על הטמטום שבחגי ישראל. לגבי פסח, למשל, הוא מסרב להבין איך אלוהים היה מסוגל לקרוע את הים, להנחית מכות ומה לא, אבל האוכל שהוא מספק הוא מצות עבשות. גם על חנוכה יש לו מה להגיד: "היוונים אנסו את נשותינו, רצחו את לוחמינו וקרעו לנו את הצורה, אבל היי -  השמן החזיק מעמד, איזה נס!". הציניות ההיפראקטיבית של ברק כובשת לחלוטין, והוא שולט בקהל ביד רמה. תענוג צרוף.

אחר כך מגיע לבמה אסף יצחקי, סטנדאפיסט מוכשר, קולני ואנרגטי. יצחקי מתמחה בהומור ערסים טיפוסי, עם שפע של גסויות, ובדיחות על צבא, הומואים, שמנים, סטלנים ורוסים. במילים אחרות, יצחקי עושה סטנדאפ מזן שחר חסון, שתפור לגמרי על קהל של מתבגרים. לא כוס התה שלי, אבל שאגות הצחוק ההיסטריות שבקהל מעידות על כך שהוא מוכשר מאוד.

לסיום, עולה הגילוי האמיתי של הערב - רודי סעדה. כאן, אפשר לשכוח מסטנדאפ קלאסי בנוסח האחרים, כי סעדה הוא ליגה אחרת לגמרי. ניכר עליו שלפני הכל הוא שחקן מבריק (אני זוכרת לו חסד מתפקיד מופתי ב"פריקס", שעלה בסטודיו יורם לוינשטיין), ויש בו בשלות, בגרות, אינטליגנציה ועומק שאין להרבה סטנדאפיסטים. ההומור שלו הזוי, מזכיר קצת את אנדי קאופמן הגדול, והוא משתדל להתמקד באינטראקציה עם הקהל. הוא לא חושש להצליף ולהעליב את הקהל עם הרבה חן, ויכולות האלתור שלו נפלאות. הוא ניחן בהבעה פיזית מרשימה ופני גומי אלסטיות, שבולטות כשהוא מנתח, למשל, מלחמה באמצעות כלי שחמט -  קטע וירטואוזי ממש. את סעדה לא כדאי להחמיץ.

בכל מקרה, חשוב לציין שאם אתם טיפוסים שמתחילים לנקר אחרי שעה וחצי של הופעה, "סוגרים שבוע" ממש לא בשבילכם זה מרתון ארוך בטירוף (4 שעות), עם חמישה מצחיקנים, ורק הפסקת סיגריה אחת. לצחוק זה עסק מתיש, כבר אמרנו.